"הצד השני לא רוצה פחות, שי. הוא לא רוצה בכלל". דני הפסיכולוג הוסיף "כרגע", לרכך מעט את המכה, אבל הפואנטה עברה – המומחים חזרו, עם אש בעיניים. בכלל, השבוע חזרו לחיינו שלושת האנשים האהובים עליי בתכנית: יעל, דני הפסיכולוג ודני החתן. עוד נחזור לכביש חסר המוצא של שי והדס, אבל אני רוצה לפתוח מי שמעלה לי חיוך בכל רגע שלו על המסך, האיש והשקיות מתחת לעיניים – דני החתן. השבוע דני החתן העביר לנו שיעור בפשטותו של המוח הגברי. מתחילת התהליך מתנהל בנפשו מאבק איתנים. מצד אחד, הוא לא יכול לשמוע את האשה הזאת מדברת. מצד שני הוא מאוד נמשך אליה. נשים לא יבינו איך אפשר לראות מישהו באור כזה אפור בלי שזה ישפיע על המשיכה. אז נכון, אופי יכול להוריד קצת גם לגברים, אבל אם אתה נמצא עם מישהי שנראית טוב מספיק זמן, עניינים פעוטים כמו אישיות וחיבה פחות משנים.
דני עדיין זוכר ששני פדנטית, שפעם הוא חשב שהיא מתישה. אבל פתאום כבר לא מפריע לו לשמוע אותה אומרת אלף פעם כמה הנוף מהמם. הוא מסתכל עליה וכבר לא רואה מדריכת יוגה מעיקה, אלא אישה יפה שרוצה אותו. שני זיהתה את השינוי ופעלה. היא השתחלה למיטתו באמצע הלילה, המציאה תירוץ מונפץ על חלום נורא שבו שידכו אותה לחתן אחר, חיבקה אותו חזק והסבירה כמה היא שמחה שהיא איתו. אמרנו שהייתה לדני החתן דילמה? כי הוא שכח אותה לחלוטין. החיוך המוכר כבר לא משדר מצוקה, הוא מתוח מאוזן לאוזן. בערב הוא אימץ אותה אליו וביקש שתחזור לישון איתו, ואם זה לא מספיק, הוא הסביר לנו שהקשר הזה יכול גם להמשיך עוד 42 שנה! איך אמרה חווה אלברשטיין, ופשוטים הגברים, וניתן בם לנגוע.
ונחזור לדני הפסיכולוג, שניסה לגעת בשי, ונאלץ לחבוט עד שמשהו יזוז. יש אמנם סיכוי קלוש עד לא קיים שיקרה בינו לבין הדס משהו, אבל גם בשביל זה, שי צריך להפסיק להיות בודהה של שיפור עצמי, ולהתחיל לתת מקום לרצונות ולרגשות שלו. הוא יכול לשבת ולאכול פיצה כשהדס וחברה שלה ממשיכות שיחה שהתחילו עליו מאחוריו גבו. הדס אמרה לו בבירור שהיא לא נמשכת ולא רואה את עצמה נמשכת בעתיד. דני הפסיכולוג הסביר לו שהיא לא מעוניינת, ושי ממשיך לחייך את חיוכו העצוב ולקוות שבסוף זה ישתפר. איך זה יקרה? לאלוהי הטוני רובינס הפתרונים.
