טכנית, חתונמי עונה 6 התחילה אי שם לפני יותר מחודש עם החתונה של עינב ורז, אבל זה היה רק על הנייר. אתמול בלילה, עונה 6 התחילה באמת - ובאופן בלתי צפוי, בסגירת מעגל מופלאה, זה קרה ממש עם אותם עינב ורז. נו, אלה שלא ציפינו מהם לשום דבר מעניין. הזוג המתוק שידע להעביר מול המצלמה רק רגש אחד והוא מבוכה, סוף כל סוף יצא מהקונכייה והסכים לחשוף עוד צד.
אני רוצה להודות לרז, שצעד ללא מורא אל תוך הקליניקה והסכים לפתוח את הפה. תודה ליעל, שהודתה שהיא לא מבינה מה עינב לעזאזל רוצה, גם אנחנו לא הבנו. תודה לקשת 12, ששידרו את המילה "סקס" בפריים טיים. עכשיו ברור למה היה צריך לדחוף את הסיפור של עינב ורז לסוף הפרק, כשמי שצריך לישון כבר נמצא במיטה. תודה לרונה הכלבה על הפרצופים החמודים, תודה לכם שעוד לא התייאשתם, תודה, תודה תודה. ברוך שפטרנו מעונשה של גמלוניות שקטה ועברנו לעידן המילים. תודה.
עינב זרקה רמזים עמומים לאורך הפרק. היה ברור שעובר עליה משהו, ושזה איכשהו קשור לעובדה שהיא ורז חיים בשעות הפוכות לגמרי, אבל היא לא הסבירה לנו מה קורה. אחרי הצפייה בפרק במלואו, כשאנחנו חכמים יותר ומבינים יותר, אפשר לקרוא מחדש את הסצנה, הפעם עם תרגום: כשרז סוף סוף הואיל בטובו לשוב הביתה לסאבלט המשונה שלהם, היא קיוותה שהוא ייזום סקס – תפקיד שעד כה רק היא מילאה בדינמיקה שלהם – אבל רז מציע סרט. עינב מתבאסת על חוסר היוזמה שלו אבל לא מוכנה לבטא את התסכול במילים, מה שגורר, ניחשתם נכון, שתיקה מעיקה. גם את השתיקה הזו עינב הראשונה לשבור.
רז כועס על עצמו. הוא מתוסכל מהעובדה שעינב היא הצד היוזם, שהוא לא מצליח לעשות את הצעד. הרגע ההוא בחופה, כשעינב הייתה זו שהושיטה לו את היד, עדיין רודף אותו. יעל מנסה להרגיע ומסבירה שעינב משתמשת בפיזיות כדי לנטרל את הלחץ, ורז עושה ההפך, וזה בסדר. רז מקשיב ומפנים, אבל לא נראה לי שהוא יפסיק לכעוס על עצמו. בכל מקרה, הוא עשה את הצעד האמיץ של לדבר עם יעל על סקס בלי להתבייש מהמצלמות, אז אפשר רק לקוות שעינב תיקח השראה ותתחיל לפתוח גם היא ולדבר על מה שמעיק עליה. וכל זה היה שווה לא רק כי כיף ממש לראות את הזוג הזה בדינמיקה קצת שונה, אבל גם כי – בתקווה – נפטרנו מההרגל המגונה שהוא להשתמש במילה "אינטימיות" כשמדברים על סקס. מה עשינו שמגיע לנו כל הטוב הזה?
הפרט הקריטי שהגיבורה לא יודעת
בלימודי קולנוע מלמדים שאחת מהדרכים של היצ'קוק ליצור מתח היא להראות לצופים מידע קריטי שהגיבור לא מודע אליו, ולשחק על המתח הזה. על העיקרון הזה מבוססת גם מערכת היחסים של מור ושניר. הגיבורה היא מור; היא זו שליווינו מההתחלה, אנחנו שומעים את כמוסות ליבה בסשן הטיפול עם גלעד, מקבלים עוד ועוד סצנות בהן היא משתפת בכנות מה עובר עליה, רואים אותה עוברת תהליך. יש לה מטרה ויש לה קושי להגיע אליה. או בקיצור, גיבורה טלוויזיונית קלאסית בכל רמ"ח איבריה. והמידע החסר כבר הוצג לנו במערכה הראשונה: שניר חושב שהיא לא נראית מספיק טוב, אבל מסבן אותה טוב-טוב ומסרב לספר לה את זה. כביכול זה נעשה מתוך רצון אמיתי לתת צ'אנס, אבל בתכל'ס זה כי הוא מפחד מההשלכות. אחחח, ניחוחות של הסתרה מהולים בסבון מועשר בתמצית קמומיל. ריח של חתונמי.
