באנגלית נהוג לומר "תיזהר במה שאתה מייחל לו - כי זה עוד עלול להתגשם", ובפרק האחרון של חתונה ממבט ראשון קיבלנו המחשה מופלאה לפתגם הותיק. עזבנו את לירן בפרק הקודם כשהוא משוטט כמוכה גורל בגן האירועים ושואל "איפה הכלה שלי?", ומה אני אגיד לכם - מוטב היה אם לא היה מוצא את מה שחיפש.
בסיום הפרק הקודם עצרנו בעיצומה של התמוטטות העצבים של שירי, וקיווינו שהכלה לא תברח, אלא פשוט תנשום עמוק, תוריד עוד צ'ייסר ותחזור למסיבה עם רצון מחודש להכיר את בן הזוג שפגשה מתחת לחופה. כצפוי, המציאות בסוף התיישבה איפשהו באמצע, במקום הכי לא נוח שאפשר לדמיין. כמו הרבה זוגות נשואים, שירי החליטה להישאר ביחד - אבל פשוט להיות אנטיפתית לאומלל שעמו נתקעה.
שירי הסכימה לחזור למסיבה אחרי שלירן ניסה להרגיע אותה, ממשיכה למלמל שקשה לה ושהיא צריכה עוד זמן ואוויר. בצילומי החתונה, מתחת לחיוך הכי קפוץ בתולדות החיוכים, היא לחשה שוב ושוב שישחררו אותה כבר. לירן נכנס לעמדת אמן הזן הרגוע והמרגיע, אבל דבר לא עזר. שירי חזרה לברך את האורחים, שמה לדבריה מסכה של שמחה מזויפת, למרות שמבחוץ זה נראה כמו הפגנת סבל מוחצנת ביותר. הם המשיכו במונית, שם היא לא הסכימה להביט בלירן, שאת שמו לא זכרה וקראה לו "עמית". לירן לא נרתע ולא נעלב, וניסה ככל שביכולתו לשים את עצמו בצד ולהיות קשוב למצוקה של כלתו. אבל כל הרוגע וההכלה לא עזרו. שום דבר לא עזר.
אולי כדי להרוג סופית את הזוגיות המפרפרת, הם נשלחו לירח דבש בעיר הכי משעממת בעולם: ציריך שבשוויץ המנומנמת. בין אכילת פונדו בכרכרה לבין רכבל מול נופים מוריקים וציוריים, שירי נרגעה לאיטה והחלה לחזור לעצמה. "תיזהר במה שאתה מייחל לו" אמרנו? כי ברגע ששירי חזרה לעצמה, גילינו יחד עם לירן אדם עקשן, שלילי ואגרסיבי. זכורה לנו היטב הזוגיות בין תומר ועדי מהעונה שעברה. גם עדי לא סבלה את תומר מהרגע הראשון, גם הם בילו ירח דבש עמוס באגרסיות וחוסר נעימות, אבל בניגוד לשירי, את עדי היה עוד אפשר להבין, כי תומר באמת היה נודניק לא קטן. לירן, לעומתו, לא נכנס ללחץ מהקרירות של שירי, נתן לה מרחב וניסה להתקרב לאט וברגישות. בתגובה הוא קיבל פקודות מבטלות כמו "די", "למה אתה עושה את זה", "שחרר" ו"אל תדמיין פה אווירה רומנטית". כשהחמיא לה בצורה מעט מגושמת היא דרכה עליו עוד קצת ונהמה "אההה לירן".
לירן עוד ניסה לשכנע אותנו ואת עצמו שהכל בסדר. הוא אוהב את זה שהיא עצמאית, כלומר, מגעילה אליו, ושהיא יודעת מה שהיא רוצה, כלומר - לא אותו. מבעד לחיוך האופטימי, אי אפשר היה להתעלם מהאכזבה שזעקה מעיניו המושפלות. הוא היה מוכן להתפשר, הוא היה מוכן לעבוד קשה, אבל אין עם מי לעבוד, ומי שאיתו לא מראה סימנים שהיא מוכנה לנסות ולהכיר אותו. אני מתקשה לשפוט את אופייה של שירי בסיטואציה המלחיצה, אבל מתישהו כבר אי אפשר לעשות הנחות. בהתחלה היא הייתה לחוצה והרגישה כלואה, אז סלחנו לה על כך שנאטמה לחלוטין בלי לראות שגם לירן במצב לא קל. את ההתנהגות שלה בהמשך ירח הדבש תירצה במגננות שלה, ובכך שפחדה לפתוח לו צוהר דרכו הוא ינסה, חלילה, להשחיל קצת רומנטיקה.
