אוי לא, לא לא לא לא לא. שורפות לי העיניים. שיערתי שהזוגיות של מור ושניר תסתיים בפרק הקודם כי כך קיוויתי וכך ראיתי לנכון, אבל מתברר שהם רוצים להמשיך לנסות, למרות שזאת מערכת יחסים כושלת, ולמרות שהדינמיקה ביניהם הולכת לכיוון מבשר רעות. גבר שלא מסתכל לכיוונך כשאת לידו אבל פתאום מתחיל לחזר אחרייך כשאת תופסת מרחק זה חתיכת דגל אדום. זה כמו לראות תאונה בשידור חי, זה כמו סמוטריץ' והשפה האנגלית. יש דברים שפשוט לא צריכים לקרות.
ברצינות. אני חושבת ששניר הוא באמת אחלה של בן אדם, אין לי שום דבר נגדו (עד שהוא מתעצבן על אנשי הפקה, אבל זו שיחה ליום אחר). זה בסדר גמור שלא הולך לו עם מור, הכל טוב, לא צריך בכוח. תגיד יפה שלום, תיפרדו כידידים, תישארו החברים הכי טובים, מה שבא לכם. אבל תשחררו את הקשר הזה, בחייאת רבאק.
לדעת לקבל פרופורציות
בעונות קודמות של חתונמי התקבלה לעיתים התחושה שהפרקים שאחרי סופ"ש הזוגות הם התמהמהות עד לסוף העונה, וכמובן, לפרק ה"מה קורה איתם היום" המיוחל. הפעם, יש תחושה שהעונה נפתחה רשמית עם הנסיעה למצוקי דרגות, ורק עכשיו היא באמת קורית. סוף סוף יש אקשן, דברים מתחילים לזוז. חן ויוסי ממשיכים להתרגל לחיים המשותפים; הם מוצאים את עצמם מתווכחים ונכנסים לפינות וכעסים, עוקצים זה את זה אבל גם מתקרבים מאוד. וכמאמר הקלישאה: הדבר החשוב ביותר הוא לא השאלה האם רבים או לא, אלא איך יוצאים מריב.
הבעיה עם קלישאות זה שהן לרוב נכונות, זה חלק ממה שהופך אותן לכל כך מעצבנות. אז כן, לא מטריד אותי בכלל שחן ויוסי נקלעים לשתיקות מביכות, ירידות הדדיות וכעסים – פשוט מאוד כי זה לא כל הקשר שלהם. רוב הקשר שלהם הוא חיוכים וצחוקים, ושירים בקולי קולות באוטו, ובונדינג דרך רנט על האטריות של יואנה. ריבים קטנים מדי פעם זה בלתי נמנע, אחרי הכל, רובנו לא קטיה וליאור. הפעם הריב ניצת כי יוסי לעג לחן על הרעשים שהיא משמיעה בלילה (נחירות או לא, תכריעו אתם), והיא התרגזה והחזירה.
אולי זו המצלמה שהפריעה לה, אולי זאת הגישה שלו שיכולה להיות ילדותית לפעמים, אולי היא סתם לא אהבה לשמוע שיוסי לא חושב עליה בתור פיה רזה ובלונדינית שחפה מאנושיות. בכל מקרה, לא ברור לי למה החיכוכים האלה תמיד קורים רגע לפני כניסה לאירוע מלא אנשים – זו דרכו של עולם, כנראה - אבל זה גם מה שקורה לחן ויוסי, שממהרים לארוחה משפחתית ביס פלאנט ראשל"צ. כן, זה היה הבילוי הנבחר. בסך הכל, אני חושבת שחן ויוסי התגברו על העניין הזה בצורה לא רעה בכלל.
אבל הדבר החשוב באמת שצריך להתעכב עליו היא הסצנה בחוף, מן הסתם. יא אללה, איזה מתוקים הם. זה היה אחד הרגעים הכי מחממי לב בעונה עד כה, רק חבל שזה קרה במקום כל כך חשוך שלא יכולנו לראות את החיוך המובך של חן או לחפש דמעות של התרגשות שנקוו בזווית העין של יוסי. אבל גם בלי לראות יותר מדי, הסצנה הזו של יוסי הייתה רגע מתוק להפליא של מה שנראה כמו אהבה אמיתית. הוא הודה שהוא אוהב אותה, חן החזירה ב"אתה יודע שאני מרגישה אותו הדבר", ורון – אוהו, לרון יש הרבה מה ללמוד.
