מיום ליום נהיה מוזר יותר לראות את הזוגות שלנו מתנהלים בעולם שלפני ההסגר. הנה הטיילת ההומה בתל אביב, העסקים פתוחים, הזוגות מטיילים, פוגשים חברים, נוגעים במשטחים בלי חשבון ואפילו מטיילים בחו"ל. כמה זמן ייקח עד שנבקר שוב באירופה? האינסטינקטים החדשים נזעקו כשמור עשתה פעולה פשוטה כמו כניסה למונית באמסטרדם. האם גם לכם עלה רצון עז לצעוק לה: "אל תגעי בכלום, כל המונית הזאת קורונה"?
כדי להדגיש עוד יותר את הפער בין העולם שלנו לבין העולם של "חתונה ממבט ראשון", הדר ודניס החליטו לפנק אותנו בנשיקה ראשונה מול המצלמה. הקרבה עשתה את שלה, המתח המיני הבשיל ונראה שהם מוכנים לקחת את היחסים לשלב הבא, אבל אני חייב להודות שעדיין לא השתכנעתי בהיתכנות הקשר הזה. אם תצמיד שני אנשים נאים וחביבים מספיק זמן, סיכוי גדול שתצמח מידה של משיכה. יש חיבור בין הדר לדניס, אבל בין ליטוף לנשיקה אפשר לראות שהחיבור הזה רחוק מלהיות מושלם.
רגע לפני שקפצו להתנשק בין הגלים השוצפים, הם כבר הספיקו להתווכח בשיחה על מערכות היחסים הקודמות של דניס. הדר ביקרה אותו על כך שהוא לא יודע להתחייב, בלי הרבה ביסוס ובלי ניסיון אמיתי להקשיב לסיבות בגללן לא הייתה לו מערכת יחסים רצינית בשנים האחרונות. דניס שוב התקשה להסביר את עצמו וויתר על הניסיון מהר מאוד. הוא חשף את האייל שני הפנימי שלו כשהריח אותה ואמר "הדר על מצע ים", והיא יכלה רק לחייך במבוכה מול מחווה שיצאה יותר קריפית מרומנטית. הדר קצת רוצה את דניס, אבל היא בעיקר רוצה לרצות אותו. זה מספיק בשביל להתניע את הקשר הזה עם כוונה ורצון טוב, אבל לא בטוח שיספיק כדי לסחוב אותו עד לקו הסיום.
גם דובי ואריק ממש מנסים. לא מנסים לקדם את הקשר יותר מדי, אלא בעיקר מנסים לא לריב. מה אני אגיד לכם, גם זה משהו. משיחה לשיחה ברור שאלה לא רק המשקעים מתחילת הקשר, אלא שהם באמת לא מסתדרים. כל שיחה הופכת לסדרה של מתקפות עדינות, כל משפט שנאמר מקבל תגובה שסותרת אותו. אריק אמר שהוא רוצה לשמוע הכל על דובי, אבל לא ממש התאמץ להקשיב. דובי מצידה ממשיכה לאתגר כל מילה שיוצאת לו מהפה.
הוא מנסה לנקות את הכעס ולהתנהג בטבעיות, וכך גם היא, אבל הטבעי שלה והטבעי שלו לא הולכים כל כך טוב ביחד. היא צינית מדי בשבילו, הוא לא מהיר וחד מספיק בשבילה. שניהם גם מחפשים משהו אחר, הוא רוצה לחיות עם מישהי והיא רוצה לגור בבתים נפרדים, הוא רוצה לדבר בנחת והיא רוצה להגיע לפואנטה, היא רק רוצה לרקוד והוא רק רוצה לשבת ולתופף על הכוס.
