המגמה הברורה בפרקים האחרונים היתה עלייתם של הזמרים המעניינים יותר, אבל לפני שנפנה למתמודדים שהשאירו רושם, אפשר להביט אחורה על השבועות האחרונים כדי להבין מעט יותר איך תיראה העונה הקרובה. הרי אנחנו מכירים כבר כל עווית בפניו של אמדורסקי, כל מצמוץ של קרן פלס, כל משחקון של אסי ורותם וכל נקודת חן על הבטן העליונה של איתי לוי, ותודה למחשופים. התנהגות השופטים לא השתנתה בהרבה מהעונות הקודמות, אבל צריך לזרוק מילה טובה דווקא לאסי ורותם, שמשתמשים בסייב שלהם בחוכמה ומשאירים השנה כמה מבצעים מפתיעים שעשויים להפתיע, כמו דקלה מלכה וליטל דוד, שקיבלו אדומים מפתיעים מהשופטים בצידוק של חוסר רגש וחוסר דיוק, אבל עשויות להפתיע בהמשך. גאד, אסי ורותם, עכשיו נצטרך להחמיא לכם גם על החוש המוזיקלי?
דבר נוסף שכבר הולך ומתברר בפרקים האלה הוא תגובת השופטים בכל פעם שעולה זמר על הספקטרום המזרחי לייט. זה הולך ככה: איתי לוי הופך מיידית לפרשן כדורגל לענייני סלסולים, בן-אל הופך לחמאת פודינג נרגשת, שירי שופטת על פי הקול, קרן פלס על פי הרגש ואמדורסקי תופס את עמדת האשכנזי שאוהב את אהובה עוזרי, אבל מתקשה לתת כחול בטענה שמוזיקה מזרחית לא מתאימה לאירוויזיון. יש לו נקודה, ברור, בעיקר כי רוב מה ששמענו היה יותר אייל "גולן קורא לך" ופחות "עומר אדם מרימה לך", אבל הקיבעון העקרוני שלו מאבד קצת רלוונטיות מול זמרים מעניינים כמו מיכאל צידון או עדן שאבי.
אחרי שבשבוע שעבר התלוננו כאן על החד גוניות היחסית של המתמודדים, בשבוע האחרון נדחסו לנו מגוון זמרים יחודיים, בעלי קול ספציפי, אופי בולט ופוטנציאל למשהו אחר. עטרה אוריה, למשל, הצליחה להתעלות על סיפור החיים שובר הלב שלה בעזרת ביצוע מעניין של "עכשיו או לעולם" של עידן חביב. גם להקת הבנים החמודה Wonder Years (איזה שם משעמם. בואו נקרא להם הבנים נחמה במקום) הקסימו את האולפן עם ביצוע הרמוני של "It Must Be Love". אבל המוזרים מכולם היו ההרצלים, "התינוק של הווקה פיפל" כדבריהם. להקת אקפלה היא דבר מאוד מעצבן בעיקרון, כפי שאסי הדגיש, וסאחי לגמרי, כפי שאסף הדגיש, אבל הם הצליחו לעבור בזכות ביצוע מקפיץ ל-"Soldi" חרף מחאותיהם של השניים.
האתגר הגדול עם מבצעים חריגים שכאלה יהיה בשלבים המתקדמים יותר, שם יאלצו לצאת מהעור של עצמם ולהתחבב על הקהל והשופטים מחוץ לאזורי הנוחות, ועל פי שלב האודישנים הראשון קשה להאמין שיהיה מתמודד שיצליח לעשות זו טוב יותר מליאורה יצחק. את האודישן שלה היא עברה בקלות שראויה לזמרת ברמתה, ועוד עם שיר מקורי, אבל מי ששמע את החידושים שלה ל-"פזמון ליקינטון" ו-"גלי" או את הביצועים שלה ב-"חליפות" של הדג נחש ו-"מילים יפות מאלה" של הפרוייקט של עידן רייכל יודע שהיא עוד הולכת להפציץ בשלבים הבאים. אולי דווקא השילוב ההודי-מודרני-ישראלי הזה יכול להיות המתנה האחרונה של הכוכב הבא לאירוויזיון? זו נשמעת כמו מורשת נהדרת.