ראשית העונה השביעית של "הכוכב הבא" הבטיחה לנו עיסוק יותר מרכזי במוזיקה, ובעיקר פחות גינוני אסי ורותם, הלוא הם מנגנון בזבוז זמן המסך היעיל ביותר. שני הפרקים האחרונים, לעומת זאת, הבהירו שאין לנו מה להיתלות בתקוות – אסי ורותם חזרו בשיא כולם, מנדנדים מתמיד (משימות לשופטים? באמת?), צעקנים במיוחד (לעצור מתמודד בשביל בדיחה עבשה על הלבוש של שירי? באמת?) וחמושים בכפתור הסייב המיותר ההוא שלרגע חשבנו שסוף סוף הלך לעולמו עד שכמו בסרט אימה, פשוט לא מוכן למות. לפחות הפעם הם בחרו נכון להכניס את יובל בידר פרץ לתחרות, שאמנם לא הרשימה בביצוע הבכורה שלה, אבל בהחלט הראתה פוטנציאל. אל דאגה, אין ספק שכפתור הסייב עוד יצרף לתחרות כמה מתמודדים מיותרים שיעופו בשלבים הקרובים.
מי שנכנס בזכות השופטים, לעומת זאת, הם דווקא המתחרים הצעירים. נראה שהעונה יותר מתמיד יש שצף ענק של מתמודדים בגילאי העשרה ששואפים לכבוש את במת האירוויזיון. רובם אפויים היטב, נשמעים מעולה ומופיעים ברמה גבוהה מגילם (גאיה שאקי, נתן קטורזה ודוראל סעדון, למשל), אבל בתחרות מלאת לחץ שכזו צריך לקחת בחשבון שנבחרת צעירה ולא מנוסה תשאיר לשלבים המתקדמים מעט מאוד מתחרים יציבים ואמינים. זה לא שאין תקדימים (וכפרה על נדב ג'דג'), אבל קשה לסמוך על בני ה-17 הנרגשים כשדקה אחריהם מעלים לבמה את המתמודד הבא, יוצא "כוכב נולד" בן 30 וקצת שמספר על כך שהוא לא הצליח להתמודד עם התחרות והחשיפה כשהשתתף בתחרות בגיל 17, ועכשיו רוצה לפצות על טעויות עבר.
מה שמזכיר לנו, מה נשמע מורן אהרוני? התגעגענו. אהרוני ללא ספק עברה דרך רבה מאז "כוכב נולד 4", אבל הקול לא אבד לרגע, והביצוע שלה ל-"Belive" של אימג'ין דרגון הרים את המסך כמעט בקלות מדי, ונראה שהיא עומדת להיות מתחרה רצינית יותר. לעומתה, את תקן הסלב שממש רוצה להגיע לאירוויזיון אבל כנראה יראה אותו לבסוף מהבית - על שם מאיה בוסקילה כמובן - תופס ניקי גולדשטיין. זה לא סוד שגולדשטיין חולם על האירוויזיון כבר שנים רבות, והוא באמת זמר נחמד והכל, באמת, אבל בכל פעם שאתם בספק אם מגיע לסלב הזה לייצג אותנו באירוויזיון, פשוט תפזלו לעבר אסף אמדורסקי, קול האמת הקרה והאכזרית. נחמד זה נחמד, והספיק לגולדשטיין כדי להיכנס לתחרות, אבל ספק אם נחמד ישא אותו כל הדרך עד אמסטרדם.
לא רק המתמודדים עומדים למבחן, אלא גם השופט הטרי איתי לוי מנסה להרשים. מבחינה בידורית, בכל אופן, הוא התאמה מושלמת לשולחן השופטים - הוא חשוף, מתוק ויודע לבטא את תחושותיו באופן מדבק, אבל נראה שרוח הסלחנות שאחזה בקרן פלס בעונות הקודמות נדבקה אל הכיסא של לוי, שנתן רק אדום אחד במהלך ארבעת הפרקים הראשונים. הוא פיצה על זה מעט בפרק האחרון, עם שלושה אדומים מוצדקים, אז ניתן לו פס מחמת הספק, אבל כדאי שלוי יתחיל להתמקד במוזיקה ולא במוצא המתמודדים, כי אם נשמע אותו מתלהב ממתמודד תימני עוד פעם אחת, בחיינו שאנחנו זורקים לאשפה את מספר הטלפון של ההיא שעושה משלוחי ג'חנונים בשבת לאות מחאה.
מי שמוצאה דווקא שיחק לטובתה היתה ליהי טולדנו. זה לא מוצאה המרוקאי שעזר לה להתקדם לשלב הבא, אלא היותה חלק משושולת אירוויזיונית מפוארת כביתו של אבי טולדנו. לא שזהות אביה היה מה שנתן לה חמישה כחולים, אבל אין ספק שבשירתה המעט מיושנת, כפי שציינו בצדק השופטים, היה לא מעט ממורשת הצליל של אביה. לצד מועדון הקצב של אביו פנחסוב, שמאכלסים גם הם מעיין ערבוב בין ישראלי ישן וחדש, טולדנו מסמנת את הייחוד המוזיקלי של העונה, דבר שהיה חסר מעט עד כה בשטף הקולות המעולים אך דומים של שאר המתמודדים. מי יודע, אולי עוד נרקוד את ההורה באמסטרדם בשנה הקרובה.