וואו, איזה גמר! יובל שמלא אולי לא אסף לחיקו את תואר הנינג'ה הישראלי הראשון אבל הוא בהחלט זכה כבוד להיות המנצח הענק של העונה והמתמודד עם החיוך הכי יפה בה - בפער. שתי שניות היו חסרות ליובל כדי ללחוץ על הבאזר ולהפוך לנינג'ה ה-11 בעולם שסיים לטפס על הר מידוריאמה, מתקן בגובה של בניין בן 9 קומות, ב-30 שניות. אני עברתי לא מזמן לדירה בקומה שלישית בלי מעלית ואת העלייה במדרגות אני מסיימת כל פעם בעילפון חלקי, ככה שאני בהחלט יכולה להבין את יובל: זה לא קל.
עם כל הציניות, חייבים להגיד שאפו ענק לשמלא, שהצליח לגרוף את הניצחון הענק הזה בזכות ולא בחסד אחרי שגבר על אלכס חזנוב ויפתח קושניר, שני החברים הטובים שחולקים איתו את משולש האלופים של עולם הטיפוס הישראלי. איך אמרה רותם ישראל? ילד טוב ירושלים עם גוף של סופרמן. שמלא אולי לא הצטייר מלכתחילה ככוכב הענק של העונה - את המקום הזה תפסו שני חבריו שצוינו קודם לצד אדם ברוטמן ומתן בלו שסגרו גם את חמישיית הגמר הסופית, אבל משהו בנינוחות ובשקט שבו יובל עשה כל מכשול ומכשול מוכיח שאין ראוי ממנו להיות המנצח של העונה.
בתחילת הערב עלה על המסלול יובל שודרון, שהפתיע עם קוקיות בשיער. אני לא יודעת מה יובל ניסה לשדר לנו בזה, אבל גם אם זה היה אמור להיות סוג של קמע, זה לא ממש עבד לו כי הוא נפל למים במכשול השמיני. יואב רוטשטיין, הצנחן עם החברה הפוטוגנית, לא השאיר את ליהי בבית גם הפעם. הכפילה הצעירה והחיננית של נטע אלחמיסטר עודדה אותו מהצד וחיבקה אותו באהבה כשהוא נפל למים בשלב הקרוסלות. אלון קיפניס, האיש והפנקייקים אולי פינק את רותם סלע בפנקייקים טבעוניים, אבל גם זה לא עזר לו לצלוח את המסלול.
גם שלום כחלון נפל במכשול הקרוסלות, שהפך למה שמכשול הזינוק לטבעות היה בחצי הגמר: המכשול הכי מבאס ומעצבן שיש. אראל רוז'נסקי, הזכור משלב חצי הגמר בזכות הסלוגן הקליט "אראל, שב!" והעובדה שהוא סיים את המסלול בזמן שיא שלילי של עשר דקות, כבר לא יכול היה לקחת את הזמן הפעם. הוא נפרד מאיתנו בקרוסלות ופינה את המסלול ליונתן הוניג, המתמודד שסיים את המסלול באחד הפרצופים הקרינג'יים ביותר שנראו בתכנית.
את השלב הראשון של הגמר סגר לנו מנחם שמעון, הידוע בכינוי המפוקפק "חיית הקודש". את מנחם ליוו המוני האחיינים שלו, שעשו כל כך הרבה רעש ובלגן על המסלול עד כדי כך שאפילו אסי, איש שיודע דבר או שניים על רעש ובלאגן, ניסה להשתיק אותם - ללא הצלחה. מנחם הוא, כזכור, אדם מאמין וחובש כיפה, ובהתאם גם שומר נגיעה, כך שהוא סירב לתת כיף לרותם סלע במעבר בין המכשולים. יש מצב שרק על זה מגיע לו תואר הנינג'ה הישראלי הראשון.
החלק השני של הגמר נפתח עם הביצוע המרהיב של מתן בלו, חבר הילדות של רותם ישראל שנפל למים במכשול מתלה אצבעות הברזל וכמעט סירב לחלוטין לצאת מהבריכה. ההפסד של מתן התקבל אצלו בעצב ובכאב, אבל זה עוד כלום לעומת האכזבות שציפו לנו בהמשך הפרק. אצל אדם ברוטמן ההפסד היה צורב וכואב כפליים אחרי שהוא נפל למים כבר בסולם הסלמון, אותו מכשול שכמעט הפיל אותו גם בשלב חצי הגמר. אדם הצטייר אצלנו כבר מהפרק הראשון בתור פייבוריט אמיתי לזכייה, והעובדה שהוא בקושי קיבל הזדמנות להראות את היכולות שלו ברגע הכי מכריע של העונה, פשוט מבאסת.
אבל עם כל הכבוד לאדם ומתן, הרגע שבו באמת נחמץ לי הלב בפרק היה רגע הנפילה למים של יפתח קושניר. לא מעט דובר כבר על חרדת ההפסדים של קושניר הבן, שסיפר באומץ ובכנות על הסיבה שגרמה לו לפרוש מתחרויות טיפוס, אבל לראות את זה בלייב היה לא פחות משובר לב. יפתח, שקיבל מעמד של חצי-אל לאורך העונה, כמעט סירב לקבל את ההפסד. אפשר לצקצק, אפשר להגיד שהוא הגזים ושהוא היה יכול לקחת את הסיטואציה הזאת בצורה קצת יותר ספורטיבית, אבל קשה עד בלתי אפשרי לשפוט אותו מהצד. עבור ספורטאים שהקדישו את חייהם לאימונים מפרכים כל תחרות היא עולם ומלואו, אבל כמו שדפנה דקל אמרה, זה רק ספורט.
אחרי התאוששות קלה, עלה על המסלול המנצח הגדול של הערב. שמלא השאיר אבק לאלכס חזנוב הזחוח, שנפל למים בשלב הלוחות כמו קושניר לפניו. עם כל הכבוד לאלוף העולם, חייבים להודות שחזנוב הגיע לשלב הזה בזכות הרבה מאוד מזל אחרי שלא הצליח לסיים את המסלול פעמיים, כך שמדובר הפעם בקלוז'ר הוגן במיוחד.
זהו, העונה הראשונה של נינג'ה ישראל הגיעה לסיומה. קרב הגלדיאטורים הענק שהתרחש על המסך שלנו היה סוחף וממכר, גם עבור מי שספורט עבורו הוא כמעט מילה גסה. העובדה שלקו הגמר הגיעו שלושה חברים טובים שגם נשארו כאלה אחרי שהבאזר נלחץ הוכיחה שמדובר בתכנית שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו עד כה: בלי תככים, בלי אסטרטגיה והדחות דרמטיות אבל עם הרבה מאוד פאן ורוח ספורטיבית. עד שתתחיל העונה הבאה, יש לכולנו מספיק זמן לעשות מנוי בקיר הטיפוס הקרוב למקום מגורינו ולהתחיל להתאמן. מי יודע, אולי אחד מאיתנו הוא הקושניר-חזנוב-שמלא הבא, או לכל הפחות אמור פז.
