מיד אחרי שלב הדו קרב, 12 המתמודדים נכנסו נכנסו ל... עוד שלב דו קרב, שבסופו יצאנו מינוס מתמודדת אחת אבל פלוס ביצוע פנטסטי נוסף של כתריה.
בשלב הזה, התריסר שנותרו שומרים על ביצועים ברמה כה גבוהה, שאפילו לשפיטה, שהתחרתה בקרב מסקרן מול אברהם דה קרבליו, נתנה ביצוע ראוי למעמד. זה לא הספיק לה מול הביצוע הגדול מהחיים לאדל שנתן אברהם, והניצחון שלו חידד עוד בעיה גדולה עם שפיטה. היא פשוט יותר מדי מהכל. העיבוד העמוס, הספינקס הנוצץ, הרקדנים שנושאים אותה לבמה על כס מלכות, המניירות של דראג קווין על קוק - הכל צועק "קחו אותי כבר ושאט אפ". שפיטה, יו שאט אפ. בניגוד מוחלט לאברהם, שבליווי של פסנתר וג'קט מנצנץ לבדו הרים את האולפן, שפיטה הוכיחה שמי שצריך את כל הבלגן הזה - כנראה מסתיר את הריקנות שמאחוריו.
גם הקרב של טאי ודניאל ברזילי הוכיח שלפעמים פחות זה יותר. הדו קרבים הפעם היו בקטגוריות נושא, וזה של טאי וברזילי היה "סיפור אישי" - נושא אהוב במיוחד בתכניות ריאלטי. טאי התעסקה בהבלחה הקודמת שלה לכוכבות ב-The Voice בעזרת השיר היפה ביותר של סיה, Breathe Me. על אף שעברה בשלום את האתגר הווקאלי המשוגע, היא לא הצליחה לסחוף את סקעת ואמדורסקי שחשבו שמשהו לא הצליח להתרומם. טאי נשענה יותר מדי על השיר עצמו ושכחה להביא מעצמה, הרכיב המרכזי שהוביל אותה לשלב הזה. ברזילי לעומתה נתן ביצוע עדין, כמעט נקי בעיקרו, ל-Hello הבומבסטי של אדל, וניצח בזכות הפחות שהביא.
דווקא דו קרב הדואטים היה החלק המאכזב יחסית של הפרק. להקת שלווה, יחד עם ציפור השיר הביישנית עופרי כלפון, נתנו ביצוע מרגש (שוב) לחלומות של אחרים של עידן רייכל, שזכה (שוב) למחמאות מוגזמות מקיר לקיר, אבל (שוב) ירגיש זר ומיושן על במת האירוויזיון. זה היה ביצוע שלא הראה דבר חדש מאף אחד מהצדדים, אבל השאיר אותם בתחרות לשלב הבא, בו בתקווה נשמע משהו שונה. הדואט של אושר ביטון וקלרה סבג באמת היה החלש של הערב, והוציא מסבג צעקנות מסוימת שהובילה בסופו של דבר להדחתה. אל דאגה, אתם עוד תראו אותה.
הקרב האחרון הפגיש בין שני מתמודדים שסומנו לגמר כבר מהאודישן הראשון – נסיך האופרה קובי מרימי ומלכת הדרמה מאיה בוסקילה, שלא בכדי קיבלו את קטגוריית "שירי אירוויזיון". ככה הרבה יותר קל לדמיין אותם על הבמה ההיא. מרימי לקח את השיר "Fuego" של אלני פוריירה היווניה, שהגיע למקום השני אחרי נטע בשנה שעברה, שרף את האולפן. אבל הפסיד לבוסקילה רק עקב סירובו של סקעת להכחיל (שאגב, כנראה נעלב מההשוואות לקרן פלס המפרגנת מדי - והחליט להיות קשוח כאמדורסקי. הבעיה היא שאמדורסקי יודע לנמק את האדומים שלו כך שאי אפשר להתכחש להם, וסקעת הבלתי מנומק סתם יוצא הייטר).
אגב הייטרים, לא הסתרנו את סלידתנו מהאובר דרמה של בוסקילה לאורך העונה, שחרף טענות השופטים - הזיעה ממאמץ וקישוטים מיותרים, אבל דווקא בגרסתה ל- "Rise Like a Phoenix" של קונצ'יטה היא הצליחה להחזיק את עצמה ולשמור את הדרמטיות במידה הנכונה (יחסית). לראשונה היה אפשר להרגיש שהיא ראויה לבמה, גם אם בניגוד לדברי קרן פלס שמהרגע הראשון טענה שהיא מוכנה לגמר, היא עדיין לא שם. כל זה, כאמור, פחות משנה כי בסופו של דבר רק סבג הודחה, והביצועים המפסידים של קובי מרימי, אושר ביטון, שפיטה, תאי ודניאל מזוז יזכו להזדמנות שניה. מי יודע, אולי אפילו נקבל בהמשך ביצוע רגוע של בוסקילה.