אני לא אומר שאין לחץ או שאין לה מגננות, אבל שירי התנהגה כאילו היא הבנאדם היחיד בעולם, ייבשה וביישה את הגבר שנמצא שם בשבילה. היא לא סתם חרדתית ומסוגרת - היא עושה רושם של אדם שרואה רק את עצמו. אבל לכל סבל יש סוף, ובסוף הנסיעה שירי התחילה להתרכך מול הבחור הקסום שאיתה. פתאום היא ראתה מה קורה כשנותנים צ'אנס, כשלא חותכים אחרי שעתיים של דייט, והבינה שאולי פספסה בחורים טובים לאורך השנים. תובנות וחרטות זה נחמד, אבל קשה להתחמק מהתחושה הגוברת - שאולי עדיף אם שירי באמת הייתה בורחת מהחתונה.
ניצן קטן של אהבה
בצד השני של עולם החופשות הלא מפתות, צוקית ודודו יצאו לירח דבש אתגרי בקפריסין, שם דודו גילה שלכלתו יש מחסור מסוים בברגים בראש ויותר מדי קוצים בישבן. בתחילת הטיול נראה שהמזג של השניים ממש לא תואם, וכבר התחלנו לתהות מה חשבו לעצמם המומחים. צוקית היא הרפתקנית שחיה את הרגע, ובאמת שלא יכלו למצוא לה בן זוג בתנומה עמוקה יותר. היא לא "מעוררת אותו", היא מתרוצצת בטירוף בזמן שהוא ישן בעמידה. היא קמה לרקוד ולעשות שטויות בטברנה כשהוא ישב בצד במבוכה, היא קפצה על כל הזדמנות לפעילות אקסטרים, גם אם בעיניו הפעילות הייתה לא אקסטרימית בעליל, בואכה אין עניין. אבל דודו הגיע לפה כדי לעבוד על עצמו, ובמקום להגיד כהרגלו "אוי, לא בא לי", הוא אמר כן לכל הצעה.
צוקית לעומתו לא הגיעה כדי לעבוד על עצמה, כי היא כבר סגורה על עצמה הרמטית. הוויכוח הראשון של צוקית ודודו נראה במבט ראשון כמו סצינה מתוך "גבר אטום מנסה להפוך שיחה לעימות", וכך באמת צוקית ראתה את זה, כשאמרה שהוא הזכיר לה "בני זוג דכאניים מהעבר". אבל אם מקשיבים למה שהם אמרו, מבינים שמי שהיה נחרץ זו דווקא צוקית: היא לא מתכוונת להשתנות בשביל אף אחד והיא לא ויתרה על השליטה כשנכנסה לתכנית, כל דבר שהיא עושה הוא תמיד מבחירה. היא מדברת המון על עצמה, אבל אין באמת עם מי לדבר. נראה שדודו באמת מקשיב לדבריה ומנסה להגיב בכנות, בעוד שכל מה שיוצא לה מהפה נשמע כמו סיסמאות ששלפה מ"באדולינה".
הפער בין הכנות של דודו והסגירות של צוקית הגיע לשיאו בשיחה רגועה יותר על חוף הים. צוקית הסבירה שהיא מאושרת בחייה ולא צריכה זוגיות, ודודו ענה לה שהוא דווקא כן מרגיש חסך, ושיתף בפתיחות על הקושי להתמודד עם הבדידות. באותו הרגע, צוקית שמה בצד את ההכרזות ורק הניחה ראשה על כתפו. הלב שלה, שהיה כל כך חסר דאגות וסגור על עצמו, התכווץ ונמס לשנייה. למרות ההבדלים בטמפרמנט ובגישה לחיים, באותו רגע היה אפשר לראות את הדלת נפתחת ואולי אפילו ניצן קטן של אהבה.
מיום ליום הם התקרבו, וברגע האינטימי מתחת למפל - כמעט התנשקו. צוקית רצתה, דודו רצה, הם אפילו חיככו אפים(!), אבל ברגע האמת הוא הפנה מבט והתחמק. בזיכרון עלה הסיפור שלו על הנשיקה בדייט הרביעי, והתחלנו לחשוב שהוא לא מחכה לרגע הנכון - אלא פשוט בעל קושי ליזום אינטימיות. ביום הבא הם הגיעו ללוקיישן הכי רומנטי בעולם. אחרי נסיעה זוגית וצמודה באופנוע ים, הם התיישבו על הסלעים בקו המים. באותו רגע מושלם, דודו כבר לא התבלבל והנשיקה המיוחלת הגיעה. הוא לא סתם קשקש על הנשיקה המושלמת, הוא באמת חיכה לרגע הנכון. כבר עכשיו יש להם קראש קטן אחד על השנייה, ואפשר להתחיל להבין איך השקט שלו מאזן את הרעש שלה, איך הפתיחות שלה עוזרת להוציא אותו מהקונכייה. הפכים לא תמיד משלימים, אל תאמינו לקלישאה, אבל לפעמים, אם מתמזל המזל - שני אנשים שונים בתכלית יכולים למצוא ביחד את האיזון המושלם.