זהו שיר ישן, על לורד גושגיצה ומעיין. גושגיצה לפרידה חיכה. הוא לא רצה לקטוף את רימוני אהבתה. פתאום הקיץ תם, בזאת נגמר סיפור אהבתם. בסוף, אחרי ההשלמה והמילים היפות, זה סיפור על שני אנשים שלא באמת ניסו. מרגע שמעיין שמעה את מילת ה-נ' במפגש הזוגות, היא התחילה לפרק את החבילה בינה לבין עצמה. הסיפור התקבע בראשה, עומרי לא מנסה, הוא לא רוצה, אי אפשר לבנות איתו כלום ואין טעם להמשיך על ריק. לזכותה של מעיין ייאמר שהכל נכון, אבל למרבה הצער היא עדיין לא הצליחה להסתכל במראה ולראות שהיא עשתה בערך את אותו הדבר.
ברגע הראשון, עומרי קיבל את הפרידה בהקלה. נראה שהוא בעצמו רצה לחתוך אבל לא ידע איך. הוא היה שמח לסיים ב"לא הצליח" כללי, אבל מעיין התעקשה להניח עליו את כל האשמה. עומרי בתגובה שאל אותה שוב את השאלה שהיא מסרבת לענות עליה כל העונה – איך בדיוק את מנסה? "נלחמת" זאת מילה יפה, אבל מה בדיוק את עושה? מעיין כמובן לא ענתה על השאלה, אלא הפנתה את הזרקור אליו וזרקה את האשמת הריאליטי המוכרת, שהוא משחק למצלמות, מתנתק והולך ברגע שהן כבות. עומרי לא הצליח להביע את עצמו, להסביר שגם הוא לא קיבל ממנה כלום, לא ראה שום רצון או מאמץ. אז במקום לדבר הוא פגע, ניפח את החזה והסביר שהוא פשוט לא רוצה אותה ולא יכול להכריח את עצמו.
למחרת, יעל הוזעקה למפגש חירום. היא הבינה שהם לא מחפשים דרך להישאר ביחד וניסתה לפחות לאפשר להם לנהל פרידה נאותה. הם הביעו את התסכול שלהם בצורה רגישה יותר. עומרי חשף פתאום שהוא רגיל לצאת עם בחורות בצורה לא רצינית, מה שמעורר תהייה מדוע הגיע לתכנית, ובעיקר למה התאימו אותו דווקא למי שחיפשה תחושת ביטחון. הם השלימו בסוף עם מה שהיה ואחד עם השנייה. עומרי אמר שיש לו עוד הרבה עבודה, לא ברור למה הוא לא התחיל אותה במהלך התכנית אבל לפחות הוא רואה את הבעיה. על מעיין הצטערתי יותר. אם היא באמת באה לתהליך כדי ללמוד משהו על עצמה, חבל שהיא לא ניסתה לענות פעם אחת על השאלה של עומרי. היא עדיין תקועה במה שהיא צריכה, ולא עוצרת לחשוב מה היא נותנת בעצמה. וכך תם הסיפור העגום של עומרי ומעיין, הם לא ניסו יותר מדי, לא למדו יותר מדי, אבל לפחות ידעו לעצור את זה בזמן.
אוי לא, מתברר שעינת עברה משהו בחיים
לא נזכה יותר לראות את עומרי ומעיין מוציאים אגרסיות סמויות דרך הכלבים שלהם, אבל עינת נחושה להשלים את הדרמה החסרה. במפגש הזוגות היא קלטה פתאום שהזוגיות היפה שלה לא מעניינת אף אחד. היא חשבה אולי שהם יזהרו ויובלטו מתחילת העונה כסיפור האהבה מחמם הלב. כשהחוט לא הגיע אליה, היא התחילה להבין איך הטלוויזיה עובדת. אין לי כוונה לומר שהיא יצרה ריב בכוונה, להיפך, ההבנה הזאת גרמה לה להתכנס בתוך עצמה. עינת עברה כמה ימים לא קלים, וטוב שכך, כי זה נתן לה הזדמנות ראשונה לבחון את האופי האמיתי של בן זוגה.
אוי לירון, איך העזתי לקרוא לך בלתי זכיר. את ההופעה שלך בפרק הזה אני לא אשכח במהרה - ובגלל שצריך כנראה להבהיר דברים כאלה: אני מדבר על הדמות כפי שהבנתי אותה מהפרק, לא על המציאות שבטוח הייתה מורכבת יותר, ובטח לא על הבחור עצמו – ואחרי שהבהרנו את זה, אני יכול להגיד שלירון נתן תצוגת תכלית של "איך לא להיות גבר". אני מתרחק בדרך כלל משיפוטים הטרונורמטיביים כאלה, אבל בנקודה הזאת אני חייב להתיישר עם הפטריארכיה: אם אתה רואה את זוגתך במצוקה והאינסטינקט הראשון שלך אינו לגונן ולטפל אלא להתרחק ולחשוב על עצמך, אתה פשוט ילד ולא גבר בעיני. וכמו שאתם מדמיינים, אני מנפנף באצבע ואומר את זה בטון של מגיבה מהקהל של ריקי לייק.
החששות של לירון צצו כשהוא שמע שלעינת היו קצת בעיות חברתיות בילדות. במקום להתמלא באמפתיה כשהוא נחשף לפצע הכואב של אהובתו, הוא מיד תהה איך העובדה שעינת עברה משהו בחיים משתלב עם הצורך שלו בגנריות מוחלטת ונטולת כל גוון. אבל אם זה היה רק חשש עמום, הרעיון שאנשים יכולים לשקוע קצת בדכדוך כבר הדליק אצלו נורות אדומות. הוא חקר את עינת אם היא מתכוונת לסבול מכאבי ראש גם בהמשך הדרך, רק שיידע למה לצפות. עינת הבינה את כוונתו הלא כל כך נסתרת ונעמדה על הרגליים האחוריות. כמה כיף היה לראות את הבובה העדינה מקבלת פתאום רוח חיים. היא הבהירה לו שהיא לא מתכוונת להתנצל על המיגרנה או הבאסה שלה, תקפה בחזרה ואמרה לו כמה ההתנהגות הזאת מורידה. ואני הייתי מוסיף: מורידה מאוד ולא גברית בכלל!
לא נשאר לי הרבה מקום לכתוב על החלק היפה של הפרק. מנו וניצן דיברו כל הדרך על כך שהם לא נותנים לעצמם להתאהב. והנה בלי ששמו לב הם התקרבו יותר משחשבו. מנו ממש נעלב כשניצן דיברה שוב על ההומור שלו כמגננה. הוא נפגע כי הוא נתן ונפתח והרגיש שהיא לא רואה את זה, לא רואה אותו. התגובה הראשונית של ניצן הייתה להסביר את עצמה ולנהל את המשבר, מה שגרם למנו להרגיש (בצדק) שהיא מתנשאת עליו. כשהיא ראתה כמה הוא באמת פגוע היא הפסיקה את ההסברים ופשוט הצטערה. זה כל מה שהיה דרוש. אכפת לה ממנו, אכפת למנו ממנה. זאת התחלה לא רעה.