ברוכים הבאים לעוד פרק של העונה החדשה שבאה של הכוכב הבא לאירוויזיון! והנושא שלנו להיום הוא: אמת. מה היא אמת? יש אמת? מה האמת שאנחנו רוצים להציג לאירופאים? האם שפיטה באמת ערביה? האם זו באמת 'השתנמכות' מצד מאיה בוסקילה להתחרות בכוכב הבא? כל זאת ועוד - עכשיו.
התכנית נפתחת עם המתמודד אברהם דיקרוואליו, שהוא גם שר יפה, גם מתוק, גם מלווה את עצמו בפסנתר, ציוני, יהודי, עולה מברזיל, וגיי. הייתי אומרת שהרכיבו לנו פה זוכה אינסטנט, כמו מנה חמה. רק להוסיף מים חמים, לכסות במגבת, וזה יעשה את השאר. הדבר היחיד שכן חסר לאברהם הוא מה שנקרא באנגלית SASS, ובעברית במבטא אמריקאי - חוצפה.
אבל היעדר החוצפה של אברהם הפסיקה לעניין אותי כשהגיעה המתמודדת הבאה: שלום לך ליאור חן מנתניה, מה שלומך, מי זאת האלמונית שמלווה אותך? אה, זו מאיה בוסקילה, הדודה מנישואין, הפתעה. אחרי שלא צלחה את העונה הקודמת - ליאור חן מגיעה אלינו בשלה ובוגרת יותר, אבל זה לא בהכרח מעניין את אסי ורותם, שרק רוצים לבחוש ולגרום לדודה בוסקילה להתמודד גם היא. ובעוד אני חושבת לעצמי: "כן כן כן אמן שהיא תעשה אודישן", מאיה שופכת על כולם מים קרים, ומסבירה: הקהל הישראלי אוהב תמימות ובוסריות. אותה התמימות שלטענת מאיה - כבר אבדה אצלה.
והאמת? היא צודקת. בתוכנית הריאליטי תמיד מנצח מישהו תמים, אוהב, אנדרדוג ש"מגיע לו". לא מישהו שיש לו כבר. בכלל, יש חשדנות גדולה מאד כלפי מישהו ש"יש לו כבר", אלא אם הוא עומד מאחוריי זה בבטחון ו"לא מתנצל", כי לא להתנצל זה באמת קצת יותר קדוש אצלנו. ואכן, הסיפור של הריאליטי הוא גם הרבה פעמים סיפור סינדרלה, אבל אפשר להיות סינדרלה שראתה משהו בחיים שלה - ולזה נגיע בהמשך.
ליאור חן, "האחיינית של", לא נשארת חייבת, ומבצעת את "שאריות מעצמי" של שיר לוי, מז'אנר השירים שיש להם לחן נוגע ומילים מיומנה של נערה אבדנית. היא קוטפת 89% אחוזי אהדה, וכעת כולנו מתפנים להפוגה הקומית בדמות אלכס הרוקר שגם רוקד ריקודים הסלוניים.
אלכס הוא אמנם מתמודד-דאחקה, מהסוג שההפקה מביאה כדי להקליל, אלא שאלכס כל כך מתנשא שלא הוא ולא אנחנו קולטים עדיין מה עומד לקרות. הוא טוען שהגיע כל הדרך מחיפה כדי לזכות, והעובדה שהוא עושה רוק כבד לא תפריע לו. לגבי עברו בריקודים הסלוניים רותם ואסי לא מניחים לו עד שהוא שופך את כל הסיפור על הביף המדומיין שלו עם אנה ארונוב. רותם משדלת את אלכס לרקוד איתה כי היתה ברוקדים עם כוכבים (ברור שהיא היתה, הרי יש בישראל רק חמישה סלבס והם עושים רוטציה על כל מה שקורה אחרי החדשות, כמו בתורנות שמירה).
אחרי שאלכס הקשוח עושה גראול לשיר של אדל, "Rolling in the Deep" שלא מזיז לאף אחד, כולם מתפנים לג'וס האמיתי: מסתבר שאלכס חושב שהמאמי הלאומית החדשה (אנה ארונוב, "לא מעניינת אותו ספציפית". אנה, שהובאה מבעוד מועד על ידי ההפקה, תוקפת: "באיזה מובן לא מעניינת? אם היית רוקד טוב, הייתי מכירה אותך". אווווו! הקהל והשופטים פשוט מתים ברגע הזה, והבעות של אימוג'י המום צצות בכל האולפן. אלא שאנה סולחת ומחייכת, ותפילתי היחידה נענית: שני האויבים רוקדים ריקוד מדליק על הבמה. למה בעצם זו לא תוכנית ריקודים?
