"אין דבר יותר מסובך מנישואים בעיני. אתה מתחתן עם ציפיות, אתה חושב שהבן אדם שנמצא לידך יהיה שם כל הזמן בשבילך, ירגיש אותך, ויחווה את החוויות שאתה חווה – והוא לא". אם יש רגע אחד שאני לוקח משני הפרקים האחרונים של MKR זה חייב להיות זה. נכון, הוא לא קשור יותר מדי לאוכל, קולינריה או עיצוב מסעדות - אבל הוא חושף צד נוסף באחת הדמויות הכי מרתקות שנחתו על המסך שלנו בשנים האחרונות. כן, רותי ברודו חברים, רותי ברודו. האישה שקשה לקרוא או להבין, קור שמתערבב עם חום, ביקורתיות לצד הכלה. יכול להיות שאני קצת מאוהב ברותי ברודו.
לא סתם הציטוט הזה של רותי הוא המראה לשני הפרקים האחרונים, אלו שסיימו את השבוע הראשון של התחרות, השבוע בו נפרדנו מחן ושרה שבעל כורחן חזרו להשקיע בשמלות וסטיילינג במקום בקרמול בצל וצמצום יין לבן. שני הזוגות עם הכי הרבה ציפיות עלו על שולחן הביקורות בפרקי הסיום של השבוע: מצד אחד - בני זוג דעתניים ויודעי דבר (עדן ועומר), ומצד שני - כלה וחמותה (חן ושרה), זוגיות שבלי שום קשר לתכנית אמורה להיות מתכון לאסון. שני הזוגות אמנם צלחו פחות או יותר את המבחן (שרה וחן קצת פחות), אבל הוכיחו שלתחרות כמו MKR חשוב הרבה יותר לבדוק עם מי אתה יוצא לקרב, הרבה לפני שאתה מתחיל לתכנן איזה אוכל תגיש שם.
מאיפה נתחיל? מעומר ועדן כמובן. כבר מהפרק הראשון זוג הטבחים הצעיר מעמק חפר בנה רף ציפיות אדיר מאתנו הצופים בבית, ובטח ובטח מהשופטים והמתמודדים. יודעים מה? עדן ועומר היו הזוג שהכי ציפיתי לראות איך יצליח להגיש ארוחת 30 מנות תחת לחץ. הם הפגינו ידע, השתמשו במונחים מקצועיים שלחלק מיושבי השולחן נשמעו כמו צ'רקסית, וביקרו בצורה שהבטיחה קצת יותר מדי. "אני מרגישה בנוח לתת להם בראש", אמרה רותי בזמן הנסיעה אל האוויר הירוק של מסעדת "מנה איכרית", ואפשר היה להבין אותה. כשדלתות המסעדה הכפרית שלהם נפתחו – לא הייתה ציפייה לשום דבר אחר חוץ מהמקום הראשון.
הם התחילו יופי. תזמון נכון של הכנת המנות, חיבוקים, נשיקות, לבבות בטמפורה וחגיגות שנה של זוגיות. אבל אז, בדיוק כמו שצפו חבריהם לשולחן - הטונים בינהם גלשו, המתח תפח ואת הוויכוחים ביניהם היה אפשר לשמוע עד לאולפן של "מאסטר שף". מי שכמובן לא פספסו את הקרייסס הזוגי היו המתמודדים האחרים שחילקו חיוכים מלאי בטחון ורק ציפו לנפילה הזאת של עדן ועומר. ובכן, הם נפלו - אם כי לא כזה חזק. כרוניקה של סרוויס ידוע מראש.
