הצחוק המדבק של רוני ונועם העלה נשכחות, גם את המבט אכול הקנאה של מור כבר ראינו בעבר. כן חברים, הגענו לרגע הזה בעונה - מפגש הזוגות, או בשמו המלא, מפגש ההשוואה, הערכה ודירוג הזוגות המוצלחים ביותר. זה הרגע בו כל זוג מדרג את עצמו על הסקאלה בין צחוק מדבק ודביקות זוגית, לבין מריבה ארוכה ומתמשכת במסווה של תהליך. המבט המבועת של מור תמצת את כל כובד ההיררכיה הזוגית, ההבנה שהתהליכים של הזוגות לא שונים אחד מהשני, אלא נבדלים באיכותם. יש תהליכים טובים יותר או פחות, יש זוגות מוצלחים יותר ופחות.
אז לקראת רגע ההשוואה והדירוג של הזוגות אחד את השני, הגיע הזמן שגם אנחנו נעשה דירוג של מצב הזוגות בשלב זה, מהמתאימים ביותר ועד לאלה שכבר איבדו כל תקווה:
מקום ראשון - רוני ונועם. מה עוד אפשר לומר על הזוג המתאים ביותר, המתגברים על אתגרי הגבהים, המפתחים שפת עיניים אישית. למען האמת, אין הרבה מה לומר, כי כמעט ולא ראינו אותם לאורך העונה. מה שקיבלנו מהזוגיות של רוני ונעם מעידה פחות עליהם ויותר על המהות העמוקה של התכנית. זאת לא תכנית על זוגיות כמו שזאת תכנית על קשיים בזוגיות, או במילים אחרות, תכנית על ריבים ומשברים. זה חוק יסוד בכל יצירה טלוויזיונית או קולנועית, הקונפליקטים מעניינים וההרמוניה משעממת. היחסים המלבלבים של רוני ונעם לא קיבלו כמעט זמן מסך וגם כשקיבלו הוא התמקד במהמורות הזעירות בדרך. זאת נקודת המבט דרכה צריך להסתכל על הספקות שרוני העלתה, על המחשבה שכל הקסם הזה יכול להתגלות בסוף כהיסחפות ללא אמיתית. החשש טבעי ומובן, אבל יותר מכל מעיד עד כמה הקשר שלהם התפתח והעמיק הרחק מעיני המצלמות.
מקום שני - הדר ודניס. זוג נוסף שנמצא ממש על סף ההתאהבות, אבל הדרך שלהם לנקודה הזאת הייתה קצת יותר עקלקלה. הדינאמיקה בהתחלה הייתה לא כל כך מאוזנת, דניס התלהב מהדר, אבל היא בעיקר נרתעה מרוסיותו המופגנת. מאז היא יישרה קו, וכמעט נראה היה שהיא עקפה אותו במידת ההתלהבות, עד שפרץ הנשיקות שהרעיף עליה הרגיע את החשש. יותר מכולם, הדר ודניס למדו להתאים את הציפיות שלהם ואת עצמם ולהתמסר לחלוטין לתהליך. הם למדו מהמשברים, קיבלו כוח מהתגברות על המכשולים ודניס אפילו פינה קצת זמן איכות בימים שאחרי ההחלטה, כך שדי ברור מה הם מרגישים בקשר להמשך הדרך. הקוץ הקטן באליה, כמו בהתחלה, נעוץ בהתמודדות של הדר עם המוצא הרוסי של דניס וההתנהגות הנגזרת ממנו. היא כבר לא מביעה רתיעה מהרוסיות שלו, אבל עדיין מזכירה אותה כל שתי דקות. ניכר שהנושא עדיין נוכח מאוד בתודעתה, השאלה היחידה היא האם היא תלמד לאהוב את מה שפעם גרם לה לפסול על הסף.
