אם יבוא יום ומישהו באיגוד השידור האירופאי יחליט לערוך את תחרות האירוויזיון הקולינרית הראשונה - יש לי תחושה חזקה שישראל תצטרף די בקלות לקבוצת המדינות המצומצמת שעולה אוטומטית לגמר. כנראה שאין צורך להרחיב על השתלטות המטבח הישראלי על העולם, ובהתאמה לבחירת הנציג לתחרות השירים האירופאית בהכוכב הבא לאירוויזיון, ביום בו איגוד השידור יחליט להדליק כיריים ולחמם תנורים - הנציג הישראלי יהיה חייב להיבחר במאסטר שף - וכן, יש לנו סיכוי לא רע בכלל.
עונה שמינית. אתה קולטים? עונה שמינית של אחת מתכניות הריאליטי הוותיקות בישראל. הפרומואים שהחלו לצוץ בשבועיים האחרונים אולי לא עוררו את אותה התרגשות כמו פעם, ואני מניח שלא רבים מכם שאלו את עצמם "אוקיי, אז מה הפעם?", אבל אמש, בפרק הראשון של העונה השמינית בתכנית שעלתה לאוויר ב-2010 (!) - הכל התברר ומהר: חזרנו הביתה. אפשר להשתעשע עם MKR, לצחוק מול בואו לאכול איתי, אבל הבית האמיתי של הבישול הישראלי הוא מאסטר שף, ואיזה כיף שהם חזרו. באמת.
נראה שגם אנשי התכנית כבר הבינו את מעמדם, ובלי הקדמות מיותרות קפצו מהר מאוד לשלב האודישנים. ארבעה שופטים, ארבע דלתות, ובחירה אחת. די פשוט. כל מתמודד בוחר לעצמו שופט, נכנס למנהרת הזמן, ובוחר מנה אחת מהרפרטואר שלו לאורך השנים. הפעם, לשם שינוי, מיכל היא כבר חלק אינטגרלי מ"סצינת השפים", ולא עוד "מומחית לקולינריה". רצית מטבח ביתי? בחרת חיים. רצית אש וזיקוקי עגבניות? לך לאייל. פתיחה טובה חבר'ה. כל הכבוד.
לכן בדיוק כמו התכנית עצמה, גם אני בוחר לתבל ולהתפלפל פחות, לא להתעסק בכמה אהרוני הוא כבר חלק מהנוף הטבעי של התכנית ואיך בא לי לצלול לסלט של מיכל. אודישנים רבותיי, אודישנים. יש נבחרת להרכיב, ויריית הפתיחה אמש הייתה ככל הנראה אחת הטובות בתולדות הפורמט עם 4 אודישנים מעולים, מפתיעים, מצחיקים, וכן - גם מרגשים.
"היד של אבי"
האם ניתן כבר לקבוע שהאודישן הראשון בעונה חדשה סימן לנו פיינליסטית לגמר? אני מרשה לעצמי להסתכן ולהגיד ברור שכן! גל קספרס, מי שבין היתר מחזיקה בייחוס המשפחתי שלה את אבי לוי כדוד, הוכיחה אתמול שמלאכת הבישול היא לחלוטין מתנה קולינרית, ואין ישראלי אחד שהיה מסרב להתארח בארוחת השישי המשפחתית של משפחת לוי-קספרס. היא בחרה במנהרה של חיים והבריקה עם כנאפה שהצליח לעורר לי את בלוטות הטעם בעיניים רגע אחרי שדחפתי מגנום ובמבה. מנת הפתיחה שלה הובילה אותה ישירות אל המפגש עם השופטים ולתבשיל בשר הראש עם אטריות הלינטריה. שתי מנות מדויקות, עם די.אנ.איי אמיתי של בית ובלי יותר מדי "רוטב אדום". השופטים התמוגגו, השתמשו במונחים כמו "טביעת כפיים" ו"עתיד מזהיר", ואני סיימתי את האודישן קצת מאוהב.