אמיר ודנית ממשיכים לנשק את הכלבה ולא אחד את השניה, והיא כבר מרגישה שאין ביניהם רומנטיקה אמיתית. אמיר עדיין מתקשה לדבר עם דנית, ולכן ממשיך לחפש אנשים אחרים להתוודות בפניהם. גם הפעם הוידוי לא עזר להרגיע את החששות שלו, כשבת דודתו השוודית קבעה בהחלטיות "הפכת את עצמך לשקרן". כל שנותר לדנית לעשות כדי להתכונן לפגיעה זה לבקש מיעל שתספר לה מה עובר על אמיר. לא שהיו ליעל ברירות אחרות, אבל בטוח שהיה לה קשה לשלוח את דנית לדרך בעיניים עצומות.
גם ניר ממשיך קדימה בעיניים עצומות, אבל ממנו לא מסתירים כלום, הוא פשוט בוחר להתעלם מהמציאות. הגר רמזה שלא נעים לה עם כל המתנות בבוקר, אז הוא הגביר את הקצב, היא הסבירה לו בבירור שהיא לא מעוניינת, אז הוא החליט להביא לה פרחים למחרת. הוא לא מקשיב לה, אבל גרוע מכך, הוא לא מקשיב לעצמו. אם הייתי קם מוקדם וטורח להכין לזוגתי סנדוויץ' והיא בתגובה הייתה מתלוננת על הרעש, תהיו בטוחים שהיא לא תזכה לטעום מהסנדוויצ'ים שלי בתקופה הקרובה.
אני בטוח שניר הוא לא באמת אדם נטול אגו, פשוט נראה לי שהוא בוחר במודע לשחק את המשחק המוזר שלו ולהתעלם ממערכת היחסים הקשה והמאכזבת לתוכה נקלע. אבל כמה שהחיזור של ניר יכול להיות מעיק, זה לא תירוץ להתנהגות של הגר. יש דרך לבקש ויש גם דרך לדרוש. להגיב בכעס כזה על זר פרחים שחיכה לך בבוקר זה מתכון בטוח לצאת רע בתכנית. בתור מי שנראית כל כך מודעת לעול המצלמות, הלוואי שהיא הייתה מצליחה להתעלות על עצמה ולו רק כדי לחמוק מזעם הקהל.
ונסיים עם קרדיט למי שמגיע לו קרדיט. מאור שם לב שמור לא רוצה אותו ושההתנהגות שלה לא משקפת את אופייה האמיתי, תנו לו קצת קרדיט שהוא יודע לזהות. וואלה מאור, מה ששלך שלך, בשלב זה אכן נראה שהיא ממש לא מעוניינת. הם המשיכו את האווירה הלא נוחה בנסיעה ארוכה בשתיקה, ואז בריבים מטופשים בפארק השעשועים. היא לא רצתה אבובים, הוא לא רצה את רכבת ההרים הגדולה, הוא רטן וסרב לשתף פעולה והיא קראה לו ילד קטן.
זה היה נראה כמו ויכוח בין שני בני נוער, ולא כי הם בעצמם ילדותיים במיוחד, אלא כי הרגרסיה עליה דיברה מור כבר נותנת את אותותיה. כשהשיח לא מתקדם קדימה הוא הולך אחורה, ואפשר לפחות להודות על כך שהם נעצרו בגיל 15 ולא חזרו לגנון כמו זוגות אחרים (וכן, אני מסתכל עליך אריק, אדון "כשפוגעים בי אני פוגע חזרה"). הדייט הקולינרי בסירה שיפר קצת את המצב, שניהם נראו פחות כועסים ויותר קשובים. הוא הרגיש בבית מול הפלנצ'ה והיא הרגישה את האלפא הפנימי שלו (ואגב, גבר אלפא זה מושג מטופש ומיושן שמשמש רק גברים עם בעיות שליטה ואגו פגיע). הם נראים רגועים יותר, אבל לא בשלווה נוחה, אלא בדכדוך מובס בואך דיכאון. לא נראה שההמשך הולך להיות קל, ומעל לכל, לא נראה שלמישהו מהם יש את הרצון והכוחות להילחם כדי שזה יעבוד.