אחרי שלוש עונות חשבנו שאנחנו מכירים את כל סוגי הכלות, שכבר פגשנו את ההיסטריה הטרום חתונתית על כל גווניה. אז חשבנו. ההכנה לחופה של מור המצטיינת הוכיחה לנו שעוד לא ראינו כלום. מתכננות האירוע, המאפרת, מעצבת השיער, כולן עברו סדנת הנחיות מדוקדקות באדיבות הכלה. אפילו את המתנה לחתן המיועד היא הפכה לספר הוראות ליחסים עם מור. מעבר לעדות נוספת לפרפקציוניזם שלה, תכנון החתונה חשף שני סימנים מדאיגים: היא לא מבינה שזאת לא ממש חתונה אמיתית וכשרה למהדרין, וחמור מכך, לא מפנימה שהמשך התהליך לא הולך להתנהל לפי התכנית.
עוד לפני שהגענו לזיווג, הפנטזיה של מור כבר הספיקה לפגוש מציאות עגומה יותר. קוד הלבוש הלבן הפך לאופנת טקס יום הזיכרון, כי רוב האורחים הגברים לא הבינו שגם המכנסיים צריכים להיות לבנים. מתכננות החתונה לא חרגו מהתקציב בגלל דרישותיה הגרנדיוזיות, והסתפקו בכמה טאצ'ים אלגנטיים. מור המשיכה להצטיין כששברה שיא בהתמוטטות המהירה בתולדות התכנית, פרצה בבכי וגירשה את המצלמות כבר בשלב מדידת השמלה, ואפילו העידוד של אחיה הקטן והמרים לא עזר. נראה שקשה לה יותר ממה שזה צריך להיות בשלב זה ועוד לא התקרבנו לחלק הקשה.
עדיין לא הזכרתי את מאור המסעדן הביישן, כי נראה שמור בעצמה לא שמה אותו בראש סדר העדיפויות. אנחנו רק בהתחלה, אבל מכל מה שהיא עשתה עד כה עולה תחושה שהיא רואה רק את עצמה. מבחינת מור, זה הסיפור שלה ומאור רק משתלב בו בתור דמות משנית, שלא לומר סטטיסט. היא החליטה על אופי החתונה, על שיר החופה, על לבוש האורחים. המתנה שלה אליו הייתה רשימה של דברים שהוא צריך לעשות בשבילה, מה עוד צריך להגיד? היא גם אמרה לו שהוא לא מבין מה יש לו בידיים. היא לא צריכה לתת כלום לבן זוגה הפוטנציאלי, כי היא בעצמה הפרס. יכול להיות שהגישה הזאת עובדת לזוגות מסוימים, אבל אני אישית לא יודע איך מתקדמים מנקודת מוצא כל כך לא הדדית.
גם חבריו של מאור היו מודאגים מהכלה, וערכו חקירה מקיפה בחשד לשתלטנות. יכול להיות שהאופי הנוח שלו ישתלב עם הדומיננטיות שלה, זה פחות או יותר מה שהוא אמר בעצמו. המפגש מתחת לחופה עבר יחסית בשלום, אבל כבר בערב הראשון יש הרגשה שמשהו מאחורי החיוך של מור מתחיל להיסדק. לא נראה שהשקט שלו משרה עליה רוגע, אלא בעיקר מביא לקצר קל בתקשורת. הם שונים בקצב, בפרספקטיבה ובמזג, ואפשר להאמין שגם בציפיות. אחרי שראינו את עוצמת הרגשות שמור הפגינה עוד לפני נקודת הזינוק, אני לא יכול לחכות כדי לראות מה ייצא ממנה כשיגיעו האתגרים האמיתיים.
בזמן שניר מפנטז על מסעדות מופלאות ויקבים עם יינות לבנים, והגר מפנטזת על השחרור המיוחל מהתהליך בו כלאה את עצמה בניגוד לרצונה (כך זה נראה לפחות), בדירה הקטנה של דנית, אמיר המשיך בהפקת העיבוד הרומנטי לסרט האימה "פרויקט המכשפה מבלייר", כשבתפקיד המכשפה משחק הפחד שלו מאינטימיות. המבטים המודאגים שלו ימינה ושמאלה בזמן שהוא מתוודה על חוסר המשיכה כבר הפכו לקלאסיקה. הוא נראה כמו אדם רדוף, סוד נורא מכרסם בתוכו, וחוסר הנעימות רק מושך אותו כמו דיבוק להמשיך להתכרבל על הספה בסלון.
רגע אחרי שאמיר מספר לנו על הרצון העז שלו לברוח משם ולא להסתכל אחורה לעולם, הוא חוזר לעשות לדנית נעימי בראש. הוא אומר שקשה לו לשחק יחסים שהוא לא רוצה, אבל אף אחד לא ביקש ממנו לעשות את זה. מה שנראה בתוך מוחו המפוחד כמלכוד בלתי פתיר הוא למעשה מצב שניתן לפתור בקלות. פשוט תקח צעד אחורה, תגיד שאתה מרגיש שזה מתקדם מהר מדי, ותפסיק להתנהג כאילו דנית כלאה אותך במרתף שלה והכריחה אותך להיות בעל מושלם.
הוא מספר לעצמו ולנו שהוא נגרר לתוך הסיטואציה, אבל האמת היא שהוא דחף למצב הזה לא פחות ממנה. היא לא מכירה אותו, היא חושבת שהמבט המבוהל זה פשוט המבט הרגיל שלו. היא לא צריכה לזהות שהמחמאות המשתפכות שלו אינן אמיתיות רק בגלל שיש לו אינטונציה מוזרה. היא רוצה להאמין שהכל בסדר, והוא חוזר ואומר שהכל בסדר, אז למה אנחנו מצפים ממנה לדעת מה הוא אומר עליה מאחורי גבה?
לא לשקר במצח נחושה ולא לזייף אינטימיות אלה לא אתגרים בלתי אפשריים. אמיר יכול לספר עד מחר שהוא לא רוצה לפגוע בה, אבל במציאות הוא ממשיך להכין אותה למבוכה הולכת וגדלה, במקום לתת לה טיפה מהכנות שהבטיח לה ושמגיעה לה. הפתרון שלו בשלב זה הוא להמשיך לנסות לכבות את האינסטינקטים שלו, מה שבהחלט נראה כמו מתכון מושלם לזוגיות מנצחת. אבל אם נהיה כנים (כי מישהו צריך להיות), נראה שתכנית האמיתית לפיה הוא פועל היא פשוט לעצום חזק את העיניים ולקוות שיתעורר ויגלה שהכל היה חלום.