מהם חלומות? חלק יגידו שהם מבטאים את מאוויינו הכמוסים, את צפונות ליבנו, התסביכים מהילדות או הקונפליקטים הלא פתורים שלנו. אחרים בקהילה המדעית טוענים שזאת רק הדרך של המוח לנקות את הלכלוך המצטבר על התודעה, ותוצר הלוואי של אותו תהליך הוא מחול האסוציאציות חסר הגיון שאנחנו מייחסים לו משמעות, באותה צורה שבה אנחנו רואים דובים כשאנחנו מסתכלים על מערכות הכוכבים שבשמיים. אבל לאיזו אסכולה שלא תשתייכו - דבר אחד ברור: שירי לא רצתה למצוא בחור קירח מתחת לחופה.

עוד לפני החלום הנבואי שלה כבר היו לנו מספיק סימני אזהרה, וכפי שד"ר פרידלנדר התריע: העובדה ששניהם מוכנים ורוצים זוגיות (או במילים פחות מכובסות, נואשים), לא אומרת שהם ירצו אחד את השניה. היא לא דירגה אותו גבוה במדד המשיכה, לא היו להם תחביבים משותפים או טמפרמנט דומה. החשש הראשוני היה שלירן לא ירצה את שירי (הכפילה של מיקי חיימוביץ), אבל בסוף *הוא* זה שנשאר לחפש את הכלה שלו, בזמן שהיא מחפשת דרך לברוח מהחלום הרע שהתגשם לה. גם אם נניח את הקרחת בצד (אגב, מחקרים מראים שנשים בממוצע נמשכות יותר לגברים קרחים, אז אל נא תיפול רוחכם), לירן הוא אינדיבידואל הרפתקן ונועז, ושירי נראית כמו מי שצריכה בחור חמוד שיראה איתה נטפליקס על הספה, וחשוב מכך, כמו מי שממש לא צריכה להתחתן בטלוויזיה.

זה אולי הגורם המשמעותי ביותר שצריך לשקול כשמסתכלים על התקף הפאניקה ששירי חטפה מתחת לחופה. היא לא באמת הייתה מוכנה לעבור את רכבת ההרים הזאת מול כל המדינה. נושכת שפתיים בפנים קפואות, בית החזה שלה עולה ויורד בעוצמות מדאיגות, היא כמעט ולא שמעה מילה שנאמרה, לא ממש הסתכלה על החתן שאחר כך לחשה שהוא לא הטעם שלה. המחשבות הציפו את מוחה בקצב מסחרר, ממש אפשר היה לראות אותן מתרוצצות מבעד לעיניים, ולרגע קצר היא הישירה מבט למצלמה. זה שוב נחת עליה: שיט, אני בטלוויזיה. אני לא מאמינה שעשיתי את זה לעצמי.

אם יש משהו שמאחד את רוב המשתדכים בחתונה ממבט ראשון, זה הרצון או המוכנות להחשף בפריים טיים. הם רוצים גם להתפרסם, או לפחות לחיות רגע באור הזרקורים. אין בכך שום דבר פסול, זה לא אומר שהם הגיעו לתכנית כדי להתפרסם, רק שהם מסוג הטיפוסים שילכו לתכנית טלוויזיה. לרוב אלה יהיו אנשים יותר ססגוניים ומוחצנים, חברותיים וכריזמטיים, אנשים שאוהבים לשמוע את עצמם מדברים, או שבדרך כלל מדברים על עצמם. שירי נראתה מהרגע הראשון כמו ההיפך הגמור מהטיפוס הזה.

