אקדח שמוצג במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית, וזה בדיוק מה שקרה בחלק השני של מפגש הזוגות. אחרי שהביטו בקנאה בזוגות האחרים ונטענו, עכשיו הגיעה הירייה - בבני הזוג שלהם כמובן. חוץ מבת אל ויוגב, נראה פתאום שאף אחד לא מרוצה מהזוגיות שלו, וכמעט כולם מאשימים את הצד השני. הטלטלות והתובנות שעלו בבוקר אחרי היו דרמטיות כצפוי, ודן ויעלי החליטו להישאר לישון במאהל הבדואי ולהמשיך ללרלר על הזוגות. אחרי החיקוי בארץ נהדרת אפשר כבר להכריז רשמית שצמד הפסיכו-יאכנעיות הם הכוכבים האמיתיים של העונה. בניגוד לעונה הקודמת, המומחים תפסו תפקיד משמעותי בתהליך וליוו את הזוגות באופן צמוד. לא משנה מה חשבנו על ההחלטות שלהם לאורך הדרך, זאת היתה בחירה חכמה שעזרה לכוון את התהליך ולהעמיק אותו, והעניקה לתכנית עמוד שדרה יציב וקוהרנטי.
אז מה הזוגות למדו במפגש? נתחיל משרונה וליאור, שהמשיכו להתנהג כאילו ממש סבבה להם והם מרוצים מההתאמה והזוגיות. שרונה אף הגדילה והפכה לגורו זוגיות בעיני עצמה וחילקה עצות לשאר הבנות, אולי כי לא רצתה לדבר על הזוגיות שלה. היא עוד ניסתה לרמוז לבנות האחרות שהיא מתה משעמום, עיניה משדרות אימה קפואה מבעד למסכה המושלמת, אבל הן התעקשו לראות רק זוג יפה ומאושר. שרונה שוב שכחה שזאת תכנית מצולמת וניסתה להשתמש בקלישאת "אנחנו יותר מדי דומים". הדבר היחיד שהם דומים בו זה סקי, וגם זה כבר לא מחזיק כי ליאור עדיין לא התאושש מהפציעה בברך. גם בת אל סיימה להשוויץ בזוגיות שלה ועברה לתפקיד ד"ר לאהבה, אבל לפחות עשתה זאת עם מספיק אמפתיה וכנות ונראה שהשיחה שלה עם שירי ממש עזרה.
אלון חיכה עד הנסיעה הביתה כדי להתעמת עם דקלה אחרי ההתפרצות שלה ביום הראשון, והבהיר לה שהוא לא יוכל להכיל את ההתנהגות הזאת לנצח. העובדה שהמתין עד לסיום המפגש המלחיץ העידה על בגרות ורגישות, הוא ידע מתי לא להסלים את הסיטואציה, וידע מתי להעלות את הנושא מחדש. בהתאם, השיחה לא התדרדרה להאשמות ופגיעה, אלא התפתחה למקום של פתיחות והקשבה. אלון סיפר על מערכת יחסים קודמת עם אשה שנוטה להתפרצויות, ודקלה סיפרה על יחסים שהיו לה עם דוש שלא ספר אותה. הם לא התחרו בטראומות, אלא חשפו את הצלקות הקטנות שגורמות להם להתנהג בצורה הזאת. יש לשניהם עוד הרבה עבודה עצמית וזוגית, אבל השיחה הכנה מראה שהתהליך הצליח להשפיע עליהם ולבגר אותם.
מי שנראה שלמדה הכי הרבה במפגש היתה שירי, שבשיחתה עם בת אל נראתה ממש מוכנה לעשות את הצעד הבא. כמה חבל שכבר בנסיעה הביתה היא שוב פגעה בלירן כשהתמוגגה מאלון ומחוש ההומור הציני והשנון שהיא כל כך אוהבת. במהלך הסופ"ש התחזקו בתוך שירי שני כוחות מנוגדים. היא הסתכלה על הזוגות האחרים והבינה שהיא חייבת להפסיק לתקוע את התהליך, אבל אז עלתה בה קנאה בהתאמות המוצלחות של האחרים. היא שוב נזכרה שלירן מהמם ושהיא זו שמקשה על היחסים, אבל אז ראתה גבר אחר והצטערה שלא קיבלה מצחיקן מהסוג הזה לעצמה. אפשר לקוות שהמטוטלת תעצור בצד הנכון והיא תבין שעדיף חנון מתוק אחד ביד, מאלף דושים כריזמטיים שרועים על הספה.
