יש אנשים שאוהבים להתמקד בתהליך, ויש כאלה שחשובה להם בעיקר התוצאה. יש אנשים שאוהבים ללמוד את המשתתפים ולהרהר על הדרך שהם עוברים, ויש כאלה שמעוניינים לדעת את השורה התחתונה: ביחד או לא ביחד, ניצחו או הפסידו. אין ספק שירון רוולסצ'י, הקולגה שלי ומי שכותב את הריקאפים של "המטבח המנצח" עוד משחר ההיסטוריה (כלומר: כבר שלוש עונות), הוא אדם של תהליך, כי זו הפעם השנייה שבה הוא בורח לעיסוקיו האחרים ומשאיר את ריקאפ הגמר למישהו אחר. אז נתקעתם איתי. מוזמנים להאשים אותו.
ואם אני כבר כאן, אז זו הזדמנות פז להתייחס לדבר הכי טוב בעיניי בעונה הזאת. ולא, אני לא מתכוונת לרותי ברודו (למרות שהיא חד משמעית הדבר השני). התשובה היא כמובן העובדה שהעונה הייתה קצרצרה. היא חלפה כהרף עין, הייתה כימים אחדים. מה זה שישה פרקים? כמה כאלה כבר רואים בריאליטי הישראלי? זה מושלם. ומכאן אני קוראת לכל היושבים שם למעלה שמקבלים את ההחלטות: אנא, בבקשה, תעשו עוד סדרות שכאלה. הביאו לנו מעט עונות, פרקים מתומצתים ועונות קצרות. עצרו לפני שתחושת המיאוס תתפשט ותצבע את הכל בצבעים של מספיק. כל כך כיף לעצור בשלב בו אנחנו עוד מחבבים את המשתתפים, כשנשאר טעם של עוד.
ואם כבר טעם, אפשר לעבור לאירוע המרכזי של הערב: האוכל. רוח הקרב בין שני זוגות הפיינליסטים, אלישע ואורלי ונטלי ודודו, הייתה נוכחת, אך בסופו של דבר - נראה שהמנצח הגדול היה טייטל קצת פחות רלוונטי. מה שהיה הרבה יותר חשוב בגמר הזה הוא האוכל, וההוכחה שמדובר באנשים שיודעים לבשל. זה כאילו מובן מאליו, כי בתחרות בישול עסקינן, אך בעונות VIP תמיד אפשר ליפול על אנשים שהם יותר מפורסמים מאשר בשלנים. למזלנו, זה לא היה המצב, ולפחות בן אדם אחד בכל זוג משתתפים ידע את העבודה והצליח להביא מנות שלא היו מביישות גם את "מאסטר שף".
הפעם החליטו לדלג על מנה ראשונה - לא ברור למה, אבל אוקיי, זרמנו, אנחנו הרי בעד לקצר - וקפצו ישר למנה העיקרית. נטלי ודודו בחרו ללכת על הקלאסיקה והגישו דג, עם מוס דג, קשקשי זוקיני, פירה חלוֹמי וירוקים מוקפצים בחמאה. בצד השני של הזירה, בפינה המודרנית, אלישע ואורלי הפתיעו עם מנה צמחונית של חציל, בתוספת קרם עשבים, קרם שום, רוטב עגבניות (או בשמו המתפלצן: קולי עגבניות) ויוגורט. מיד בתחילת המשימה אלישע נדהם לגלות כי הוא קיבל חצילים נקבות – ואל תשאלו אותי מה זה אומר, הוא יכול היה באותה מידה לספר שזה "חציל כינורי" והייתי קונה את זה בלי שום שאלה. הוא כמעט איבד את זה, אבל זה היה הרגע המדויק בו נוכחותה החשובה של אורלי באה לידי ביטוי: היא אולי לא מבינה שום דבר בבישול, אבל היא בהחלט מבינה בבן שלה, והיא הצליחה להרגיע אותו.
גם אצל הצמד לוי-אהרון המנה העיקרית לא עברה בשקט, מפני שלדודו לא הייתה מספיק רוח קרב. הוא הכין את הפירה בעצלתיים, עד שנטלי התחרפנה ושחררה צעקה. שניהם הבטיחו ש"זו פעם ראשונה שזה קורה בקשר שלהם", ועל זה כולנו ענינו בליבנו "כן, בטח", ועדיין היה ניכר שזה באמת היה רגע של התחרפנות רגעית ובריאה כמו בכל מערכת יחסים מתפקדת. דודו התנצל, הבין את מקור העצבים וחזר לתפקד כשורה. נטלי, עשית בדיוק את מה שהיית צריכה לעשות, ושאף אחד לא יגרום לך לחשוב אחרת.
המנות העיקריות הגיעו לטועמים, והיה ברור כי מדובר ב"ביצוע של גמר", כמו שהיטיב לנסח שחר חסון. נטלי ודודו קיבלו מחמאות מקיר לקיר, ובמיוחד על הפירה, שבאמת נראה כמו משהו שהייתי שמחה לקחת לאי בודד ולהתקיים עליו לשארית חיי. המנה של אלישע ואורלי נראתה כמו יצירת אומנות, והמחמאה היפה ביותר למנה הגיעה בכלל מאילנית: בדרך כלל ירק לא מספיק לה למנה עיקרית, וכאן היא בכלל לא הרגישה את המחסור בבשר. ובמניין הנקודות: תיקו 33, שמבטיח כי הקרב המכריע יתקיים בזירת הקינוחים.
למנה אחרונה בחרו נטלי ודודו בקרמו שוקולד עם קציפת קרמל מלוח וטוויל שוקולד, שזה שילוב שנשמע בגדול כמו מסיבה בחך. אורלי ואלישע המשיכו בקו הירקות, ויצרו סוג של ספגטי דלורית עם קצף יוגורט ועוגיית חמאה. אישית דעתי היא שמקומה של פסטה מתוקה היה ונשאר במקס ברנר, אבל השניים לא התייעצו איתי לפני הגמר - וטוב שכך. המנה נראתה יצירתית בצורה קיצונית ובאמת יוצאת מהקופסה. אמנם הטועמים לא התעלפו על אלמנט הפסטה, אבל השלם היה גדול מסך חלקיו והמנה הייתה טעימה מספיק כדי להעניק להם את מספר הנקודות הגבוה ביותר, ולהביא אותם לזכות בתחרות. זה היה ניצחון ראוי, לעונה ראויה, מזוקקת וכיפית. מתי שוב?