רק לפני חודש כתבתי כאן על התהליך שעבר אהרוני כשופט מאז שהחליף את רושפלד ונכנס לנעליים הצבעוניות שהן רק שלו. בלי סיבובים, בלי הסברים מיותרים, אהרוני היה אהרוני; כשהוא לא התלהב ממנה כלשהי ידעת, ולפי האופן בו המבט שלו עלה וירד בכל טעימה הבנת מיד אם המתמודד הרועד מולו ממשיך הלאה או לא.

זה החזיק יפה, והסטנדרט הזה שלו שסחב את האודישנים על הגב סחב מאז שנכנס ועד אתמול. אחרת, אין לי איך להסביר איך אהרוני, ישראל אהרוני, העביר לשלב הבא מישהי שבחרה שמבחן הכניסה השני שלה יהיה קציצות עוף מטוגנות, רוטב וחלה מתוקה. סבבה, היה שם גם רוטב כרפס. אבל בואו, בסוף היא הגישה קציצות עוף.

מי שהאמינה (ובצדק כנראה) באותן קציצות הייתה הדר קוריאל, המתמודדת הראשונה אתמול, האישה שלא אוהבת לארח אבל מרוסקת על הכנת סירים לאחרים. זה התחיל טוב מבחינתה, עם מנה ראשונה מבטיחה - גלילות חצילים מלאות קבב לוקוס ורוטב חריף, במה שהיא הגדירה כמחווה לקנלוני של חיים. אוקיי, קדימה. השופטים אהבו, אמרו שהיה חסר מלח, המנה נראתה טוב, והדר נכנסה פנימה.

הדמות שלפני האדם, הפלפל הקופץ והאווירה שהיא הביאה איתה, היו סיבה מספיק טובה להכניס אותה פנימה - בעיקר כי אחרי ה"כאילו קנלוני" המוצלח שלה, היה כאן חשמל באוויר, הייתה תחושה שמשהו חם וטעים בדרך. בסוף כאמור זה נגמר בקציצות, סוג של מנה מוצלחת אם היינו ב"מאסטר שף" ילדים, וגם אם המנה הייתה טעימה באופן קיצוני, אלו עדיין קציצות עוף.

אז אהרוני אמר שיש לה "יד טובה" ובגלל זה הוא מעביר, חיים טען שהוא לא בטוח אבל נותן צ'אנס, ואייל מלמל משהו והעביר. מיכל כבר לא הייתה יכולה לעשות כלום בשלב הזה - ואני רק ישבתי בבית וחשבתי על כל אלה שהביאו אש ועשן ונשלחו הביתה על הרבה פחות. קציצות עוף? זה כנראה הדבר היחיד שיכול לנחם אותי אחרי החלטה כזאת.

אחרי הקציצות הגיע יואל אביב, שגם הלך על קנלוני - הפעם עם נגיעות הודיות בלי לבקר מעולם במזרח. השופטים גלגלו עיניים בקטע טוב, החציל ההודי סחרר אותם ("זה מפתיע, מבלבל, ואז מתיישב"), ועם אחד החיוכים הכי רחבים שראיתי על המסך, יואל נכנס לבשל מול השופטים שהחלו לנחש מי הוא ומה הוא.

הרוקח המשיך את הקו המצליח שלו ממנת הפתיחה עם "הוט סטיקרז", כיסונים אסייתים מלאים בקר ברוטב הויסין, שנכשלו בביקורת של אהרוני (היי יו!) אבל עברו לחלוטין את הביקורות של מיכל, חיים ואייל. יש משפט שאומר שלא מגישים לחכם סיני עתיק משפט סיני משומש - וזה בערך מה שיואל עשה עם אהרוני, שכבר אכל כמה כיסונים בחיים שלו, ולמרות שלא העביר את יואל אביב, שאר השופטים דאגו שדווקא השמש תזרח מעליו - והאמת היא שלגמרי מגיע לו.

ואז הגיע הנכד של באבי. רן גרינברגר. בעל השורשים האוקראיניים, ממש מאותו הכפר של מיכל, שניסה להפוך את מרק הבורשט, אחת המנות הכי כפריות, אמהיות ופשוטות למנת מישלן פריזאית. זה הלך לו כי הוא נכנס, ופרח הסלק שלו באמת זהר ועמד זקוף. אבל לפעמים, גם אם העין אוכלת ראשונה, צריך לזכור שזו רק מנת פתיחה ותמיד יש עין נוספת.

האודישן של רן גרינברגר (צילום: מתוך: "מאסטר שף", קשת 12)
רוחה של באבי. רן גרינברג | צילום: מתוך: "מאסטר שף", קשת 12

במנה השנייה, רן, שחולם בעתיד לפתוח מסעדת מישלן, המשיך עם הפתעות המטבח המזרח אירופאי עליו גדל, ושוב הביא טוויסט למנה שבאמת לא הבנתי. פסטה ביתית/אנוקלך עם כרוב, מנה קטנה ופשוטה, כך זה נראה לפחות, שהחזירה את מיכל לילדות, גרמה לחיים להתחנן לעוד קצת פלפל שחור, ביאסה את אהרוני והכניסה את אייל לקונפליקט שלא נראה על המסך, ובכן, מאז שאהרוני טעם את הקציצות של הדר קוריאל.

בסוף הוא העביר אותו אייל, שוב בלב פחות שלם מבדרך כלל, ולעומת האודישן הראשון של הדר שלא באמת הבטיח רבות להמשך, אצל רן גרינברגר יש משהו שגורם לך להאמין בו, גורם לך לרצות לאכול אצלו, האם זה יעזור לו בעתיד? אני באמת מקווה שלא נשארו יותר מדי אודישנים עד שנגלה זאת.