סלט ירקות דרום צרפתי. כן כן, זו הייתה מנת האודישנים של המאסטר שפית החדשה של ישראל. אולי שכחתם, אולי אתם עדיין בהלם מהגמר אתמול, אבל בדיוק בשביל זה אני פה. אחרי מאות מנות, עשרות מחוות קולינריות, וגמר אחד באמת יוצא דופן, זה קצת הזוי שמי שהפכה אתמול למאסטר שפית של ישראל החלה את דרכה בתכנית עם סלט.

ואולי זה לא כזה מופרך. בכל זאת מדובר בוונסה, וחדי הזיכרון מביניכם בוודאי זוכרים שגם אז זה לא היה סתם עוד סלט. היא בחרה בו אז (לפני ארבעה חודשים כן?) כמחווה אישית למיכל, אבל העיפה לארבעת השופטים את הראש, ואלו שלחו אותה ישירות למחנה האימונים ומשם לנבחרת. כבר באודישן הראשון שלה (בפרק הראשון של העונה) שמתי עין על ונסה ונתתי לה סיכוי של 96% "לעשות נבחרת". האם חשבתי שהיא תיקח את העונה? ממש לא.

זה היה גמר נפלא. לא צפוי, כמעט שווה מבחינת רמת המשתתפים בו, ובעיקר מפתיע. מי שהפכה לפייבוריטית הברורה (שלי ובכלל), סיימה במקום השלישי, מי שלא הפסיק להפתיע במהלך העונה עם מנות יצירתיות ושוברות מוסכמות סיים במקום השני, ומי שאף אחד לא חשב שתסיים ראשונה, ובכן, לקחה את העונה.

כבר בתחילת אירוע הגמר זה היה ברור שלעומת כל העונה שקדמה לו, הפעם "הנחמדות" נשארה במזווה וכולם באו להילחם. הם ידעו שכל אחד מהם שווה בין שוות, ונתנו הכל כדי לנסות ולהתעלות מעט מעל המתמודדים האחרים. אחרי שהפייבוריטים הטבעיים של העונה (ג'אנה ואלברט) עזבו את הנבחרת, כל אחד מהמתמודדים אתמול ידע שזה יכול להיות הוא או היא. ונסה חשפה שיניים תחרותיות לראשונה העונה ובאה עם אש בעיניים, גל עטפה את הפמיליריות שאפיינה אותה במסורת של דוד שכבר לקח עונה, ושחר? תנו לו יד חופשית, פטיש וצבעי גואש - והוא ירכיב לכם מנה שלא ברור אם מקומה בלובר או בשבוע הספיישלים של שוק צפון.

"אני לא זוכר גמר כזה", אמר חיים כהן בתחילת הקרב המשולש אותו סיימה גל במקום האחרון, ולמרות שנראה שמישהו באזנייה חייב אותו להגיד זאת - חיים באמת התכוון לזה, וזו לא הייתה עוד "מניפולציה הפקתית". באמת עוד לא היה לנו גמר כזה, והאמת שגם לא הייתה לנו עונה כזאת.

ריאליטי כמו מאסטר שף הוא ריאליטי מתפתח, כזה שלא יכול לדרוך במקום ובכל עונה המתמודדים שמגיעים להיבחן מתעלים על אלו של העונה הקודמת. בדיוק כמו הקולינריה הישראלית, גם הטבחים בישראל כבר יודעים שחריימה וקציצות זה כבר סוג של קללה, ואין להם ברירה אלא לצאת מהקופסא - מושג ששחר המציא מחדש, ומושג שאין לי ספק שיוביל את העונה הבאה.

ובכל זאת. למרות נבחרת של 16 מתמודדים מופלאים (אני זוכר את כולם. היי ארנון!), רק שלושה נשארו בקו הסיום, שתי נשים וגבר אחד, שהפכו את אירוע הגמר אתמול למותח הרבה יותר מערב הבחירות בשלישי. כן, נראה שאת כל המתח הפוליטי שהצטבר בסיר הלחץ הישראלי השבוע ולא זכה להשתחרר, זכינו לשחרר אתמול עם שלושה מתמודדים שהבינו את גודל המעמד ונתנו בראש. אז לכבודם, לכבוד העונה הנהדרת הזאת, בואו ניפרד מסודר, מהמקום השלישי ועד למאסטר שפית החדשה של ישראל.

