בוקר של אחרי פרידה שמח לכל הצופים והצופות. כל כך נשאבתי ל"גוף שלישי" שאני מרגישה קצת כאילו אני עוברת פרידה בעצמי. עבר קצת יותר משבוע מאז השיחה הנוראית של אלי ועידו, זו שבסיומה לא היה ברור האם זה ריב קשוח או שמדובר בפרידה לכל דבר ועניין; גם לאלי ועידו זה לא היה לגמרי ברור, כנראה. אבל עידו בוחר להמשיך לנסות ואלי בוחרת בפרידה. זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שעידו התנהג כמו דוש ממדרגה ראשונה והתייחס לאלי בצורה מכוערת ואכזרית. היא עשתה את הדבר הנכון כשהיא קמה והלכה.
אבל עידו כנראה לא מבין שהוא לא בסדר. רואים את זה בבירור בשיחה שלו ושל חן לפני הבדיקה: הוא מיתמם ושואל אותה למה דווקא הוא זה שצריך לבקש סליחה מאלי, מתעלם לחלוטין מהטנטרום המפלצתי ההוא שלו. ברור לגמרי שעידו צריך להיות זה שמתנצל ראשון, הוא אמר דברים שאין עליהם מחילה. אבל גם בהמשך הפרק ניתן לראות שעידו לא לוקח אחריות על המעשים שלו. כשאמא שלו מגיעה לבקר אותו במשרד, עידו מספר לה ש"אלי עזבה". ככה פשוט. בלי לציין שאולי הוא זה שגרם לה לעזוב, שהיא עזבה כי לא נותרה לה ברירה.
אלי כבר יושבת בחדר ההמתנה, מחכה שחן ועידו יגיעו. היא קוראת ספר, "הבשורה על פי יהודה" של עמוס עוז, שעוסק, אגב, בבגידה. מקריות? לא נראה לי. עידו וחן מגיעים למוקד הרפואי, ואלי מתעלמת מנוכחותו של עידו במופגן; זו אמנם לא הדרך הכי בוגרת להתמודד עם הסיטואציה, אבל אם מישהו היה מדבר אליי כמו שעידו דיבר לאלי, הייתי מתנהגת אותו הדבר. אגב, בטלוויזיה שבחדר ההמתנה משודר ריאיון של תומר חמו, וזו אלגוריה יפה; הוא תמיד ברקע מחשבותיה של אלי.
פרופ' הללי מסבירה לשלישייה שתקופת המנוחה של חן יכולה להסתיים, אבל עידו, שמפחד מהלבד, מציע לה להישאר עוד כמה ימים בבית (שבו אלי, כזכור, כבר לא מתגוררת). "הרופאה אמרה שלא צריך", חן מקשה, אבל עידו מזכיר לה שהרופאה גם אמרה לה "להקשיב לעצמה". הוא מנסה לרמוז לה להקשיב לגוף הפיזי שלה, אבל בעצם הוא משחק בעדינות על מיתרי הלב של חן; הוא יודע טוב מאוד שהיא מפתחת כלפיו רגשות, ולא מהסס להשתמש בה.
חן מתרצה ומסכימה, למרות שהיא הבטיחה לאורי שהם יחזרו הביתה. היא משחררת מסרים סותרים; לעידו היא אומרת "יום יומיים", לאורי "שלושה ארבעה ימים", ובמציאות היא נשארת שבוע-שבועיים. עידו מקבל חֵבְרה, ככה הוא לא צריך להישאר לבד עם המחשבות שלו. חן מקבלת הזדמנות לשחק במשפחה מתפקדת, אם אפשר לקרוא לזה ככה, וכולם מרוצים. וכשאלי מגיעה הביתה כדי לארוז עוד כמה חפצים, היא מוצאת שם את חן, והן מחליפות תפקידים; הפעם חן מארחת את אלי בביתה שלה.
