הימים ימי סגר קורונה. הפקת "חתונה ממבט ראשון" מתחילה לחוות את המשבר על בשרה. הזוגות לכודים לבדם בבתים, כולם בדיכאון. כמה פעילויות כבר אפשר לאלתר בטיילת של יפו. אכלנו ג'חנון בפארק העתיקות (כמו שזוגות אוהבים לעשות), ואז ירדנו לדשא בטיילת ופרשנו מחצלת לפיקניק הלילי של מנו וניצן עם אחיה ואשתו. איתמר רוצה לארגן לקארין יום הולדת? הוא יכול לקנות לה בלון בצורת לב. אכן זמנים קשים, ולאנשי ההפקה יש רק גיבורה אחת לשאת אליה עיניים, האישה שיודעת לייצר תוכן מכלום – מעיין נועה פילטר.

אני יכול ממש לראות את שיחה שבה נאמר: "מעיין, את יכולה להראות לי מה זו השלכה?". ומעיין ניגשה מיד למשימה. אחרי שעזבה את דירתו באישון לילה, היא הסבירה כי עומרי "פועל ממקומות נורא אימפולסיביים. הוא מרגיש שהוא לא יכול לשאת את הסיטואציה אז הוא קם והולך". ולפני שהספקנו להגיד, "אבל את הרגע...", היא הפכה את האירוניה לפארסה והסבירה שהוא "לא מנסה לראות שיש פה עוד צד". היא רק דורשת ממנו את מה שהיא עושה בעצמה – רואה את הצד שלה. היא סיכמה את ההדגמה המושלמת להשלכה במשפט שכולו מבט למראה, "כרגע אני רואה מישהו שרק מסתכל על עצמו".

אני מתמקד בעיוורון של מעיין, אבל היא לא יצרה את הדינמיקה הזאת לבדה. כל משולש מעיין-עומרי-דני שמרכיב את הקשר הזה, נגרר לאותו חוסר איזון בסיסי. כולם מתייחסים לתהליך כמסע חד-צדדי. מעיין יושבת לה על הר האישיוז שלה, ועומרי צריך להשתפר וללמוד ולהתחשב ולהשתנות עד שיוכל להגיע אליה. עומרי הסביר שלקח לו כמה דקות להגיד משהו שפעם היה לוקח לו כמה חודשים, ובמקום לראות את ההתקדמות, הם התייחסו רק למה שהוא עוד צריך ללמוד. כל השיחות מתנהלות על הציר הזה, מה מעיין צריכה לקבל ומה עומרי צריך לעשות. לה יש בעיות שהוא חייב להתחשב בהם, ולו יש בעיות שהוא חייב ללמוד להעלים לחלוטין. בכל זאת, שתי דקות זה הרבה זמן, מעיין צריכה להרגיש ביטחון. הם החליטו לעבור לסאבלט כדי להקליל קצת את הקשר שהפך כל כך כבד. או כמו שמעיין הייתה אומרת, עומרי חייב ללמוד לשחרר.

ניצן ומנו (צילום: חתונה ממבט ראשון 4, קשת 12)
ניצן ומנו על הספה. קשה להתקדם איתו | צילום: חתונה ממבט ראשון 4, קשת 12

ובהמשך לפינתו, "משתתפים שלא רואים את הצד השני", מנו החליט משום מה שניצן "קרה", כנראה בשל מוצאה האשכנזי. הוא חשב שנגע בנקודה רגישה אבל נראה שניצן נעלבה כי מה שאמר לא קשור לדרך שבה שהיא התנהגה איתו. לפחות ממה שאנחנו ראינו, ניצן כל הזמן נוגעת, מחבקת, מלטפת ומראה חום, הרבה יותר ממנו. התמונה השכיחה היא שלו שרוע בפוזה גמורה והיא מניחה עליו יד או עוטפת אותו. היא קצת עוקצנית וזה יכול לשדר קרירות, אבל מוזר להגיד שהיא לא מעניקה חום.

