עונה שלמה של "הכוכב הבא" נבנתה לקראת הרגע שבו גמר המיליון יסתיים, ומישהו מהמתמודדים ייצא ממנו עם בונוס מפלצתי. אבל באופן די מוזר (אם כי משמח), דווקא אותו גמר היה זה שהזכיר לנו שגם למפסידים יש עתיד. אלה לי, המקום השני מהעונה הקודמת, הפכה תוך שנה לזמרת מספיק גדולה בשביל להחזיק במו ידיה את מופע המחצית. ורביב כנר, שבכלל לא העפיל לגמר, הוא כבר שם כל כך חשוב בתעשייה שהוא מבצע שיר משותף עם כל הפיינליסטים. תוסיפו לזה את העובדה שמול המתמודדים יושבת שירי מימון, עוד סגנית מיתולוגית, וגם את הראל סקעת שהיה שם עד לפני כמה שנים, וקיבלתם מספיק מקרי מבחן שיוכלו לנחם את שלושת המפסידים - שאפילו הם, בדרכם, מנצחים.
ה"מפסידה" הראשונה של הערב - וזוג מרכאות אחד בהחלט לא מספיק כאן - הייתה שי המבר, שלא זכתה להעפיל לסיבוב המכריע ולשיר שוב את השיר המקורי שלה, "פעם את לילה". שי ביצעה את "דברים שרציתי לומר" כשהיא בפוזיציה הכי נוחה, עם הגיטרה, והתבלטה בתור המתמודדת עם עקומת הלמידה הכי מרשימה מבין חברי הרביעייה הסופית. דווקא היא, שכבר התבגרה והתגבשה בריאליטי אחר, הראתה שכולם יכולים ללמוד עוד דברים, והיא יצא מהעונה הזאת עם מחמאה אדירה מקרן פלס: אחרי שנה נוספת שנסגרת כשקרן ונעמי שמר הן שתי הנשים היחידות ברשימת 20 היוצרים הכי מושמעים, הנוכחות של שי (ושל השירים המעולים שהיא כותבת) במוזיקה הישראלית היא כמעט הכרחית.
עוד מישהו שיכול לצאת לסיבוב הופעות כבר אחרי החגים הוא מתן לוי, שהלך על בטוח ובחר שני להיטים מוכחים: "אם תבואי אליי" של עידן רייכל ו"עד מתי אלוהיי" של זוהר ארגוב. לשיר שיר של זוהר בגמר? מעניין ממי הוא קיבל את הרעיון הזה, ולמי אותה מישהי הייתה מצביעה אתמול אם היא לא הייתה אמורה ללדת. הביצוע הראשון של מתן היה הרגע הכי משוחרר שלו העונה, והוא השתולל על הבמה ולא הפסיק להלהיב את הקהל, אבל זה בסוף היה מקרה מצער של בחירה לא לגמרי מדויקת. גם בשיר השני, שזכה לביצוע מצוין, מתן קצת הלך לאיבוד - וכל זה מוכיח לנו פעם נוספת שאם בתוכניות ריאליטי אחרות מצליחים ונכשלים בגלל הליהוק, פה המפתח הוא בראש ובראשונה בחירת השירים.
ואלרי חמאתי, שגרירה של כוונות טהורות, החליטה לפתוח את הערב עם הקלף שהצליח לה כבר בחצי הגמר - שיר של עידן רייכל. הביצוע ל"מחכה", ששילב בין עברית לערבית, היה זיקוק מושלם של כל מה שעובד נכון אצל ואלרי, ועם הליווי החי של הלהקה והבמה המעוצבת (שבכלל הציבה אתמול סטנדרט חדש לגמרי) אפשר היה לשכוח די בקלות שהיא שרה מול מסך סגור. הביצוע השני, ל"תפסת לי מקום" של בניה ברבי, הוא בדיוק מה שהתרגלנו לשמוע ממנה. זה אומר שהיא לא הבריקה, אבל זה גם אומר שהיא לא אכזבה, אחרי עונה שלמה בה היא הייתה רחוקה שנות אור מהמושג הזה.
וכעת, לזוכה. האיש שימיר את מיליון השקלים שלו לדולרים, הזמר שעבר עונה שלמה בלי לשיר בעברית, הפרפורמר האדיר שאפילו בתלת-קרב הסופי זכה ב-55 אחוזים מהקולות: תמיר גרינברג. הקאבר שלו ל"Crazy in Love" הביא מספרים שכמעט לא רואים בגמרים, וסביר להניח שאם שיטת ההצבעה הייתה זהה - זה מה שהיה קורה עם השיר המקורי שלו, שהוא כבר ביצע מוקדם יותר העונה, "Tell Me Where the Light Goes". תמיר והפסנתרים שלו, אחד שחור ואחד אדום, היו הכוכבים הבלתי מעורערים של הערב, ולמעשה של כל העונה הזאת. לא היה קל להתחבר אליו, אבל גם המתנגדים ייאלצו להסכים על שני דברים עיקריים: אין לאף אחד בישראל כישרון כמו שלו, ואי אפשר להוריד ממנו את העיניים ברגע שהוא עולה לבמה. ובכלל, כמה משמח לגלות שההתעלפות הקולקטיבית מהדואט שלו ושל ואלרי ל"הללויה" לא הייתה לחינם. הביצוע הכי מדובר של העונה התגלה לימים כזה שהפגיש את המקום הראשון בעונה עם המקום השני.
אז העונה השמינית מאחורינו, ההרשמה לתשיעית נפתחה - עוד שנתיים "הכוכב הבא" כבר תעקוף את הוותק של "כוכב נולד" - וזה הזמן לצאת לחופש, ולהאריך את החוזה של נינט והיתר. בינתיים, אני בהחלט מתכנן לנצל את הזמן בהאזנה חוזרת לשירי העונה, שכללו כמה ביצועים לתפארת: מ"נתתי אותי אל העיר" המקורי של שי, דרך "Yellow" הקסום של דורין ועד ל"טיפת מזל" המחרפן של מתן. מה שבטוח זה שהניסוי של אתמול הוכיח את עצמו, ועם ישראל בהחלט בשל לחזור לימי הגמרים בשטחים פתוחים. גם יותר בטוח נגד קורונה, וגם (עם ההפקה הנכונה) נראה מרהיב. כי אם מיטלמן ממשיך לחזור לשם מזה 18 שנים, אנחנו לגמרי יכולים. בכל מקרה האקלים השתנה, וראשון לציון של היום יותר חמה מקיץ 2003 בניצנים.