הכפכף שנפל לנהר הדנובה בוינה סיפר את כל הסיפור. עידו ישב על גדת הנהר עם כפכפי טבע נאות פשוטים, מטלטל את רגליו בחולמנות כמו האקלברי פין כשפתאום חלומו נקטע בברוטליות, וכל שנותר לו זה להביט בעיניים כלות על הכפכף האבוד נסחף בזרם. עידו חשב שהוא הגיע לאגדה חלומית עם "ההיא שהכי מתאימה לו", הוא לא שם ברקסים, לא עצר לבחון את המצב - רק נשאב לתוך הפנטזיה בתמימות אין קץ. גם אורטל ריחפה איתו באוויר בתחילה, שיתפה פעולה עם הצגת הזוג הנשוי ומשחק ירח הדבש, אבל בניגוד אליו היא אישה שיודעת להבדיל בין היסחפות רגעית לבין התאהבות אמיתית. טוב, אולי אני קצת מגזים עם השבחים לאורטל, כי ברגע שעידו פלט "אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך", גם היא נכנסה לתעשיית סרטים פנימית שלא הייתה מביישת את בכירי הוליווד.
אבל לפני שנעבור למערבולות המנטליות של אורטל, נקדיש עוד רגע לסיפורו של עידו, הגרסה האלטרנטיבית לספרה של ג'יין אוסטן, "על תבונה ועודף רגישות". עידו הוא גבר רומנטי, ונראה שההרפתקה הדרמטית הגבירה את הנטייה הרומנטית שלו למקסימום. הקליק הראשוני הטוב עם אורטל זה כל מה שהיה צריך בשביל לצלול בלי מעצורים לתוך הפנטזיה. כשהוא הזיל דמעה אחרי נשיקה - זה היה קצת מוזר אבל נסלח, ונראה שאורטל אהבה את הרגישות המופגנת שלו. אבל המבטים החודרים שתקע בה בלי הפסקה - כבר החלו לעורר דאגה. עידו עף אל עבר שמש ההתאהבות עד שכנפיו נמסו והוא צנח חזרה לקרקע.
זה היה מוקדם מדי להצהיר על התאהבות, כל כך מוקדם שזה מלחיץ. אורטל לא מכירה את הבחור, מה היא אמורה לחשוב ברגע זה? זה לא רק מלחיץ כי היא לא יכולה להשיב באותה מטבע, זה ממש מעלה תהיות על הבחור המוזר ששידכו לה. בוכה בלי סיבה, תוקע מבטים חודרים, ועכשיו גם מצהיר על אהבתו אחרי פחות מיומיים יחד? אז לאורטל נדלקו נורות אזהרה, ובצדק, אבל מה שעשתה מאותו רגע זה כבר יותר באשמתה. עכשיו, מי שאיבדה פרופורציות ועל הדרך את עצמה היא דווקא אורטל, שנאטמה לחלוטין.
עידו הבין את הרמז ובלם, אבל זה כבר לא עזר - ברגע שאורטל שקעה בספינים הפנימיים לא הייתה דרך חזרה. הוא נעלב, התעשת והוריד את מפלס ההתלהבות, אבל זה לא שינה כלום, אורטל כבר הייתה רחוק מדי במחשבות והפכה את עידו בעיני רוחה לבכיין רכרוכי ונלהב. עידו דווקא בסדר גמור. אז הוא קצת התלהב יותר מדי ולא העמיד מחסומים, אבל זה לא הופך אותו למקרה אבוד וממש לא מוריד מהגבריות שלו. בשלב מסוים היא כבר ממש עפה על עצמה, בטוחה שעידו נפל בקסמה. אז הנמיכי טוס אורטל, עידו רק נסחף בסיטואציה, הוא לא לוזר ואת לא איזו נסיכה קסומה.
