הגענו לרגע האמת, שלב ההחלטה הגורלי. לרגע הזה חיכינו כל העונה. התרגשתם, נמלאתם במתח, הלב דפק כמו משוגע. לא ממש? אני קצת יכול להבין אתכם. כי אם להיות כנים, כולנו יודעים שההחלטות האמיתיות יילקחו רק בהמשך. נדע מה עלה בגורל הזוגות רק כשנחזור לבקר אותם כמה חודשים אחרי התכנית. רגע ההחלטה הנוכחי לא מנבא את העתיד, הוא מסכם את העבר. לא האם זה יעבוד בהמשך, אלא מה הם חושבים על מה שהיה. כבר ראינו בעונה הקודמת שהחלטות יכולות להתהפך, ובשלב זה של התהליך, אנחנו אפילו מרגישים שאנחנו יכולים להחליט יותר טוב מהם. גם אם דודו וצוקית יחליטו בסוף להישאר, מי באמת מאמין שזה יעבוד בטווח הרחוק? מהצד השני, גם אם שירי ולירן יחליטו לחתוך, לא נופתע לגלות שהם ניסו שוב אחרי שהתפוגג הלחץ של המצלמות.
הדייט האחרון של הזוגות שיקף באופן מדויק את המקום בו נמצא כל זוג, מידת ההשקעה בדייט כמידת המחויבות בזוגיות. יוגב לקח את בת אל להגשים חלום בצניחה חופשית, שירי ולירן יצאו לדייט רומנטי, דודו וצוקית הלכו למסעדה הודית לא יקרה, ורק דקלה ואלון הסתפקו בסושי במרפסת הבית. למען השם, אפילו אורטל ועידו מצאו איזו פיסת דשא קרובה לפרוש בה שמיכה לאיזה פיקניק מאולתר.
דקלה באי שקט לקראת ההחלטה, אבל זה נראה במידה רבה כמו עצב על פרידה ידועה מראש. היה ביניהם משהו, היה רגש, היה חיבור. אבל הלחץ של התהליך התנגש עם אופיים הסוער ויצר צונאמי שמחק את הכל. זה כואב (לדקלה קצת יותר), אבל שניהם בוודאי מבינים שהדבר הנכון בשלב זה יהיה להיפרד כידידים. מהאגף השני של ההכחשה, שרונה וליאור סיכמו את החוויה וניסו לעבוד עלינו שהם עברו איזשהו תהליך. שרונה מודה שחיפשה משהו מעבר, מתחילה כבר להכין את התירוצים לפרידה עדינה ומנומסת, אבל לרוע מזלה היא עם מישהו שלא ממש מבין רמזים עדינים. ליאור בטוח שהכל מושלם ושהם הזוג הכי מוצלח מאז בת אל ויוגב. כששרונה תפיל את הפצצה, אני יכול כבר לראות אותו מתלונן שהם הבטיחו לשמור אחד על השנייה מתחילת התהליך.
גם שירי ולירן מדגמנים התלבטות יפה מאוד, אבל אצלם נראה שברור מה הלב רוצה. קרה להם משהו בכל התקופה הזאת, הם נקשרו חזק ועמוק, ורגע הפרידה הדגים את עוצמת הרגש. אחרי שסיכמו את החוויה בשיחה חמה ואינטימית, הם החליפו מבט ארוך ששידר אהבה ורצון לקרבה אמיתית. באותו רגע שירי כמובן נבהלה, והסבירה שוב שהיא לא יודעת ולא יכולה להחליט. שוב היא מפחדת לאכזב את לירן, שוב היא קורסת תחת הלחץ שהתהליך מביא עמו. אפשר לקוות שיומיים של שקט יספיקו לה כדי לקחת את ההחלטה שברורה לכולם חוץ ממנה, אבל גם אם לא, כמו שאמרתי בהתחלה, בכל מקרה לא הייתי סוגר את הדלת על הזוג הזה.
