ניקי גולדשטיין באמת ניסה, אבל זה היה בלתי נמנע. רק בשבוע שעבר הזהרנו אותו שמול הצעירים החדים של העונה הנוכחית, הסיכוי לדלג לגמר כשהוא נסמך - לא רק אבל בעיקר - על כריזמה וחוש הומור, הוא די נמוך. גולדשטיין הוא לא זמר רע, פשוט קשה לנו לראות אותו יוצא לסיבוב הופעות מוזיקלי ברחבי הארץ, ובטח לא מקפץ על במת האירוויזיון. מה אנחנו כן רואים בכדור הקריסטל של ניקי? מופע קומי-מוזיקלי וקאמבק עתידי על במת "הזמר במסכה", ביום שהריאליטי הזה יגיע כבר לישראל. גולדשטיין הפסיד לביצוע מאוד לא מרשים של עומר אליהו, שבעצמו מסתמן כמועמד להדחה הקרובה, ועל אף שצפינו שאחד מהקטינים של התוכנית יפילו אותו בשלב מתקדם יותר, הוא פספס גם מול הזדמנות קלה שכזו.
אם כך, בקטגוריית הדיווה הדרמטית של התחרות נשאר לנו רק את אוהד שרגאי. הפאתוס המוזיקלי שמאפיין את שרגאי עבד היטב השבוע, במיוחד כשביצע את "היי", שיר האֵם של הרכב האב שלו, אבל גם אם הוא הצליח לרגש את שולחן השופטים (מינוס, ניחשתם נכון, אמדורסקי), הוא יצטרך למצוא זווית חדשה כדי להחזיק מעמד בנבחרת המצומצמת. חוץ מזה, התחרותיות שלו איבדה מחינניות של ההתחלה, ואפשר היה לראות קצת אגו מתפשט על פניו בשיחה עם איתי לוי, שם התלונן שיש לו משהו אישי נגדו, כאילו הכין את הקרקע להדחה העתידית. אם שרגאי רוצה להישאר, עדיף שיקשיב להערות של אמדורסקי במקום לחפש תירוצים. היחיד שמותר לו להתלונן על רצפה עקומה זה עומר אליהו, וגם זה רק כי הוא נפל במהלך הביצוע שלו (ולא רק מטאפורית).
גם ללינוי וגיל אין מי להאשים חוץ מעצמם. העקשנות שלהם בתחום בחירת השירים והעיבודים היתה בעוכריהם, והביצוע הרוקיסטי ל"ארץ קטנה עם שפם" היה מפוזר, לא מיצה את היכולות שלהם והיה אקורד סיום מעט צורם להרפתקת האירוויזיון הקטנה שלהם. לעומתם, התבלינים הצליחו במינימום לעשות לעצמם שירות מצוין גם כשהפסידו. השואו והאנרגיה שנטפו מהמופע שלהם יכול להיות מקפצה מעולה להמשך הקריירה, פשוט לא לעבר הבמה ההולנדית.
בכך הלהקה היחידה שנשארה היא זו של אביהו פנחסוב, שסוף סוף הרשה לעצמו להיחשף מעט בקאבר מינימליסטי (יחסית) ורגוע (יחסית) ל"עיניים שלי" של פוליקר. זה ממש נחמד לראות את הצד האחר של אביהו, אבל עם כל הכבוד ללרגש, הוא צריך לחזור בהקדם להרמות. זה היה הטיקט שלו עד עכשיו, שם החוזק הגדול ביותר שלו, ועם הרוח הזו הוא צריך לכוון לעבר הגמר. דווקא לואי עלי, שניסה להרים עם "לינדה לינדה", חייב להישאר באזורי הרגש, כפי שהביצוע שלו לנסרין הוכיח. זה לא יספיק לו לגמר, כי עם כל הכבוד לקול הנהדר הזה, חסר לו איכויות פופיות שדרושות לתחרות, אבל הוא - וגם אביהו - הם אולי תשובה חיובית לבלגן ששפיטה השאירה על הבמה.
אבל עם כל הכבוד לזקני השבט, וסליחה על הגילנות, העולם עדיין שייך לצעירים. את הטיזר קיבלנו עם עוד ביצוע חסר פגם של עדן אלנה (יחד עם מורן אהרוני, שעושה הכל נכון, אבל עדיין צריכה למצוא דרך להתבלט על פני השאר), ואז נפלו עלינו הדואטים המושלמים של ללי וגאיה, ואלה-לי ואור. אלא אם יקרה משהו באמת יוצא דופן, שלישיית הגמר תהיה מורכבת מתוך חמשת הנערים והנערות האלו. זה דור היוטיוב רבותי, יש להם בגרות מוזיקלית יוצאת דופן גם ביחס למבוגרים מהם, מבטא ללא רבב, יכולת הרמונית משוגעת וחוש שישי לשואו טוב. אור עמרמי ברוקמן הוא עדיין הבולט מכולם, עם איזו צלילות קולית שמצליחה להתרומם מעל החדר, אבל כל אחד בחבורת הנוער הזו מסוגל בכל ערב נתון לספק ביצוע ראוי לאירוויזיון. שירי צריכה להתחיל להתרגל לזה ש"הכוכב הבא לאירוויזיון" כנראה נולד אחרי שהיא הגיעה לראשונה ל"כוכב נולד".