מקום שלישי: גל קספרס

ההימור שלי, ההפתעה של העונה בגדול, ואחיינית של אבי לוי. הייתי בטוח שהיא לוקחת את הגמר הזה בהליכה בעיקר כי לכל אורך שלבי ההכרעה בשבועות האחרונים היא שמרה על קור רוח מרשים ולקחה את כל החוויה הזו באמת בכיף. היא נהנתה מכל רגע ברבע וחצי הגמר, סיימה לא פעם כמצטיינת, ובהחלט אפשר להגדיר אותה כ"מלכת הפרומואים" עם כמה מנות שהיו אלו שעשו לכם חשק לבוא ולשבת מול הטלוויזיה ערב אחרי ערב במשך שלושה חודשים.

את הגמר היא הפסידה אתמול כבר במנת הפתיחה שלה, ההמבורגר המרוקאי שלא התעלה לגבהים יוצאי דופן, וקיבל מכת מוות עם צ'יפס הבטטה הסתמי. כאב לי, כי ציפיתי ליותר, אבל אז הגיע הספינג' עם הפטיסייר והקרב התעורר שוב לחיים. עם כל משפחתה מאחוריה (למעט הדוד אבי שהיה במרוקו), גל, באחת הפעמים הבודדות העונה, נראתה קצת מפוזרת, לא בטוחה בעצמה, וכאילו השלימה עם זה שהיא בגמר וזה מספיק. זו כמובן השערה שלי, ואני בטוח שהיא נלחמה כמו הלביאה שהיא, אבל היא לחלוטין יכולה לסיים את העונה הזו עם חיוך וסיפוק אדיר שמוכיח שלפעמים יד של טבח זה בהחלט עניין גנטי.

רבע שעה להגשת המנה הקלאסית
בכיף - גל | צילום: מתוך "מאסטר שף 8", קשת 12

מה עכשיו? אני מניח שגל לא תוכל להרשות לעצמה לפתוח מקום חדש (בטח לא במציאות הקולינרית של ימינו), אבל תסמכו עליה שהיא לא תיעלם כל כך מהר. פרזנטורית של מותג מזון? ספיישלים במסעדות? תכנית משותפת עם הדוד? בדיוק כמו סיפור החיים שלה - גל הוכיחה מזמן שהכל קטן עליה והכל אפשרי.

מקום שני: שחר לוי

כבר במנת האודישן שלו, "האינטרפטציה הכי טובה שראיתי למעורב ירושלמי", כמו שהגדיר אותה אז אייל, אפשר היה להבין בקלות שנחת כאן חייזר. אבל חייזר במובן הכי חיובי של המילה כן? סינר הזהב האחרון שנשאר על הרגליים היה ראוי למעמד הגמר הזה אולי יותר מכולם. יודעים מה? שחר לוי הייתה הסיבה העיקרית לחזור ערב אחרי ערב למסך כדי לראות איך הוא יבריק הפעם.

בתחילת העונה השופטים טענו שיש לו בידיים את "התבונה של רושפלד", מחמאה אדירה לכל הדעות, וחיים כהן לא התבלבל, וכבר בפרק הרביעי העניק לו את סינר הזהב שהטיס אותו לנבחרת וצבע את העונה בצבעים זוהרים. שחר, כאמור, הוא מחייה המושג "חשיבה מחוץ לקופסא", והוא עשה זאת ברמות כאלה שלא נראה שיש מי שיכול להשתוות לו גם 9 עונות קדימה.

כששחר מנסה לעבוד עם כל הרעש
כין מנה מנצחת גם מצבעי גואש - שחר | צילום: מתוך "מאסטר שף 8", קשת 12

לא נשכח את מנת הפסטה האדומה התלויה, את מנת הגמר המקסיקנית המופרעת שלו, ואת הפעם ההיא בה חלק משימה עם ליאור וגל, הנמיך אגו, נתן להן יד חופשית, ובסוף העניק את הטאץ' הסופי שכל כך מאפיין אותו. אצל שחר, ואת זה הבנו לאורך כל העונה, זה תמיד יהיה או כישלון מהדהד או הצלחה מסחררת. לא היה בו פחד, וברגע שהזרקור נדלק לו בתוך הראש אי אפשר היה לכבות אותו. כישרון בישול אדיר, אמן טעמים ויצרן חוויות.