אפשר להגיד, "מה לא עושים בשביל האהבה", אבל זאת הדרך ההפוכה להסתכל על הדברים. האהבה צריכה את התנאים המתאימים כדי לצמוח. לא צריך לכעוס על שירי שנשברה כך, זה לא בגלל שהיא בררנית מדי או מקובעת על מראה חיצוני. הרי כבר כשסיפרו לה שמצאו לה שידוך, ראינו את הפחד בעיניה, כמעט מקווה שיגידו לה לא והיא תוכל להמשיך בחייה. היא פשוט לא הייתה מוכנה לכל הקרקס הזה והיא הבינה את זה רק כשעמדה על הבמה. פתאום האכזבה הקטנה מהמראה הפכה לכלא מאיים שאין ממנו יציאה. מרגע שקלטה שזה לא הולך להיות חלום ורוד, היא יכלה לראות רק את הקבר שחפרה לעצמה כשהסכימה להרפתקה הזאת.

לירן מצדו יכול להיות רגוע, לא משנה איך תסתיים סאגת "תפוס את הכלה", הסיפור הזה עשה לו רק טוב. בניגוד לאכזבות חופה קודמות בתכנית, הוא לא יצא פתטי או לא מושך, אלא גבר שווה ומתוק שנדחה על לא עוול בכפו. הוא נראה טוב, בכושר, אוהב לבשל ובעל קריירה בהייטק רפואי. אם שירי לא תרצה, המחקרים מראים שיהיו מספיק נשים שיקפצו על הקרחת הזאת (טוב, בואו נהיה כנים, הכל כנראה יסתדר בסוף, שירי תרים איזה צ'ייסר, תירגע קצת, תרקוד קצת וכל הדרמה תשכח). אבל אם כבר מדברים על קרחות מפתות, מי שהייתי רוצה לראות מתחת לחופה הוא דווקא אחיו הרגשן. הוא אולי לא האח הצעיר, העשיר או החתיך - אבל בגזרת המתיקות הוא לוקח בהליכה.

מי שנראים כאילו נולדו כדי להתחתן בטלוויזיה הם יוגב ובת אל, שממשיכים במסעם להפוך למפלגת כחול לבן של חתונה ממבט ראשון. הם כל כך יפים ונכונים שכמעט קשה להאמין שהם אנשים אמיתיים, ולא זוג רובוטים פוטוגניים שהונדסו להגשים את החלומות הכל-ישראלים של כולנו. אחרי ירח הדבש הקסום עברנו לבית במושב תאשור, אם אנחנו באמת מאמינים שגיבוב האותיות הזה הוא שם של ישוב בישראל (כבר אמרו זאת לפני, אבל חשוב לחזור ולהדגיש: זה שאתה חוזר ואומר שיש דבר כזה "מושב תאשור", לא משכנע אף אחד שזה מקום אמיתי)._OBJ

בת אל לא דמיינה שהיא תצא עם בחור מהדרום (מה זה בכלל אומר, בחור מהדרום?), אבל התרגלה מהר למחשבה וכבר מתכננת את הדקורציה של הבית החדש שלה. הבעיות בהמשך - אם יגיעו - לא יגיעו מהציורים שייתלו על הקירות, אלא מקרובי המשפחה שחיים בבית ליד. גם אם לא ראינו אותם מאז החתונה, צילה של משפחת אלקיים המלוכדת מרחף מעל המעבר של הזוג הטרי לבית בכפר. האם החיים לצד המשפחה הצמודה יבריחו את בת אל בחזרה לניו יורק? או שהיא תשתלב בהווי המשפחתי, תתלתל, תחמצן ותתקתק ארוחות שישי כמו שהבטיחה?

בינתיים נראה שהכל הולך מושלם, אולי מושלם מדי. מרגיש שצריך לראות אותם פעם אחת רבים, נאבקים באמת, נשברים ונפתחים, כדי להאמין שמתפתח ביניהם משהו אמיתי. משברים יכולים לקרב, ובעיקר הם בוחנים אם שניהם באמת מוכנים להקרבה וההסתגלות הדרושים כדי לקשור את חייהם זה בזה. עכשיו מתחילים החיים האמיתיים, - אז שיתכבדו החיים האמיתיים ויתחילו להפריע כמו שהם אמורים, כי עד כה הכל מתנהל יותר מדי לפי התכנית.