שניר טוען, לפחות מול גלעד, לפתיחות מלאה ביניהם. הוא מסביר בביטחון שאם תהיה ביניהם בעיה הם ידברו עליה, אבל לדבריו עוד לא עלו בעיות. אף אחד מהם לא מסתתר מאחורי שקר, כך הוא טוען. ומשקר, כמובן. אני אעשה לו הנחה ואנחש שהוא משקר בצורה לא מודעת, ושזה סוג של מנגנון הגנה; אבל זה לא הופך את זה לפחות שקר. מנגד, מור הפנטזיונרית כבר מספרת לכל מי שמוכן לשמוע כמה שניר עושה לה את זה, מפליגה בתשבוחות על הזיווג ומבהירה שהיא אול-אין. היא צוחקת צחוק גדול על תקרית המחמאות הזכורה לשמצה, כאילו היא כבר מזמן עברה הלאה. וזה צורב.
מזל שיש את גלעד, שלא מתרשם מהמילים הגדולות שלה. הוא מזהה בדיוק כירורגי את מקור הבעיה: מור עסוקה בדברור ובמצג שווא שהכל טוב. היא "הד אוף פאן" במלוא מובן הטייטל, עד כדי כך עסוקה בפאן שהיא שוכחת להסתכל למציאות בעיניים. יש לה אולי קטע עם נשים כועסות, אבל מור מסרבת להיות אחת כזאת בעצמה; סליחה מראש על שימוש היתר בצמד המילים "מנגנון הגנה" בריקאפ הזה, אבל זה חתיכת מנגנון הגנה. היא אמנם אומרת שהיא לא בטוחה ששניר רוצה אותה, אבל זו אמירה מהפה אל החוץ, כסת"ח שכזה. בתוך תוכה נדמה שהיא מסרבת להכיר בחוסר המשיכה שלו, ורק מחפשת כל בדל של מחמאה כדי לאחות קצת את האגו הפצוע שלה. שניר האבוד לא רוצה להשלות אותה אבל גם כן רוצה להמשיך לנסות, והתוצאה היא פיאסקו.
עוד סימוני וי בצ'קליסט
אה כן, והיה לנו גם זוג חדש. טל ורון נופשים במאוריציוס היפהפיה ומתרגלים לנוכחות זה של זו, מסמנים עוד ועוד וי-אים בצ'קליסט של הזוגיות האידאלית. רון מחבק ומנשק את טל בלי סוף, והיא לא נראית יותר מדי סובלת מזה. הם מגלים ששניהם רוצים ילדים וכמה שיותר מהר, שלשניהם אין קעקועים, וששניהם אוהבים חוויות של יציאה מאזור הנוחות, חוץ מטל. אבל מה זה בעצם משנה כששניהם מתואמים בעניין הילדים? העניין הזה פתור, כל השאר זה בונוס.
בבילוי בשוק טל מסרבת להתמסר לחוויה, אין לה מצברוח לא לקניות ולא לטעימות. היא נגעלת ממאכל שכולל תפוחי אדמה (אישית לא ברור לי מי מגיע ליעד חדש ולא טועם את האוכל המקומי, אבל יש מצב שזו רק אני). רון, שמת לצלול כבר לפנטזיה שהוא בונה לעצמו בראש, מפציר בה לאתגר את עצמה, לאכול דברים שלא בא לה עליהם ובהמשך גם לקפוץ לשנורקלינג עם דולפינים - למרות שהיא מבהירה לו שוב ושוב שזה לא מתאים לה.
אני חושבת, בסך הכל, שהעצות של רון להשתחרר ולזרום הן עצות טובות והן באות ממקום חיובי, של רצון אמיתי לדאגה לטל ואכפתיות כלפיה. הוא באמת רוצה שהיא תתמסר לחווייה ותפיק ממנה את המירב. אבל הוא מפעיל מכבש לחצים רציני. הרי הוא מכיר אותה בקושי 48 שעות וכבר מעוניין לשנות אותה, ונראה שהוא לא מוכן לקבל אותה כמו שהיא - אדם לא כל כך הרפתקני, וזה בסדר. טל, שהעידה על עצמה בעבר שיש לה דפוסים של ריצוי, מפתיעה לטובה. היא לא נכנעת לתחינות של רון, גם במחיר של להשאיר אותו לבד במים, וטוב מאוד שככה זה נגמר. מאוחר יותר הוא מבין שהגזים ומתנצל, והם פותחים דף חדש ובריא יותר.