לשבור את המתח בפטיש
אלי גרה בינתיים אצל אחותה, רוני, ומקבלת ממנה עצות על מערכות יחסים. "בטח שהוא שונא אותך, הוא בעלך", אומרת רוני לאלי, ואני לא סגורה על זה שהיא הכתובת הכי טובה לקבל ממנה עצות על זוגיות. אלי אכן לא מקשיבה לאחותה, שמפצירה בה ליישר את ההדורים עם עידו; במקום זאת, היא חוזרת לתומר חמו.
ואז היחסים בין תומר ואלי מגיעים לנקודת רתיחה. הפגישה המחודשת ביניהם מתחילה כשתומר פגוע מהנטישה של אלי, שהכריזה בזמנו שלא תמשיך עוד לעבוד איתו על הספר, אבל ברור שהכעס הזה לא יישאר שם זמן רב. כשאלי מצליחה לשכנע אותו לסיים (או בעצם, לגמור) את הספר, הוא מתרצה וגם מקבל כל הצעה שאלי זורקת לאוויר. בגדול נראה שכבר לא מאוד אכפת לו: הוא קפוץ ועצבני, וניכר שהוא מת לשבור את המתח שהצטבר ביניהם עם פטיש של עשרה קילו. וגם אלי נמצאת במצב רגיש. כשהיא מזכירה את הגיבור של עגנון היא קוראת לו "עלוב", חוזרת על התיאור כמו מנטרה, ותומר קולט אותה ואומר "כמוך". לא ברור איך, אבל זה עושה לה את זה. היא מורידה את חולצתה, פושטת את המגננות, והם משלימים את מה שהתחילו באותו הערב על הסט. מברוכ.
בבוקר, אחרי הלילה הרותח עם תומר, אלי שוב נלחצת, ותומר ההמום לא מבין מה נפל עליו. אלי המתוקה שוב עושה אוברת'ינקינג מוגזם; היא משכנעת את עצמה שהיא ניצלה את תומר, שהוא הפקיד את כל מאוויו הכמוסים בידיה, והיא, שבידיה לכאורה נתון הכוח, השתמשה בפגיעות שלו וגרמה לו לעשות מעשים שהוא לא מעוניין בהם. כן, בטח. תומר מתמודד עם הסיטואציה בצורה מבודחת, ומציע לאלי שיטה של ניצול הדדי; היא תגור אצלו עוד כמה ימים ותערוך את הספר, ותוכל לעשות בו כרצונה.
בכל סיטואציה אחרת קבוצת המילים "את תנצלי אותי ואני אנצל אותך", כשהיא נאמרת עם קונוטציה מינית, הייתה מזעזעת אותי – אבל לא כאן. הניסוח הזה של תומר הוא דרך טובה להציע לאלי להישאר איתו אם היא רוצה, וכולם מרוצים. הרי ברור שתומר לא באמת רוצה לנצל את אלי; הוא מאוהב בה. הסו-קולד "ניצול הדדי" הוא סתם תירוץ לשמור את אלי קרוב. וכך, חילופי הזוגות הושלמו, במידה מסוימת; חן חיה עם עידו ואלי חיה עם תומר, גם אם זה רק לעת עתה.
ככה לא נראים פרפרים
חן ממשיכה לשחק במשפחה, ויוצאת עם עידו לקניות עבור התינוק. פגישה מקרית עם בן פרנקו, שכוללת קצת סחיטת מחמאות, תופסת את תשומת ליבו של עידו - ששואל את חן למה לא לתת צ'אנס לבחור הזה, שהבהיר טוב מאוד כמה הוא מעוניין בה. "אתה יודע", היא אומרת לו. ואוהו, בוודאי שעידו מבין בדיוק למה חן מתכוונת – היא לא רוצה את בן פרנקו, היא רוצה *אותו*, בטח עכשיו כשאלי מחוץ לתמונה. אבל עידו עוד לא ויתר על הרעיון של לשוב לזוגיות עם אלי, לפחות לא בשלב הזה. הוא עונה שזה מסובך, יש ילדים, ויש אלי. הוא מתעלם באלגנטיות מהשאלה האם הוא רוצה את חן או לא. ונדמה לי שהוא לא באמת רוצה אותה. אין לי ספק שהוא נמשך לדברים מסויימים בה (הוא גם הבהיר את זה מצוין בריב עם אלי), אבל אני בספק אם הוא מוכן להקים איתה כאן ועכשיו תא משפחתי חדש.