התעופה העצמית הגיעה לשיא כשעידו מילא את מבוקשה ונתן לה את הספייס שדרשה. פתאום היא התעצבנה שהוא הלך לישון על הספה, וקבעה שההתחשבות שלו מעידה על חוסר גבריות. היא צריכה גבר חזק שיתעלם מרצונותיה ויעשה מה שהוא רוצה. כלומר לא, כי זה מה שקרה בהתחלה וגרם לה להיאטם. אין שום דבר לא גברי בלהצהיר על רגשותיך, אין שום דבר לא גברי בהתחשבות. עושה רושם שאורטל היא מסוג האנשים שמקובעים באיזו תבנית לא בריאה ולא מציאותית של "גבריות". גבר אמיתי לא נאטם ודורס כדי להוכיח את חוסנו, ועידו הוכיח שהוא ממש אחלה גבר. אולי ייטב לו אם ישחרר וייתן לה ללכת לחפש את הבחור חסר ההתחשבות שהיא רוצה.
דירות מעוצבות ונשיקות קטנות
בינתיים, בארצנו הקטנה, בת אל ויוגב עשו טיול לצפון ושרונה וליאור שבו לארץ והתפנו לבחור דירה למגורים משותפים. אחרי שהזדעזעו כראוי מדירת הרווקים המבולגנת של ליאור, הם בחרו לעבור לגור אצל שרונה, כי היא עשירה ויש לה דירה יותר שווה. שרונה שוב דיברה על המחסור ברומנטיקה, ונראה שאין לה ממש מה לעשות על ספת הפסיכולוגית - היא לא בעניין של ליאור, זה ברור כשמש וזה לא נראה כמו משהו שהולך להשתנות.
ונקנח בבשורות טובות: שירי ולירן עשו סוף כל סוף צעד קדימה ביחסים והחלו לחלק נשיקות על הלחי. זה היה צעד זעיר, כמעט לא מורגש, אבל בשביל שירי ולירן זה היה עולם ומלואו. אני יכול להיות ציני ולזלזל במחווה הקטנה, אבל ברור לי שבשבילם זה באמת שינוי משמעותי, וההתקרבות האיטית שלהם חמודה בצורה בלתי רגילה. נראה ששירי עברה את שלב הספקות הכבדים והיא רוצה להתחיל להתקרב ללירן, אבל לא ממש יודעת איך לרכך את הגזרה ולהוריד את החומה. למרבה המזל, לירן הרגיש בעצמו את כובד המשקל ששירי הניחה על הנשיקה הקטנה, וניצל את המומנטום כדי להמשיך במסעו העדין לתוך ליבה.
זה קצת הביך אותי בהתחלה, ההתלהבות המוגזמת של לירן מנשיקה על הלחי, אבל אי אפשר להכחיש שהוא מתוק אמיתי, כולו נופת צופים וטוב לב אמיתי. הוא מבין את שירי ומבין מה היא צריכה, שם את האגו בצד, לא אכפת לו איך הוא יוצא ולא מתעסק בכבוד והדדיות. הוא באמת רוצה את שירי, ולא רק בגלל הציפייה הארוכה. יש איזה איזון יפה בין העוקצנות הקולית שלה והנחנחיות הכובשת שלו, ומיום ליום אפשר להתחיל לראות זוגיות יפה מבצבצת באופק.
זה עוד רחוק, אבל נראה ששירי מוכנה להתחיל לנסות ברצינות. שיעור הקרוס פיטהעלה בי חשש קל לצניחת רחם וגם ארוחת הערב עם הפריכיות נראתה לא מפתה בואכה עגומה. אבל זה בדיוק הקטע, אלה הם שירי ולירן. הם אוהבים כושר, אוכלים בריא (למרות שלירן העיד שהוא "אוהב טעמים", מה שזה לא אומר), ההומור שלהם דודתי וההתקרבות שלהם מהוססת ואיטית. כאלה הם, ובגלל שנתנו אחד לשנייה להיות עצמם, הם מגיעים לישורת האחרונה מפוכחים יותר, שלמים יותר, בטוחים יותר, ומוכנים לבנות ביחד משהו אמיתי.