מקום שלישי - הגר וניר. כמו שהגר אמרה, מה לעזאזל הולך פה? איך הגענו למצב שזה הזוג השלישי בחבורה? כנראה שזה מעיד יותר על מצב הזוגות האחרים. התהליך של הגר וניר נראה יותר כמו מחול שדים של אנטיפתיות ודביקות יתר, אבל באורח פלא הם דווקא מצליחים לעשות התקדמות קטנה מריב לריב. צעדי תינוק, אבל עדיין. התגלית הגדולה של ניר בשבועות האחרונים הייתה שגם הוא יכול לריב בחזרה, מה שהוציא מהגר את ההבנה שגם היא יכולה להיות זאת שמחבקת ומפייסת. אומרים לא להילחם באש עם אש, אבל לפעמים זאת התרופה היחידה. הם עדיין רק מדלגים בין ריבים, בלי הרבה נקודות אור באמצע, אבל בכל ריב חדש אפשר לראות כמה למדו והתרככו בדרך. רגע לפני הכניסה למפגש הזוגות, הגר נכנסה ללחץ שיא וניר הציע להחזיק לה את היד לתמיכה. ברגע הזה קיבלנו את הדימוי המושלם למצב הזוגיות שלהם. אם פעם היא הייתה דוחה את המחווה לחלוטין, הפעם היא הסכימה לתת לו אצבע, אבל עדיין לא את כל היד.
מקום רביעי - דנית ואמיר. כולם מכירים את שלבי ההתמודדות עם האבל (כעס, הכחשה וכו...), אבל דנית ואמיר החליפו את המודל המוכר במודל חדש ומסקרן, "התמודדות עם אבל על זוגיות שלא תצלח": התלהבות - ספקות - חרדה - חרדה - חרדה - פאניקה - היסטריה פרנואידית - קריסה נפשית - התמודדות עם המציאות והשלב בו אנחנו נמצאים כעת - דיכאון. כל הזוגיות של דנית ואמיר נמצאת בשלב המלנכולי. במלנכוליה אפשר להיות רגועים ושקולים יותר, אמפתיים ורגישים, אבל זה רק בגלל שכוח החיים נעלם מהמשוואה. אין יצר, אין כעס, אין לחץ, התרגשות או פחד. אין סערה, רק שקט עגום שכזה. בתוכו אפשר להתחשב, אפשר להכיל, לתמוך ואפילו למצוא דרך הדכדוך קרבה מסוג חדש. הדבר היחידי שלא יכול לצמוח מהמלנכוליה זה הדבר היחיד שחסר בקשר שלהם - התשוקה. כי זאת כל מהותו של הדיכאון, היעדר התשוקה, מדבר צחיח של יצר ממנו לא תוכל לצמוח אהבה.
מקום חמישי - מור ומאור. לא צריך לחזור ולדוש בפרטי התסבוכת העוינת שהיא התהליך של מור ומאור, מספיק להרגיש את תחושת הכישלון שמלווה את מור בכניסה למפגש הזוגות. היא יודעת שהקשר הזה לא הצליח, שהם לא הצליחו, וגרוע מכך, שזוגות אחרים הצליחו הרבה יותר. במצבים כל כך חסרי תקווה, לפעמים הניתוח הכי פשוט מסכם את העניין. הציפייה של מאור וחברו ממור "לזרום" כדי לקדם את התהליך היא גם דוחה וגם מפספסת את המהות שלו לחלוטין, אבל השורה התחתונה נכונה: היא לא בעניין אז אין עניין. למרות שבאמת אין לסיפור הזה תקווה, הם עדיין נמוכים יותר מדובי ואריק במדד חוסר הנעימות ובעצימות העימותים, אז נפרגן להם את החסד הקטן הזה. בכל זאת, אי אפשר לתת למור המצטיינת את המקום האחרון.
מקום אחרון - דובי ואריק. מה עוד אפשר להגיד על השניים האלה, כנראה שני האנשים הכי פחות מתאימים בעולם כולו, התאמה שכולה חוסר התאמה. יודעים מה? לפעמים אם אין לך משהו טוב לומר, עדיף לא להגיד כלום.