ואגב רון וטל. זה היה פרק שובר לב; לראות את טל נקרעת בין הרצון הכן שלה להקים בית ולהתמסר לזוגיות לחלוטין לבין הדאגה האמיתית לאביה החולה. הימים ביחד עוברים והשאלות הגורליות הופכות דוחקות יותר; סליחה, אמרתי "שאלות", התכוונתי "שאלה", אותה שאלה שמלווה אותנו מהשנייה הראשונה עם הזוג הזה, איפה הם יגורו בסוף התהליך.
בתחילת הפרק טל מספרת לאביה על יבנה הירוקה ומעידה שהיא "אישה שתלך אחרי הגבר שלה", ונדמה שסוף טוב הכל טוב - אבל המשך הפרק מגלה שהחיים לא כל כך פשוטים. טל מתחילה להתמודד עם ההשלכות של לגור רחוק מאבא שלה, ומבינה שהיא צריכה לנצל איתו כל רגע. היא מביאה אליו לביקור גם את רון, אותו חתן שנכנס לתוכנית בהבטחה אחת ויחידה – שלמרכז הוא לא עובר. אני מקווה שרון התגמש בשל הסיטואציה, אבל את מה שקרה שם נגלה בהמשך. מה שבטוח זה שאבא של טל, זכרו לברכה, זכה בה בענק.
הסוד של עינב
ומשיחות ששמענו כבר אלף פעם לשיחות שעוד לא שמענו, וכנראה שגם לא נשמע. מי ניחש שלעינב יש סוד אפל בעברה המשפחתי שהיא שומרת מכולנו? בטח לא אני.
השיחה שלה ושל יעל הייתה מופת של טיזינג לצופים, צריך ללמד את זה בשיעורי פרומו. כלומר, זה היה נראה כמו אחלה של טיפול פסיכולוגי, רק שאין לנו מושג וחצי מושג מהי הטראומה המשפחתית המדוברת, ולכן קשה גם להתחבר רגשית לדברים שעינב כן אמרה. הייתי בטוחה שבהמשך הפרק כבר תתגלה האמת, אבל התבדיתי. וכן, להתעלם מהפיל שבחדר זה אמנם אכזרי כלפי הצופים, אבל אני מכבדת את זה שעינב רוצה לשמור את הסוד לעצמה ולמשפחתה.
היא הייתה מאוד בלחץ מהתגובה של רז לדברים, אבל ידעה שהוא יתנהג כמו רז, כלומר, יקבל את הבשורות בצורה טובה ויתמוך בה. ואכן, רז לא אכזב והתנהג כמו שבן זוג טוב אמור להתנהג: שמע, הפנים, תמך, נתן יד בארוחה המשפחתית. אה כן, רז לא רק שודרג לרמת שומר סוד, אלא שהוא גם זכה סוף סוף לארוחה משפחתית עם הוריה של עינב, מפגש ממנו היא נמנעה עד כה. ההורים החמודים שלה נראו מרוצים מהשידוך, הציקו על חתונה וילדים וגם עשו תמונה למזכרת – או בקיצור, זו הייתה ארוחה משפחתית כהלכתה, והלחץ של עינב היה לגמרי מיותר. הכל נשאר טוב עם הצמד הזה. זה אולי היה רגע משמעותי עבור עינב, אבל אי אפשר לקרוא לזה טוויסט בעלילה. אין כל חדש תחת השמש.
הרגע שבו שניר נדלק
מור עזבה את הדירה שלו, ושניר מנסה להבין מה הלאה. הוא מתמודד עם ה"""פרידה""" באותה דרך שבה הוא מתמודד עם כל דבר בחיים: בפרגמטיות. כשהוא מקבל חדר שלא לרוחו במצוקי דרגות הוא מרים טלפון לכמה אנשים שצריך עד שהבעיה תיפתר, וגם כשהזוגיות שלו לא עובדת הוא מחליט לפנות לעזרת ההמונים. אולי עוד מוחות ידעו לפתור את הבעיה.