סיכויים לנבחרת: 99%
"הישראלי החדש"
שגיא קרן, מפתח התכנה בן ה-29, יכול להיות רגוע. אם במקרה לא יצליח להשתחל לנבחרת העונה השמינית, הוא יכול להיות רגוע ולהירשם לעונה הבאה של חתונה ממבט ראשון. איך אוצר כזה עדיין רווק? אין לי מושג. מה שאני כן יודע הוא שהאודישן שלו היה הרגע הכי גדול של הפרק עם חשיבה מחוץ לקופסה והברקות צבעוניות ומעוררות תיאבון. הוא בחר באייל ובמעורב הירושלמי שלו וקפץ מעל הפופיק (בקטע טוב, כן?) עם בייגלה ירושלמי ממולא במעורב קצת אחר. זו הייתה אחת המנות הכי מקוריות שראיתי, והיא הובילה אותו בקלות לעמוד מול השופטים שניחשו בדיוק מי הגבר הצעיר שעומד מולם עוד לפני שפגשו בו. המלח ששכח לשים בסביצ'ה הפרואני ו"החלבי" שלו אולי הוריד לו קצת נקודות אצל חיים, אבל סצינת הטעימה של השופטים, אחת הארוכות בהיסטוריית התכנית, הבהירה מהר מאוד שיש כאן מישהו שאפילו רושפלד היה מכנה גאון.
סיכויים לנבחרת: 90%
"מבשלת כמו שאני מדברת"
כמה זמן יעבור עד שוונסה אביטן תזכה לחיקוי בארץ נהדרת? כנראה שלא יותר משבועיים. העולה החדשה-ישנה ממרסיי בחרה למנת האודישן דווקא בסלט של מיכל - בחירה לא פשוטה בכלל, והעניקה לו אינטרפטציה שאפשר למצוא כנראה רק בפריז. זה היה סלט שנראה כמו מלאכת מחשבת של גילופי מלפפונים ורטבים, כזה שמעניק חופשי-חודשי לשלב בא. גם ילד בן שנתיים שחי על קטשופ לא היה מסרב לסלט הזה. משם היא העלתה הילוך ורמה עם מנת ה"סיבאס א-לה פרובאנס", שהייתה סקסית ומדויקת כמו מנה שרק ידיים צרפתיות יכולות לרקוח. השופטים, מיותר לציין, התמוגגו (לא ברור אם מהמבטא או מהאוכל), ואנחנו הרווחנו את אחת המתמודדות הכי מסקרנות לקראת השלבים הבאים. אוכל, אתם יודעים איך זה, חייב להיות קצת "סקסי", קצת "מפתה", וטרם נפגשתי במישהו שעושה את זה כל כך נכון כמו ונסה.
סיכויים לנבחרת: 96%
"דללה דללה"
אייל שני הגדיר את אלי דלל כ"שילוב בין אהוד ברק לרפול", והוא צדק. סגן ראש עיריית נתניה נראה כמו פוליטיקאי, מדבר כמו פוליטיקאי, אבל כנראה שעל מזנון הכנסת הוא היה מדלג בשמחה. בכל זאת - תראו איזה יד. כנצר למשפחת קצבים עיראקית מפוארת, דלל עשה הכל כדי להישאר באזור הנוחות שלו, בחירה נבונה שנעשתה במודע, וכן - גם הביאה תוצאות. "אני כאן כדי לשמר את נפלאות המטבח העיראקי", סיפר דלל אחרי שפתח עם קבב עיראקי מפתה על תבשיל מנגולד ומצא את עצמו מהר מאוד מול ארבעת השופטים. כאן הוא כבר נתן פיץ' משכנע על "הריביירה של ישראל" שכנראה לא ישכנע את אייל ומיכל לעבור לנתניה, אבל הם העבירו בלי בעיה את תבשיל הריאות המאתגר שלו. אני מודה שבהתחלה נרתעתי וחשבתי שמדובר בבחירה מוזרה לאודישן ראשון, אבל דלל הוכיח בפעם המי יודע כמה שמי שהולך עם הלב - מנצח עם הבטן.
סיכויים לנבחרת: 80%