אי שם במרומים, או. הנרי חייך לעצמו כשראה את סיפור הפואנטה שסידרו לנו נועה פילטר ולורד גושגיצה. הסיפור התחיל מהניצוץ החסר, שחזר ועלה כל השבוע. הם מסתדרים מעולה אבל הקליק לא מגיע. בניסיון להתקרב, מעיין ארגנה הרפתקת יום הולדת לעומרי וכתבה לו מכתב מרגש, אבל הוא רק הודה לה בקצרה. החיבור המיוחל כל הזמן מתפספס. מעיין שוב העלתה את חששותיה בחדרו של דני, היא לא מרגישה שעומרי מספיק בעניין. דני הסביר שגם עומרי חושש להתקרב בדיוק כמוה. הוא מפחד, היא מפחדת, איך הם יכולים לצאת מהלופ הנורא?! ואז, כשהכל כבר נראה אבוד, ברחה להם בטעות נשיקה מול המצלמה. מסתבר שכל הזמן הזה ראינו סיפור אחר לחלוטין.
מעיין ועומרי כבר התקרבו או התחברו או איזה מונח מכובס שנרצה להצמיד למה שכולנו יודעים שקרה. מעיין ציפתה לראות מעומרי קצת יותר חום בשלב הזה, והתחילה לבחון בחשדנות את האדישות הנוחה שלו. הנינוחות שלו הייתה נעימה ועזרה בהתחלה, אבל כשעלו שלב היא ציפתה להרגיש קצת יותר התרגשות ממנו, לשמוע יותר ביטויים מילוליים של קרבה. עומרי למרבה הצער לא כל כך טוב בביטוי מילולי, ולא הצליח לענות למחוות שלה בצורה ראויה. היא נעלבה ממה שתפסה כיחס אדיש, אבל לא בגלל שהם לא מצליחים להתקרב, אלא בגלל שזה כבר קרה. כמו שלמדנו בשיעורי ספרות, טוויסט טוב מספר את כל הסיפור מחדש, ואני בטוח שהמורה שלי מכיתה ג' מתפוצצת כרגע מגאווה.
לעומת ההשראה הנרטיבית של עומרי ומעיין, איתמר ממשיך לגולל בפנינו סיפור צפוי למדי. ככל שנראה שמערכת היחסים שלו עם קארין מתקדמת, ככה הוא מדבר יותר על התרחקות. הוא הסביר לה שהוא הגיע לשלב שקשה לו, שהוא מתחיל לפחד לפגוע בה, השלב שבו היה חותך בעולם האמיתי. בקיצור, הוא הגיע לשלב הדוש. זה קרה שוב אחרי מפגש מוצלח עם המשפחה שלו, הוא לחץ על הברקס ואמר לה שלא להרגיש יותר מדי בנוח. כמו שהוא לא חותך בגלל התהליך, הוא גם הכיר אותה למשפחה רק בגלל התהליך. הוא שוב מפחד עליה, מפחד שהוא לא בעניין, פתאום קשה לו ללכת על זה עד הסוף.
הוא הפיל את פצצת המצרר הזאת ופקד על קארין שלא לדבר עוד על הנושא, זה לא נעים לו. אם יש לו מה להגיד, הוא יגיד. כן איתמר, שמנו לב, אולי תנסה להגיד קצת פחות. קארין מצדה לא מבינה איך הם לא התאהבו לחלוטין אחרי שבועיים, היא הרי עבדה כל כך קשה. יעל שמה סוף לקרנבל ההפתעות והפעילויות, לפרויקטים שקארין לא מפסיקה להרים, ושלחה אותה לתרגל שגרת חיים רגילה. קארין כמו קארין קיבלה את הפידבק וניגשה מיד לעבודה, אספה את השיער בקוקו והלכה לעזור לאיתמר עם הכלים. איך איתמר היה אומר, חיה רעה ברמה הכי גבוהה.
הדס נקלעה למשבר התדמיתי המוכר, "נתקעתי עם בחור שאני לא סובלת". היא שמה לב שהיא יוצאת קרה ומרוחקת, אבל לא מצליחה להכריח את עצמה להתקרב לשי. הוא מצדו לא עוזר למאמצים, הנחמדות המוגזמת שלו רק מעוררת בה רגשות אשם, ומחזקת את התחושה המלאכותית שמפריעה לה. הוא ניסה להיפתח עם סיפור על סבו וסבתו המנוחים, אבל יצא לו מונולוג מוגזם והתפרצות בכי מפתיעה וקצת מביכה. שי מתוק אבל הוא חתיכת טיפוס, ובזמן שהדס מנסה להתרגל לאישיות הייחודית, היא צריכה שייתן לה קצת קונטרה.
כמה ששי לא ידבר על סבלנות ורוגע, ההכלה האינסופית שלו שמה על הדס את כל הלחץ. אם הוא באמת רוצה לעזור לה, הוא צריך לתת מקום גם לרגשות שלו ולרצונות שלו. להיות שם איתה באמת. להיעלב ממנה, להיפגע, להרגיש גם הוא חוסר ביטחון, בלבול וחרדה. זה נחמד שהוא למד הרבה על התפתחות אישית, אבל הדס צריכה בנאדם אמיתי מולה. עם בובת ענק חייכנית של משפטי העצמה אי אפשר לבנות מערכת יחסים.
דני ושני: החבר שפירק את הנרטיב
דני החתן התעורר לבית ריק וגילה ששני שינתה את כללי המשחק. היא הבהירה לו בשיחת טלפון שהיא לקחה צעד אחורה בעקבות הדברים שאמר אצל דני הפסיכולוג. במקום להפגין רגישות לפגיעה שלה, דני החתן ניסה לנזוף בה על הפורמט שבו בחרה לנהל את השיחה. הוא חשב אולי שיצליח לגרור אותה שוב לאותם ויכוחים אינסופיים, אבל שני החדשה לא נפלה למלכודת, היא פירקה את הטענות שלו בקלילות, קטעה את החפירה ואמרה לו פשוט לשחרר.
במקום לעשות מה שאומרים לו, דני החתן המשיך לנסות ולנסח את הסיבות בגללן הוא לא אוהב את שני, והחליט משום מה לשפוך אותן על בעל של חברה טובה של שני. הבן זוג הנבון אמנם הצית את האש כשהסביר לדני שאי אפשר להתאהב בתכנית, אבל שינה כיוון כשדני התחיל להשחיר על שני. הוא פירק במשפט אחד את כל הנרטיב שדני החתן עמל ובנה. "הבנתי, היא שונה ממך. מה הנקודה?". דני החתן עוד ניסה להילחם אבל התמסר במהרה למכר הכריזמטי, שעודד אותו להמשיך את התהליך בראש פתוח ולחפש את הטוב.
אם אתם חושבים שזה שם סוף לחפירה, אתם כנראה לא מכירים את דני החתן. הוא חזר לחדר של דני הפסיכולוג והמשיך להעלות טענות מבולבלות על ההתרחקות של שני. הפעם שני כבר לא דיברה על סלעים ונהרות. היא הבהירה את עצמה בצורה שלא השאירה מקום לוויכוח, הוציאה מדני החתן הודאה בכך שהוא נמשך אליה (טוב טוב, "רואה אותה כאישה") וניצלה את המומנטום לנאום מנצח. היא יודעת מה היא רוצה ויודעת מה היא שווה. דני החתן צריך להפסיק לפחד על הלב השביר שלה או לחשוש שהיא מתחילה להתאהב, ולהתחיל להוכיח שהוא ראוי לאהבה שלה.