מעבר לחשיפת הקראש של שניר על יעל, דבר חשוב נוסף מתרחש בפגישה שלו איתה: כשזו יעל מולו ולא גלעד, הוא מצליח לבטא לראשונה את שעל ליבו מהרגע הראשון בתוכנית - הוא מרגיש שעשו לו דווקא. יעל מכחישה בתוקף. אולי אחרי השיחה הזו שניר יצליח סוף סוף לשחרר את התחושה שדפקו אותו - ולנסות להפנים שניסו לשדך לו אישה שבאמת מתאימה לו.
אחרי יום שלם בנפרד, נצח במונחי חתונמי ככל הנראה, הוא מבקש לדבר עם מור. היא מתאפרת, מתגנדרת, מדליקה נרות, פותחת בקבוק יין, מתחילה להתרגש. ואז החצוף הזה מגיע ואומר – ניחשתם נכון – בדיוק את אותו הדבר שהוא אמר עד כה! הוא לא מרגיש שהוא מתחיל לפתח רגש או משיכה, הוא לא באותו מקום כמוה, יאדה יאדה יאדה. אני לא מאמינה שבשביל זה היא השקיעה והתייפיפה ככה. למרבה הצער, התשובה שלה לדברים שלו הייתה משהו בסגנון של "כיף לי, טוב לי, אתה נראה כמו עמוס תמם, בוא נמשיך לנסות, בוא נמצה את התהליך. אמרו לך פעם שאתה דומה לעמוס תמם?".
אבל למחרת, כשהם נפגשים שוב (אי אפשר להפריד את השניים האלה), מור כבר באה אחרת. היא אמנם מתחילה עם ה"נעים לי" הבלתי נסבל הזה, מרוב שהוא נאמר כל כך הרבה פעמים אני מתחילה לחשוד שזו איזו מילת קוד סודית של האילומינטי. בכל מקרה, בניגוד לפעמים הקודמות, ה"נעים לי" הזה כבר נשמע כמו משהו שהיא אומרת מן השפה ולחוץ. רואים שלא באמת נעים לה.
ואז היא מיישמת את העצה של גלעד: היא מתקוממת. מור אמנם הייתה צריכה יום-יומיים לעכל, אבל עכשיו היא כבר פותחת מבערים. ובאופן פלאי, זה בדיוק הרגע שבו שניר נדלק. חחח סתם, פלאי זה לא; זה מנגנון ההתנהגות הכי אינפנטילי שיש - תהיי קשה להשגה ואז הוא ירצה אותך. כל כך מתסכל שזה מה שעובד לה בסוף, חשבתי שהתקדמנו משם כחברה. בכל מקרה, הוא מבקש לנשק אותה והיא מסרבת, אבל היא מתה על תשומת הלב המחודשת. בסוף הפרק היא חוזרת כמה וכמה פעמים על זה שהם צריכים לעבור בבית שלה ולקחת דברים, ואני מקווה מאוד שזה לא אומר שהיא הולכת לישון אצל שניר - כי מאיך שזה נראה כרגע, אני חוששת שהיא הולכת להמשיך לתת לזה עוד ועוד צ'אנסים ולהיפגע. נכון, צריך לדעת איך לא לוותר מהר, אבל צריך גם לדעת לזהות את הרגע לעצור, ובמקרה שלהם הרגע הזה עבר מזמן.
ועוד כמה נקודות:
*אני יודעת שיוסי מתכוון להחמיא, אבל "את יפה היום" זו מחמאה מעליבה
*אם אני אראה עוד אינסטבלוק אני אתחיל לחשוד שזה תוכן שיווקי
*נשגב מבינתי איך אנשים נשבעים בהן צדק שהם לא נוחרים. כאילו, אני מבינה שאתם לא רוצים לנחור או לפתח תדמית של נוחרים, אבל זה לא בשליטתכם ואין לכם באמת מושג. בברכה, המובן מאליו
*זה היה הפרק הראשון מזה שישה פרקים שבו רותם ורונן לא הופיעו. אז אם הרגשתם יותר שלווים, זו כנראה הסיבה
*איפה נעם ומשה?