"אתה מתכוון לנבוח כל היום, כלבלב קטן, או שאתה מתכוון גם לנשוך?" (מיסטר בלונד, "כלבי אשמורת").
השאלה האגדית של מיסטר בלונד הדהדה בפרק של "שלג צח" ששודר אתמול (yes Oh, ימי א' ב-22:00), כשכל אחד מגיבורי הסדרה התבקש להחליט אם הוא מסתער על המטרה שלו, או עושה אחורה פנה ומתחפף מהזירה - והתשובות שקיבלנו היו מאוד שונות.
מי שנשך בצורה המפתיעה (והמוצלחת!) ביותר הוא טדי, סוכן ה-CIA המפוקפק בעולם. אם עד עכשיו הטלנו ספק בעובדה שבכלל קיבלו את טדי ל-CIA, פרק 4 הסביר כמו שצריך איך הוא הגיע לשם: כשהאיש נתפס על משהו, הוא כמו עלוקה - נוגס ולא מרפה לעולם. אם כל דמות אחרת הייתה צצה בניקרגואה ואומרת "אנחנו צריכים להמשיך למחוק מספרים סידוריים מהנשקים", ההנחה של הצופה הממוצע הייתה "אוקיי, נחמד, הסאבטקסט של מה שהוא אומר זה שהוא נסע את כל הדרך כדי להשלים עם השותף שלו, זה דבר אנושי ויפה לעשות". רק שטדי הוא לא דמות ככל הדמויות, ואין לו סאבטקסט. כשהוא אומר "בוא נשב מבוקר עד ליל ונשייף רובים!", הוא מתכוון ל"בוא נשב מבוקר עד ליל ונשייף רובים!... אתה יודע, הרובים שלא שייפתי בפרק הקודם ואז היית ברוגז איתי, אז עכשיו אני כאן, משייף, וכשאני אסיים ניסע יחד לארה"ב, ונפיץ קוקאין, והכל יהיה בסדר שוב!". אוקיי, יש מצב שבכל זאת יש לו קצת סאבטקסט.
מה שבטוח הוא שגם אם טדי לא טוב בכלל עם בני אדם נורמטיביים, הוא מתגלה כמעולה בפרשיות בילוש. וכשהוא מגלה שהילד שבקבוצת המורדים בכלל מרגל עבור הסנדניסטים, ובכך מציל את חיי המורדים - אלחנדרו מקבל מחדש פרופורציה על השותף שלו. ומה שיפה בכך הוא שטדי לא ניסה להוכיח את עצמו, או להתנצל - הוא פשוט היה הוא, ולראשונה בסדרה: זה היה לטובה. אני עדיין סבור שלא הייתי שמח לשבת איתו על בירה, אבל בכל הנוגע ליכולותיו הפדרליות - טדי בהחלט זוכה בפרס "הפתעת השבוע" של הטור. כמו כן, בנוגע לאלחנדרו: אתה נשוי? ויש לך ילד? או ש... כבר אין לך? אוי ויי, זה נהיה אפל יותר משחשבנו.
ובינתיים, בלוס אנג'לס, הרימייק המקסיקני של "כלבי אשמורת" מתחולל בדירת-מסתור בה מתכנסים אוסו, פדרו ולוסיה. בדומה לסרטו של קוונטין טרנטינו, גם כאן הפשע הגדול שהשלושה ביצעו הוחסר מעיני הצופים. רק שבאופן מבלבל, הוא עבר בהצלחה. אם החיסול יצא לפועל ואנריקה מת, למה בעצם השלישייה מזועזעת כל כך? המונולוג של לוסיה, שמסביר בדיעבד כי פדרו קפא במהלך ניסיון ההתנקשות וכמעט הוביל למותם, גילה לנו כי בן דודה הוא גם עקב אכילס שלה: לוסיה יכולה לרקום מזימות קרטל ולהערים על כל המבוגרים ממנה, אך כשזה מגיע לבן דודה ושותפה לעסקים - נדמה כי היא עיוורת לפחדנות והעדר-ההיגיון של בן דודה. או שאולי זאת דווקא הדחקה פרועה מהסוג החזק ביותר? מה שבטוח, נוכחותו החדשה והמרשימה של אוסו בחייה, משקפת באופן בוטה עד כמה נביחותיו הפסיכוטיות של פדרו חסרות-ערך.
ובזמן שלוסיה מתחבטת מה עושים עם פדרו, האדם העיקרי שמתלבט בפרק הרביעי אם לנבוח או לנשוך - הוא יקיר המדור, פרנקי. הדילר החמוד מהשכונה, שהפך הרבה יותר מדי מהר לעלק-גנגסטר - מנסה בשנית לשחק את תפקיד הבחור הקשוח, שמי שבוגד בו ישלם מחיר כבד. אבל אנחנו כבר יודעים מהפרק הקודם שפרנקי רך כמו חמאה, וכשהוא שולף אקדח מול קאברל - ברור לנו כי הוא לא הייזנברג ולא עומאר. הוא ילד טוב, וכל הקוקאין הזה לא לבריאות שלו. הוא אומר שלום יפה לאלון אבוטבול, והולך הביתה.
זהו רגע יפה, ואמין, ומוטב לנו לאמץ אותו. כי בסיומים מהסוג הזה היוצרים מעדיפים שנשכח שזאת סדרת טלוויזיה, ונשמח עבור הגיבור, שמבין כי עשה טעות - וחוזר בו. פרנקי לא זוכר שזאת סדרה, ושזה אמצע העונה, ושבשבוע הבא - או גג בעוד שבועיים - משהו יחזיר אותו לרחובות. האם זאת קלודיה שתדרוש ממנו לשוב למכור, אחרי שהוא הרג את ספק הסמים העיקרי שלה? או אולי הייסורים מלראות את אמא שלו, שעדיין תקועה בעבודה איומה וללא כל אלטרנטיבה כלכלית? כך או כך, אנחנו ניתן לפרנקי להנות מההפסקה הזאת. לרוע מזלו, זה כנראה לא הסוף.
בקטנה לסיום: עברו כולה ארבעה פרקים, ואתם כבר עושים "משחקי הכס" על התחת שלנו? אם עברו שלוש שעות מהרגע שאוסו וחבורתו התנקשו באנריקה, אנחנו אמורים להניח שבאותן שלוש שעות טדי הספיק לקפוץ לניקרגואה ולאתר חבורה חשאית של מורדים שאפילו הסנדניסטים לא מצליחים לאתר? דרקוני קרח כבר אמינים יותר.
>>TVBee בפייסבוק