השיחה הזו נקטעת על ידי טלפון של היועצת בבית הספר; היא מתקשרת כי אורי שבר את הטלפון של חבר שלו (רק אנחנו, הצופים, יודעים שזה קרה בגלל העלבונות שהוטחו באמא שלו בקבוצת הווצאפ הכיתתית). הפגישה עם היועצת הייתה מתסכלת להחריד עבור חן, וגם הייתה בה נקודת ציון שצריך להתעכב עליה: היועצת אומרת לחן ש"גם לך יש קטנצ'יק בדרך", וחן – לראשונה – לא סותרת אותה. כמובן שבהמשך השיחה מתבהר ליועצת שמדובר בפונדקאות, אבל נדמה שחן רוצה להשהות את הרגע הזה שבו היא האמא של העובר. שהיא נושאת ברחמה בן שהוא שלה ושל עידו, גם אם רק לכמה שניות. הפגישה, שאמורה להיות עניינית ולעסוק בנושא הקשיים של אורי, הופכת למסע השתלחויות בחן על הבחירות שלה בחיים, וגם הנוכחות התוקפנית של יניב האקס ממש לא מקלה עליה.
כשאלי סוף סוף מסיימת להתעלם מקיומו של עידו, היא מספרת לו על סוד היחסים בינה לבין תומר. עידו הרוס מהחדשות האלה: לראשונה הוא מבין שאלי באמת לא רוצה לתקן את הזוגיות. הוא נראה אומלל יותר מאי פעם, ומרגיש מאוד בודד. וגם חן ואורי עוזבים אותו: הפגישה עם היועצת דוחפת את חן לעזוב את הקן הנוח, לעשות את הדבר הנכון עבור בנה המבולבל, והיא מחליטה לחזור לדירה שלה. עידו כמעט מתחנן אליה להישאר בכל זאת (ואורי, איך לא, תופס אותם ברגע אינטימי למדי) – אבל אישית, אני לא מאמינה שהוא באמת מאוהב בה. היא פשוט מה שזמין לו: הוא לא מתרגש ממנה, היא לא עושה לו פרפרים. והיחסים ביניהם, אם יורשה לי, נצלניים הרבה יותר מאשר הסיטואציה של אלי ותומר, ששניהם קלירלי בקטע אחד של השנייה ועושים טוב זה לזה.
בגלל אי הבנה מעצבנת, אלי עוזבת את הבית של תומר ושבה לאחותה, כביכול מפני שהספר גמור ו"הניצול ההדדי" נגמר. ואמנם גם אלי וגם תומר מבינים מצוין מה התפקשש, אבל האגו שלהם מונע מהם להגיד בקול רם את מה שברור לשניהם: טוב להם ביחד, ואין שום סיבה להמשיך להעמיד פנים. מזל שתומר יורד מהעץ כמה ימים לאחר מכן, כשהם נפגשים בבית הדפוס. "רע לי, אין לי עם מי לריב, אין לי אוויר בגוף מרוב שאת חסרה לי", הוא אומר לאלי, ומהווה אנטיתזה מושלמת לעידו, שרק בתחילת הפרק העיד שהוא לא מתגעגע לאלי מספיק.
שני פרקים נותרו לסדרה, וכנראה עוד לא מעט תהפוכות, אבל אני מקווה שאלי תמשיך בקו הזה, ותבין שתומר הרבה יותר ראוי לה מאשר עידו. המשיכה ביניהם מרגישה הרבה יותר אותנטית והרבה פחות טכנית. ואיך אלי אמרה על התינוק שבדרך? "אז אנחנו דופקים אותו קצת יותר מוקדם מהמקובל". נראה לי שתינוק שגדל לשני הורים שאין ביניהם אהבה נדפק לא פחות.