זה לא כל כך פשוט כשאין כימיה
הזוג האחרון של הפרק הגדוש הזה הם נעם ומשה, שממשיכים לנסות ולצלוח את החיים המשותפים יחד ומגלים שזה לא כל כך פשוט כשאין כימיה. עקיצות חשודות על רגליו של משה הופכות לקרב האשמות דו צדדי, כשמשה מפנה את האצבע ליתושים בדירה בעוד שנעם תולה את האשמה בפשפשים שהגיעו מסופה. משה לוקח את זה אישית, נעלב ומחרף נפשו בהגנה על כבודו של סופה, חותם שהוא נקי מפשפשים מבלי לבדוק בביטחון של חרטטן מומחה. בכלל, נדמה שכל מילה שנעם מוציאה מהפה נראית עבור משה כהזדמנות להשתלח בה: גם בדייט בערב, כשנעם מעוניינת לסחוט עוד קצת את המחמאה שקיבלה ממנו, הוא חותך את האינטראקציה בגסות ומורה "קחי את המחמאה וזהו".
נעם מתכווצת מכל התהלמות של משה. היא נורא מפחדת להיות תוקפנית ומלפגוע, ולכן משתבללת שוב אל תוך אישיות הטיפולית בה היא מרגישה בנוח. למשה קופצים הפיוזים, והיא בתגובה נכנסת מיד למצב מגננה ומושכת אחורה בכל הכוח. בהמשך הדייט נעם מסבירה שהיא מפחדת להרוס את כל מה שהם בנו עד עכשיו - שזה, בצרפתית מדוברת, "יש לנו מלא בעיות שאני מסתירה ממך". משה, באקט בוגר למדי, מפציר בה לבטא את רגשותיה; הוא מבין שיש ביניהם חומה שלעולם לא תוכל להתמוטט אם נעם תמשיך להתעלם מהספקות שלה, גם במחיר של פגיעה בו. היא מבקשת לחשוב על זה, אבל גם בלי להגיד, נעם בעצם אומרת הכל. משה כבר מבין, נעם מבינה, אנחנו מבינים. הכל מובן.
בטיפול, נעם מעלה את עניין הקפריזיות של משה, וטוענת שהוא לא תמיד נראה לה בשל לזוגיות. הוא מסביר שהפערים ביניהם יוצרים תקיעות בתקשורת, והיא ממחישה את זה בצורה נפלאה ומודה שהיא לא הבינה מה הוא ניסה להגיד. בהמשך הוא מאשים את נעם ואומר "בסיטואציות שאני בא ומסביר משהו, היא לוקחת את זה למקום נורא מתגונן, נורא בלתי ניתן לשיחה, תמיד חוסם. לא מקום שאפשר להתקדם איתו הלאה", ומדגים השלכה פסיכולוגית מהי. הפריים שאיתו אנחנו נפרדים מהם – קלוז אפ זוגי וקרוב בו הם ישובים על ספת הפסיכולוג חבוקים, אבל עם פרצופים של תשעה באב – אומר הכל: הם עושים תהליך אמיתי וחשוב אחד עם השני, וזה מאוד אינטימי - אבל אין ביניהם אהבה, וגם לא תהיה, ככל שאני יכולה לנחש.
ועוד כמה נקודות:
*כל אחת סוחבת איתה תיק קטן, כולל מור. מה הפלא, כששניר סוחב את כל מאתיים התיקים האחרים שיש לה. מרשים שהיא מאפשרת לו בתור כזאת פמיניסטית
*תודה רבה לטל שהסכימה לרון לעבור למיטה הזוגית החל מהלילה השני, כי הספה הזאת הייתה נראית לא מאוד נוחה
*הקטע האהוב עליי בפרק: שניר מחמיא למור שהיא "יותר יפה מרוני דלומי", ובמקום להמשיך להרים למור המאושרת הוא בוחר להוריד לרוני דלומי
*עינב, הפתרון לכל הבעיות שלך הוא שנ"צ