השניים ששכחתי את שמם חיפשו סיבה לריב, אולי זה יגרום לנו להיזכר. בגלל שמדובר בשני ילדים בני שש, הם מצאו מחלוקת בפעולה הרומנטית הכי נאיבית וחסרת משמעות שניתן לדמיין – רישומי אצבע קיטשיים על אדים. למי שלא ראה את הפרק, כן, אני מדבר על זה שמציירים לב על חלון. בזמן שמשמה קשקשה לעצמה לבבות, משמו החליט לרשום את הגרסה שלו לתורת היחסות: L+E=, והשאיר את המשוואה פתוחה. לב קטן היה משקיט את הרוחות, אבל משמו חייב להיות נאמן לעצמו, והוא לא יודע מה יהיה בהמשך. הריב, אם אפשר לקרוא לו כך, המשיך גם בבית והגיע עד לחדרה של יעל. ראשונה הגיעה איך שלא קוראים לה. אחרי כמה פרקים של מנוחה, יעל הנמרצת הסתערה על האתגר, חפרה איתה עמוק עמוק, והגיעה ללב הבכלל לא בנאלי ונפוץ של מצוקתה – היא מפחדת מדחייה.
אחרי התובנה העמוקה של ההיא, יעל הכניסה גם את ההוא והמשיכה להעמיק עד שהבינה פתאום, הם ניהלו עד היום רק שיחה אחת: "ווי איזה טוב עכשיו" - "כן, ממש טוב עכשיו, אבל מה יהיה אחר כך" – "כן, אבל איזה טוב עכשיו". בליבה אולי תהתה איך אפשרה לשניים האלה להגיע לתכנית טלוויזיה שבה הם אמורים לדבר, אבל יעל לא התייאשה, וניצלה את ההזדמנות להראות שהיא יכולה להיות גם פסיכולוגית ילדים מצוינת. היא הסבירה להם מה זה שיחה, נתנה כמה טיפים למתחילים (לא לדבר רק על מה שקורה בשנייה זאת) ושלחה אותם לנסות להכיר אחד את השנייה. בהצלחה לכולנו.
גם מנו וניצן המשיכו לנהל את אותה השיחה, כשניצן הלכה לדבר עם יעל על בעיית הטמפרטורה שמנו איבחן אצלה. הם המשיכו לשישי רגוע בבית, שיחקו שש בש ושתו, וניצן הפילה חצי פצצה: "אנחנו צריכים לשתות פחות". לרגע הרגשתי את הצד של מנו, להעיר למישהו על הרגלי השתייה שלו אחרי שבועיים בהחלט משדר "אישה שרוצה לשנות אותך ולהוציא ממך את רוח החיים". אבל אז מסתכלים על שולחן השש בש, על השוטים הכבדים שהיא ממשיכה להוריד, ומבינים את הבעיה האמיתית – היא נטמעת לחלוטין בשגרה שלו. היא לא מצליחה לא לשתות איתו כשלא בא לה, לא לשחק איתו משחקים שהיא לא באמת רוצה לשחק. ניצן נראית כמי שמעמידה בפני מנו את הסטנדרט שלה, בדירה ובחיים, אבל בפועל היא מתאימה את עצמה לסטנדרטים שלו. זה מתבטא בהרגלי היומיום, בדרך שבה היא תופסת את הקשר ואפילו את עצמה.
לניצן יש דרך לעמוד על שלה בצורה מנוסחת ומשכנעת, כשלמעשה היא מאמצת בלי מאבק את הנחות היסוד של הצד השני. מנו אומר שהיא קרה, והיא מתחילה משם את השיחה, מנסה להסביר למה היא קרה במקום לשאול האם היא באמת קרה. כשדיברו על הקשיים בקשר, מנו הסביר שיש ביניהם חומה שקופה, ואם היא תרד, לא יהיה לה אכפת ש-20 אנשים יעשנו לה בסלון. ניצן הייתה יכולה להתנגד, להגיד שהחומה תרד אם מנו ינסה להתאים את עצמו אליה כמו שהיא מתאימה את עצמה אליו. ניצן לא אמרה את זה, היא אפילו לא חשבה על זה. היא דיברה למצלמה וחזרה על מה שמנו אמר. היא שילבה בין הדימויים, הקור והחומה השקופה, ויצא לה גוש קרח. אז עכשיו יש בין ניצן ומנו גוש קרח, אני שמח שהגענו להסכמה, העיקר שמנו לא יצטרך להתרומם מהספה.