ניצן התעצבנה בקטנה אבל בצדק, ואז היא נתקלה בבעיה המרכזית של מנו, הוא לא באמת רציני. היא ניסתה להגיד לו משהו ופשוט לא הצליחה לגרור אותו לשיחה רצינית. הוא אמר שהתבדח כדי להקל את האווירה, אבל בפועל הוא פשוט ביטל את דבריה וסרב להקשיב. הוא קבע משהו קלוש על האופי שלה, ואז התייחס לזה כאל עובדה וחסם כל ניסיון שלה לשנות את דעתו או אפילו להציג את דעתה. זה עניין קטן, אבל החוויה המתסכלת מחזקת את הדאגה הגדולה שלה. עם מנו קל להגיע מהר למידה מסוימת של קרבה, אבל אז הוא נעצר ונשכב על הספה עד להודעה חדשה. קשה להתקדם איתו לשלב הבא.

למזלו של מנו, רוחות הפטריארכיה מנשבות בעוצמה העונה. כל פעם שגבר אומר לאישה שהיא קרה או לא ביתית, במקום לתת לו שתי סטירות ולהסביר לו שהיא לא אמא שלו, היא ממהרת מיד למטבח לבשל. כמו שעושים אנשים שלא יודעים לבשל, ניצן הכינה מרק, ומנו הסביר שזה מאכל שהוא מאוד אוהב. אני אישית חושב שמרקים זאת קטגוריה כללית מדי, זה כמו להגיד שאתה מת על סנדוויצ'ים, אבל ניחא. האישה חזרה למקומה הטבעי, ועוד גבר היפותרמי יכול סוף כל סוף להרגיש קצת חום.

איתמר וקארין, "חתונה ממבט ראשון" (צילום: קשת 12, חתונה ממבט ראשון)
קארין ואיתמר. הוכיח שגם הוא יודע לפנק | צילום: קשת 12, חתונה ממבט ראשון

ואם כבר מדברים על מי שהואשם בשוביניזם כי מישהי הכינה לו דגים, איתמר נתן לצופים שיעור בפרופורציות. אחרי שהוקע על כך שקארין כל הזמן קונה לו מתנות, פתאום אפשר לראות שגם הוא יודע לפנק. הוא השקיע ורצה לעשות לה טוב ביום ההולדת שלה, והצליח. "איפה זה היה עד עכשיו?" אפשר לשאול, ואז מבינים שבזמן שאצלנו עברו חודשיים וחצי, הם בקושי עברו שבועיים. איתמר נאלץ לראות איך שלושה ימים מהחיים שלו נמתחים על פני חודש, והצופים בונים תילי תילים על שלושה וחצי רגעים.

כולם התפלצו משתי שיחות שניהל עם חבריו, והנה נחשפנו לשיחה שלישית, הפעם עם אחותו. בניגוד לחבריו הגברים, היא לא הסיטה את השיחה למחוזות השוביניזם הקשה ונתנה לאיתמר לבטא את הספקות האמיתיים שלו. ומה אני אגיד, הם לא כל כך נוראיים וחד-צדדיים, אלא די מובנים. כמו שאחותו ציינה, הם רק טיפה ילדותיים. הוא בסך הכל לא מרגיש התרגשות עצומה. מעבר לחלומות על אהבת נעורים, יש פער בין כמה שהוא רואה שההתאמה נכונה והקשר מתקדם, לבין העובדה שעברו רק שבועיים והוא עדיין לא מאוהב. לא מנסה לשנות אותה, לא רוצה לכלוא אותה במטבח, בסך הכל מרגיש שזה מתקדם נורא מהר. בהתחשב בכך שהם נפגשו בחתונה, נכלאו לבדם בדירה בצל הקורונה, ומצולמים לתוכנית טלוויזיה, נראה לי שכולנו יכולים לנסות ולהבין גם את הצד שלו.