מה עכשיו? למרות שלפתוח בית אוכל בימינו משול למשימת התאבדות, שחר חייב לעשות משהו עם הסוכריות הקופצות שיש לו בראש ובידיים. אם לא לפתוח מקום לבדו, הוא חייב להצטרף למקום ישן ולהחיות אותו. לקחת תפריטים אפורים ולשדרג אותם. מישהו חייב לתת יד חופשית לטירוף המדהים הזה שיש לו בראש, ומי שיחליט לעשות זאת - ירוויח. לאכול את האוכל של שחר זו חוויה אדירה, ואני מקווה בשביל כולנו שנזכה לכך.

מקום ראשון: ונסה אביטן

ויוה לה פראנס! אחרי מאסימו ואיטליה, תום פרנץ וגרמניה, הגיעה ונסה ושילבה בצורה מופלאה בין הדקדקנות האירופאית לטחינה וכורכום. ונסה, לפחות לטעמי, הייתה המתמודדת הכי מתפתחת בעונה הזאת, ולמרות שכבר בפרק הראשון, עם הסלט ומנת דג הפרובאנס היא הוכיחה שיש לה ידיים שיכולות לקחת אותה רחוק, רק במהלך העונה היא השכילה לשלב לתוך הכישרון שלה את הטעמים והחוצפה הישראלית.

אין ספק שלפחות בכל הקשור לאירוע הגמר - התואר הזה מגיע לה ובענק. היא הבריקה בכל שלוש המנות שהגישה ולקחו אותה לדו קרב מול שחר. הבטטה קונפי שלה נראתה כמו משהו שבא לי לאכול כל החיים, האי הצף במנה השנייה היה קלאסיקה מבריקה, והדג בקרם חצילים, מנת הדגל שלה העונה, שוב הבריק והשאיר את השופטים עם טעם של עוד. מתוך 120 הנקודות שיכולה הייתה לקבל במשימת הפתיחה אתמול - היא הביאה לא פחות מ-109 נקודות. מדהים.

ונסה אביטן בגמר מאסטר שף
מלכת הסלט - ונסה | צילום: אורטל דהן

אני שוב מודה שבמהלך העונה לא בניתי עליה כפייבוריטית, ואני חושב שהיא אפילו הדהימה את עצמה כשהבינה עד איזה שלב היא הגיעה, אבל היא הגיעה אליו לגמרי בזכות. היא התפתחה, היא ניסתה, היא נפלה, ותמיד קמה חזרה. שילוב מושלם בין אירופה לישראל, מכל מקום ומתמודד היא לקחה את מה שחשוב, והתקדמה שלב אחרי שלב עד שקטפה את התואר והשאירה בבית עשרות אלפי אנשים המומים לטובה. אני מניח שאף אחד לא חשב שהיא תהיה זו שתנצח, אבל אף אחד גם לא חושב שזה לא מגיע לה.

מה עכשיו? שאלה טובה. אני חושב שאפילו ונסה עצמה לא יודעת מה השלב הבא מבחינתה כשלקורות החיים שלה התווסף תואר המאסטר שפית החדשה של ישראל. בראיונות מוקדמים שנתנה היא סיפרה לא פעם שהיא הגיעה לעונה הזאת כדי "לעשות משהו בשביל עצמה ובעיקר ליהנות מהחוויה", והנה, פתאום, היא מצאה את עצמה כמנצחת הגדולה. אני הייתי ממליץ לה פשוט לכנס ישיבה דחופה עם גל ושחר ולהכריז על ממשלת אחדות. כי בינינו? הדבר הכי יפה בגמר אתמול היה האושר התוכני וניגוד הסגנונות בינה לבין גל ושחר, ולפנטז על מקום בו שלושתם יבשלו יחד הוא כנראה התקווה האמיתית של עם ישראל. ותודה על הדגים.