רגע, מה?! מה קרה כאן? אלכס ואלכסה שרדו את זה? אמיר וגל הלכו הביתה? מישהו כאן באמת הגיש "רגל קרושה מפורקת" למנה ראשונה? אני מבולבל, אני כועס, אני כאוב. 15 נקודות בלבד, מתוך 40, קיבלו אתמול אלכס ואלכסה משאר המתמודדים, שעברו בסוף בזכות 8 צ'ייסרים של וודקה ששתתה רותי. אמיר וגל אמנם פתחו את השבוע ברגל שמאל, אבל אחרי שהם סיימו את הארוחה בארץ הפלאות של האלכסים, הם חשבו שהם בחזרה על הסוס. לא קרה. לא ברור איך – אבל לא קרה.
נשימה ארוכה. נרגעתי.
נחזור ליום שלישי, כשעוד לא ידענו מה זה חולודייצ ועשינו את כל הדרך לדרום לכפר דריג'את כדי להתארח אותנטית אצל עמאל וג'אבר. אני מודה לאלוהים שזכיתי לכתוב על שלושת הזוגות הכי מסקרנים השבוע ב- MKR. נכון, זוג הבצלאליות סוני וענת הן חלומו הרטוב של כל נכד ותופעה בפני עצמה, אבל הדינמיקות המעניינות באמת מבחינתי היו של האב והבת מהמדבר, הזוג "האיטלקי" מהצד היפה של רמת גן, ושני המטורפים לטובה שהגישו מנה עיקרית ב-40 דקות איחור. אני כבר זכיתי (ויסלח לי ידידי למקלדת אורן ברזילי שכתב את הריקאפ לתחילת השבוע).
נחזור לדרום. מבחינתי, עמאל וג'אבר נתנו בדיוק את השואו לו ציפינו. בכל זאת, מתי בפעם האחרונה אכלתם במערה? אולי באיזה טיול שנתי בכתה י"ב, וגם אז כנראה עשיתם את כל הדרך לדרום. מעבר לאירוח האותנטי (ואין דרך לברוח מהמילה הזו כשזה מגיע אליהם), האוכל היה בול. אמנם היו קצת פקשושים עם האורז במקלובה, הלפת לא הייתה עשויה עד הסוף והיו עוד כמה קטנות שהזיקו, אבל בסה"כ אני בטוח שגם המתמודדים וגם השופטים קיבלו בדיוק את מה שהם חלמו עליו בלילה לפני. אירוח הצגה, ארוחה נהדרת וקינוח שהיה הדרן מארץ ההדרנים. מעט מאוד מנות אפשר באמת להרגיש דרך המסך ולהבין שיש כאן יצירת אמנות – וגלידת היוגורט והזעתר של ג'אבר הייתה כזו. אין ראויים מהשניים האלה למקום השני.
מהכפר אל העיר, ומדריג'את - לצדה הנאה של רמת גן, ישירות אל המטבחון של אמיר ומיכל – אולי הזוג עם הכי הרבה ציפיות, ואלו שגם אתם שם בבית ידעתם שלא יאכזבו אף אחד. כבר מהיום הראשון אפשר היה להרגיש שהם יודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על אוכל, ולא מדובר בהערות באוויר. הם חלמו לפתוח מסעדה איטלקית ועשו את זה. הם ידעו שהם ייקחו את המקום הראשון והם עשו את זה. אמיר ומיכל מסתמנים כרגע כזוג הכי חזק בתחרות, עם יציאות מהממות גם בנראות וגם בטעם (כן, אני יודע, לא טעמתי, אבל את הריזוטו ירוקים שלהם יכולתי להרגיש בחיך וזה היה מרהיב).
בכלל, האיזון בין שניהם, בין ההורמונים המתפרצים שלה לאדישות המעט מוגזמת שלו היו איזון נהדר לאיך שזוגיות צריכה להיראות בחיים ובמטבח. יותר מזה - אני חושב שאמיר ומיכל היו הזוג היחיד השבוע שלא הגיע למצב קיצון מבחינת ריבים וצעקות. הם ידעו בדיוק מה הם עושים, בעצם - הם היחידים שהגיעו עם סט סכיני שף נוצץ, ובזמן שאלכס יצא על ג'אבר בשולחן החצר הטוסקנית שלהם, מיכל ואמיר תקתקו סרוויס כמעט מושלם ("הם יגישו לנו דג שנדע מאיפה הוא משתין", כמו שהיטיבה לתאר זאת סוני). השניים הצליחו לעקוף את 70 הנקודות של מוטי ורונן מהשבוע שעבר וכרגע מובילים את התחרות מכל הבחינות. בצדק. בצדק גמור.
ואז הגיע יום חמישי. יום הפארטיות של השבוע. היום בו אפשר להשתולל. יום קלאסי להגיע להזיה שנקראת אלכס ואלכסה. כן, אני יודע שחיים ורותי השתפכו עליהם ואפילו הגדירו את אחת המנות שלהם כמושלמת (כשרותי הגדילה ואמרה שבא לה לפתוח מסעדה כזאת), אבל וואלה, אותי הם לא הפילו. לעומת אמיר ומיכל, שיש משהו מאחורי הביקורת שלהם, אצל אלכס ואלכסה זה הרגיש כמו יותר מדי דיבורים וביקורות ופחות מידי מעשים. יכול להיות שהאוכל שהם הגישו היה מופלא, אבל לאחר 40 דקות בהגשה של מנה עיקרית ומבלי שזה נראה שזה הפריע להם יותר מדי? לא עובר מבחינתי. אבל מי אני?
יודעים מה, אני יודע מי אני. אני גבר שבהה בתכנית כל השבוע, וראה את היופי מאחורי המושג כוח נשי; גם אצל עמאל וג'אבר, גם אצל אמיר ומיכל, וכן, גם אצל אלכס ואלכסה, מי שהובילו ונתנו את הטון היו הנשים - וזה היה מושלם. העולם כולו, ובטח המטבח, נראה הרבה יותר טוב כשנשים נותנות את המילה האחרונה ומתקלטות על מפלס העצבים - יודעות מתי להנמיך ומתי לתת דרופ. חגיגה.
מעל כולן בלטה עמאל, שהיא לחלוטין תופעה מופלאה; אישה בדואית חזקה, כזו שלא רואה ממטר את יאבא. לא מתנצלת ולא מתכופפת. עמאל ריתקה אותי השבוע, והיא מבחינתי הדמות שהייתי רוצה להמשיך לראות בתוכנית, ולגלות איזה שריר היא עוד תשלוף מהכובע.
ומה לגבי אמיר וגל? האמת היא שאתמול הרגשתי את האכזבה שלהם עד לסלון ביתי. גם אני, בדיוק כמוהם, הייתי משוכנע ש-15 הנקודות לא יספיקו לאלכס ואלכסה כדי להמשיך לשלב הבא, ושצמד הבנים יצליחו להינצל בשנייה האחרונה. יודעים מה? כבר הייתי מוכן עם המשפט "גבירותיי ורבותיי מהפך" אבל נאלצתי להחזיר אותו לכיס עד לשלבים הבאים. איך מי שהגישו רגל קרושה למנה ראשונה הצליחו לשרוד את זה? איך מי שאיחרו גם בהוצאת המנה הראשונה וגם בהוצאת העיקרית המשיכו לשלב הבא? כנראה שלפורמט חוקים משלו, ולחוקים האלה יש שם - בעצם שניים - חיים ורותי.