ההחלטות שכן זכינו לראות היו כמובן שתי הברורות מאליהן. יוגב ובת אל ביחד, אורטל ועידו נפרדים לשלום. על הזוג המלכותי של העונה לא צריך להכביר במילים. הם מאוהבים עד הגג, בטוחים שמצאו את האחת/אחד, מגשימים חלומות ומתכננים תוכניות. אפילו את ניו יורק הם הניחו בצד, זה סתם עניין טכני עכשיו. החיבור אמיתי, הם מצאו אחד בשניה משהו שהם מחפשים, אבל לא הייתי מזלזל כל כך בעניינים טכניים. חיבור ואהבה זה נהדר, אבל נחכה לראות מה יקרה כשהמצלמות ייעלמו והם יצטרכו להתמודד עם המציאות הסבוכה.
אורטל ועידו התחילו את הפרידה הידידותית בצורה לא כל כך ידידותית. בפיקניק הם ניסו לעקוץ במסווה של סיכום. עידו אמר לאורטל שיש לה בעיות עם מודלים של גבריות ואורטל תקפה בחזרה עם פגיון "אני לא נמשכת אליך" שהיא כל כך אוהבת. העימות הסתיים בפנייה נרגשת של עידו לגברים הצופים להוריד שחורים מהאף, אבל אחרי יומיים של חופש הם חזרו מפויסים יותר והצליחו לערוך פרידה אדיבה. אורטל התנצלה ואמרה לו מילים יפות, לראשונה באמת לקחה אחריות על ההתנהלות שלה בתהליך. שניהם היו מאוד גאים בכך ששרדו עד קו הסיום, וגם המומחים חיזקו את התחושה. אז כל הכבוד להם שהגיעו לסוף, אבל לא היה צורך. אני לא מבין למה, מה היה הטעם במשיכת העינוי ההדדי אם הסוף ידוע מראש. הם הרוויחו עוד חודש של אי נעימות, אולי למדו מזה משהו ואולי לא. בעיני אפשר למצוא הזדמנויות למידה טובות יותר מאשר לצעוד לחינם בדרך קשה שלא מובילה לשום מקום.
צוקית ודודו לא סתם התלבטו בנוגע להמשך הדרך, הם עברו סדרה של פלאשבקים וחלומות מסתוריים שכמו יצאו מסרט אימה על אהבה נכזבת. אני מרגיש שהיינו קצת קשים איתם לאורך העונה, גם אם אין ביניהם משיכה או חיבור זוגי, בכל זאת הם מצאו משהו חמוד ביחד. נוצר קשר אמיתי, כמו שדודו אומר, הם התרגלו. עכשיו יהיה קצת עצוב להיפרד אבל ברור שזה הדבר הנכון. צוקית הכריזה "לא!" כשדני הציע לה כוס מים, ונראה שזה גם מה שהיא מתכוונת לבשר לדודו. אני אתייחס פחות להרהוריו של דודו, שבעיקר הדגים שוב כמה הוא אוהב שמצלמים אותו כשהוא ישן. הוא כנראה יזרום עם מה שהולך, מי שצריכה לקחת את ההחלטה הנבונה והבוגרת היא צוקית ונראה שהיא מוכנה לכך.
צוקית נורא נהנתה מהחופש שחזר אליה, מהלבד שלה והחיוכים שלה. האוויר הכבד שעטף אותה כשהיתה עם דודו התפוגג, היא חזרה להיות צוקית הקלילה והמאושרת. היא דיברה על להרגיש לבד כשהיא ביחד, אבל ההבנה המשמעותית הגיעה כשדיברה על הצורך לוותר על עצמה. היא התלבטה אם הקשר מילא אותה יותר או רוקן אותה יותר. לי נראה שקשר לא צריך לרוקן אותך בכלל. לא מדובר בקשיים, אלא בכך שהוא גרם לה לאהוב את עצמה קצת פחות. עם זה אסור להשלים. פתאום היא מפקפקת בעצמה, שואלת "אולי אני טו מאצ'?". אין דבר כזה. תמצאי מישהו שאת לא טו מאצ' בשבילו. זה הדבר הכי חשוב ובסיסי בקשר, קבלה עמוקה וחיבה אמיתית לאדם השני. בן הזוג המתאים הוא מי שלא מתרגז מהשטויות הקטנות שלנו אלא מתמוגג מהן, שאוהב את הפגמים שלנו, מחבק את מה שעושה אותנו מיוחדים. צוקית עוד תמצא בהמשך את האדם הנכון, לא זה שגורם לה להרגיש כמו טיפוס מעצבן ורועש, אלא מי שדרך העיניים שלו היא תלמד לאהוב את עצמה עוד יותר.