המנה הראשונה הייתה הצגה. טרטר בקר מהמם שהוגש בפרזנטציה הכי יפה עד כה, והוציא מחיים ורותי סופרלטיבים כמו "מושלם" ו"מוש" (בהתאמה). שאר המתמודדים, שכבר נכנסו להילוך גבוה בכל הקשור להצבעה אסטרטגית ניסו למצוא כל מה שלא בסדר במנה. מהטרטר עברנו לתבשיל האסאדו שנראה "מוש" כשיצא מסיר הלחץ, אבל משום מה קיבל מכת חום נוספת שייבשה לו את הצורה. עוד קלף שהתעופף מהמגדל הזוגי, למרות שחיים אהב את מה שאכל. את הקינוח (פאי שקדים עם גלידת קרמל) אפשר היה להשאיר במטבח כי המתמודדים כבר דיברו וניקדו אסטרטגית בלבד, וזה לא באמת היה משנה מה עומר ועדן יגישו להם. אף אחד כאן לא רוצה ללכת הביתה, וכשהסוס הכי מבטיח במרוץ חושף שברים קטנים ברגליים הכי קל לצאת להתקפה.
הם שרדו את זה בסוף. על חודה של נקודה הם השאירו את ללי ושמרית במקום האחרון, עד הפרק שאחרי, כשהגיע תורן של חן ושרה. אחרי עיצוב מסעדה שגרם לי לתהות אם מישהו לחץ לי בטעות על השלט והעביר לערוץ האופנה, עברנו אל הארוחה החמוצה של השבוע. הכל היה חמוץ – כך לפחות על פי השופטים והמתמודדים. מרק בצל? חמוץ. תבשיל בקר? חמוץ. אז איך אחרי שאתן מקבלות ביקורת כזו אתן עוד מוציאות קינוח שמובל על ידי פרפה לימון? לא ברור. הלב היה לגמרי עם שרה, רצה שהיא תמשיך הלאה, גם על חשבון ללי ושמרית – אבל משהו בהתנהגות של חן גרם ללב הזה להחמיץ.
זה קרה באחת הביקורות של השופטים על אופן הגשת המנה (מרק הבצל שהוגש בתוך פינג'נים). במקום לקבל את הביקורת בחיוך, כי בכל זאת יושבים מולך שני אנשים שעברו דבר או שניים, חן פצחה בויכוח. לא מתאים. ההגשה באמת נראתה "אובר טרנדית", וגם לא ברור מאיפה חן אימצה את הטרנד הזה - ארוחת צהריים במפעל של "אלנח'לה"? - אבל משם העניינים רק הלכו והתדרדרו מבחינת הכלה והחמות.
כישלון רדף כישלון, וגם הקינוח שזכה לביקורות חיוביות בסך הכל מחיים ורותי - היה רחוק מהמקום אליו כיוונו השתיים מלכתחילה. חצי מהמרכיבים שנכנסו לתפריט לא נכנסו למנה, ואף אחת מהן לא טרחה לספר על זה לאף אחד. אפשר להבין אותן – אבל קשה להסכים עם זה. בסופו של דבר הצדק נעשה, והשתיים, עם כל הכאב והרצון לראות בפריים טיים כלה וחמות מסתדרות – פינו את מקומן וחזרו לחיפה.
אז איך מסכמים שבוע ראשון של ריאליטי הבישול החדש? בעיקר בעזרת פרצופים. זה כנראה הדבר הבולט ביותר ב-MKR, משחק הפרצופים לא עוצר לרגע; שמחה, עצב, קנאה ובעיקר שמחה לאיד. תודה על כל מצלמה שיושבת שם בשולחן וגורמת לך להבין שלמרות ששמרית קוראת לרונן "הופמן" בסחבקיות – עמוק בפנים היא הייתה רוצה לראות אותו חוזר הביתה להתלבט בין שיש אבן קיסר לגרניט. יש כאן תחרות, ובכל יום שעובר התחרות הזו מעלה את רמת האסטרטגיה ומורידה את רמת הביקורת. זה הגיוני, זה מובן, אבל אם יש משהו אחד שאני ממליץ כרגע לכל אחד מהזוגות שם ללמוד מרותי ברודו - הרבה לפני צלחות או תמחור – הוא לתת ביקורת כנה. כזאת ששורטת - אבל מלמדת.