בחזרה לנושא שלנו - אמת: אנחנו פוגשים את שיר אזולאי, בת 16.5 בלבד, ששרה לנו את "אבא" של שרית חדד. אפשר להגיד הרבה מאד דברים על אסי ורותם - אבל ליצור רגעים טלוויזיוניים יפהפיים ואיקוניים - הם יודעים. בשכנוע קל הם מביאים את אזולאי לדקלם (לדקלם! לא לשיר! לדקלם!) את השיר "אבא" של שרית חדד, לאביה שיושב יחד איתה באולפן. אנחנו מגלים שאביה של שיר נעדר מהבית בגלל ההתמכרות לסמים, ודווקא מתוך המקום של החוסר וההעדרות, צמח בינהם קשר מיוחד, והיום הם החברים הכי טובים.
זאת, חברים יקרים, הנערה שצריכה להבחר. מה אמרה מאיה בוסקילה? שהקהל הישראלי רוצה תמימות? הפוך. צריכה לשיר לנו מישהי שאין בה כבר תמימות. ילדה בת 16 עם קול שמביא הזדהות, כאב, והבנה כנה של העולם בו אנו חיים. הגשה של שיר צריכה להיראות בדיוק ככה: "ראיתי את התופת, וחזרתי לספר לכם הכל". ו-וואלה, גם מגיע לה. אבל שיר, שעושה חתונות כבר מגיל 8 וחצי, לא היתה טובה מספיק עבור קרן פלס, ונאלצה ללכת הביתה ולישון. וחבל, כי הקהל השתולל, השופטים התחננו - אבל קרן היתה בשלה.
מי שכן כבשה את ליבה של קרן היא שפיטה. אני הייתי בטוחה שהביאו את השחקנית / זמרת הזאת, שמגלמת ערביה למרות שאינה ערביה (אתם יודעים, תוצרים של בתי ספר לאמנויות) כמתמודדת דאחקה - אבל מסתבר שלא. נראה שלכולם נורא דחוף שהיא תעבור, למרות שבתכלס - יהיה קצת בעיתי להסביר את זה לקהל האירופאי (להזכירכם, בשוודיה גברים יוצאים לחופשת לידה של שנה). נראה ששפיטה התכוננה לביקורת הזאת מהבית, וסיפרה לכולנו שפשוט כיף לה להתלבש ככה ולשיר ככה ואין בזה בושה - דיסקליימר יחסית סביר, כאילו היא טראנסית של עדות. מי ידע שכל הזמן הזה שפיטה היתה ערביה ססגונית, מצחיקה ומיוחדת שכלואה בגוף של... מישהי מהצד הנכון של 48'.
אני מבינה שקרן חשבה שזה יהיה מסר יפה של שלום, אם נייצג את ישראל בדמות של ערביה. אבל אם ככה, למה לא ערבייה אמיתית? לכולם ברור למה. וסליחה שאני אובססיבית - אבל למה לא שיר אזולאי? כי צריך לשדר לאירופאים שאנחנו כולנו שמחים, רוקדים ומרימים במידל איסט?
הפינאלה של התכנית הוא כמובן הפגישה הבאמת מרגשת עם מאיה בוסקילה, שהגעתה לתוכנית כמתמודדת עלתה לה בלא מעט התחבטויות וקשיים. הרי ידוע לכל - היא חולמת לייצג את ישראל באירוויזיון, ומאחר שהמלעיזים תמיד ילעיזו, בוסקילה עושה את הבחירה האמיצה, משתתפת כאחת העם בתוכנית, ולכאורה - "יורדת ברמה".
בנקודה הזאת, אנחנו שוב פוגשים את "האמת". האמת היא שלשבת בפאנל השופטים זו ירידה ברמה, לכאורה (בכל זאת, כולם אוהבים במה ופרנסה). כל אחד מהשופטים היה רוצה לייצג את ישראל בארויזיון - בן אל מודה בזה בפה מלא, ושירי והראל כבר עשו את זה. בכל הזדמנות הם שרים מכסא השופט שלהם, שורה פה ושורה שם, כי הם לא שרים על הבמה עצמה. הם ליד הבמה. מאיה בוסקילה הגיעה לשיר על הבמה עצמה ולטרוף אותה, ובמעמד הזה אין שום בליעה של שום גאווה. היתה שם דיוה מפוארת שרוצה לייצג את המדינה בגאווה ותשוקה, אם נניח לה לעשות את זה. וכן, מגיע לה.