מי שבאמת לא הבינה שום דבר בתהליך הזה היא אורטל, שהמשיכה את מופע ההיעלבות מליל אמש. היא נעלבה שעידו לא חיפש את המבט שלה בערב ולא דיבר איתה בבוקר, שהוא התכוון ללכת לאגם בלעדיה ושהוא בא להגיד לה אבל לא פיתח שיחה. במקום לדבר איתו, היא עשתה שיחות עם הבנות על כמה שהיא קמה בבוקר עם ריסטארט אבל לא יכולה לעשות את זה לבד. האם אורטל איבדה את הזיכרון בתאונה ושכחה שהיא הביאה למצב הזה? היא כל כך שקועה בחוויה שלה שהיא בכלל לא רואה כמה היא קשה איתו, ואז היא נעלבת מהתגובה ההגיונית של עידו להתנהגות שלה.
שיחת ההשלמה שלהם היתה שוב מופת של אבסורד. אורטל לכאורה רצתה לדבר ולהתקרב, אבל יצאו לה מהפה רק תלונות והאשמות. היא פתחה את השיחה עם "נפגעתי" וחזרה שוב על האבחנה הלא נכונה שהוא לא יודע לקרוא סיטואציות. תנוח דעתך אורטל, עידו יודע לקרוא סיטואציות בסדר גמור. כרגע הוא תקוע בסיטואציה עם בת זוג שלא סובלת אותו והוא עושה כמיטב יכולתו כדי לעבור את המסע המפרך הזה בחתיכה אחת.
נסיים עם הזוג שלמד הכי הרבה בסופ"ש, אבל לא דברים טובים. צוקית ניצלה את המפגש כדי להמשיך להיות צוקית בכל הכוח, היא צעקה וקטעה את חבריה לשיחה, עפה על זה שדודו הסכים לשכב איתה ובחוסר מודעות עשתה סקר סקס בין הזוגות. המשבר התחיל כשדודו סרב ללכת איתה לאגם ורצה להישאר עם הזוגות האחרים, אבל זה היה רק סימפטום למחלה שניקרה בראשו של דודו כל הסופ"ש. משהו קרה לדודו במפגש עם הזוגות האחרים, זה לא שהוא קינא בהתאמות האחרות, אלא שפתאום היה לו למי לפרוק את כל העצבים שאגר בתוכו מתחילת הדרך. באמת נראה שהוא מגיע אל קצה היכולת שלו להכיל אותה. הוא קפץ לענות במקום אלון שלא היה ממשיך לדייט שני, כל הסופ"ש חמק מצוקית, בילה רק עם החבר'ה וזרק מבטים מתוסכלים בכל פעם שהיא השתלטה על השיחה.
התוכן של הריב באוטו לא היה העניין, אלא הטונים. לדודו נמאס שצוקית מרימה את הקול, פתאום זה לא נראה לו כמו גזירת גורל, הוא לא חייב לחטוף צעקות, זאת לא התנהגות נורמלית שהוא חייב להכיל אלא בעיה שמפריעה לו והוא לא מחויב לקבלה. הסגנון הייחודי של צוקית לא בא לו בטוב, זה מורגש מתחילת התהליך ועכשיו הוא מרגיש חופשי לתת ביטוי למצוקה. עד המפגש הוא היה עם צוקית בלי להכיר אופציה אחרת, הוא חשב שזה מה שכולם צריכים להתמודד איתו ועשה כמיטב יכולתו להכיל את הקשיים. כשהגיע למפגש וגילה שהשאר חושבים שצוקית קצת מעצבנת, הוא הבין פתאום שזה לא חלק בלתי נפרד מהתהליך, שלא כולם קיבלו אישיות גדולה כמו צוקית, ושהוא לא חייב להמשיך להכיל עד אינסוף את הרעש הזה שמציק לו באוזן.