משימת ההדחה הכפולה של אתמול ב"מאסטר שף" היא המשך ישיר של הפרק הקודם: אחרי שהכינו מנות מלוחות מהירק שבחרו, המתמודדים עמדו מול אתגר הרבה יותר קשה – להכין מאותו חומר גלם גם מנה מתוקה. באופן די מתבקש, הרבה מהם הלכו על ריבה: מיכל מכינה ריבת חצילים, הלל מכין צ'אטני צ'ילי שהוא מתעקש לקרוא לו "ריבת מחבת" ואלעד מכין ריבת בצל.
אלעד, שפשוט מסרב להכין משהו מחוץ למטבח המרוקאי, מקבל ניעור נדרש מאהרוני; למרות זאת, הוא נשאר באזור המסוכן שנקרא קיבעון. קיבעון למטבח מרוקאי. ברור שלאלעד יש יד, כשרון וידע - ולמטבח המרוקאי מגיעים הבמה והכבוד - אבל במסגרת תחרות כמו מאסטר שף, אחרי עשור שלם, אתה כבר אמור לדעת שהשופטים מעריכים גיוון ו"יציאה מהקופסה". אלא אם כן אתה מגיע לרמת ביצוע של גמר – וניכר מביקור השופטים בעמדה של אלעד שזה לא המקרה. גם צבע הריבה שלו מעורר חשד: הוא לא ענברי ועמוק, הבצל נותר די בהיר.
מיכל מנסה ליישם טיפים וביקורות של השופטים, מוותרת על מכונות וגאדג'טים ולבסוף גם מוותרת על טוויל חצילים שהכינה כי הוא גם לא נאפה מספיק (וגם כי הוא לא טעים מספיק). זאת בדיוק רמת הכנות שנדרשת במאסטר שף, ולמיכל יש ממנה די והותר. בזכות זה היא מתמודדת שכל כך קל לאהוב ולהיות בעדה מיד.
הלל, שכנגד הסיכויים הפך לאחד המתמודדים האהובים עליי בזכות טונות כריזמה וקסם אישי, מתחיל להזכיר בפרק הזה מדוע בתחילת העונה הוא עורר מידה מסוימת של רתיעה: תוך כדי פתיחת התבלינים והוספת קוביות חמאה ו(וכל זה בלי מדידות, רק עם הידיים והעיניים מה שנקרא), הוא טועם, מתלקק, מחמיא למנה שלו וקורא לה "מדויקת" - אפילו שבבירור חסר בה סוכר כדי שתיחשב למנה מתוקה. הלל הוא בחור מקסים, אבל זאת אמירה זחוחה שמשדרת שאננות.
הצפייה בדויד בפרק הזה מסויטת, הוא כמו דג מחוץ למים וזה מכמיר לב. הבן אדם רגיל שאשתו אחראית על הקינוחים, ברור שהוא בטריטוריה זרה. ועוד לבסס הכל על גזר! הוא ממש משתדל עם עוגת הגזר והשנטילי והקרם, אבל בעמדה שלו הכל נראה בכיוון להתרסקות: הוא לא משתלט על הבלילה כמו שצריך, הוא כמעט נחנק מהעוגה שיצאה לו יבשושית והוא גם לא מת על הקרם. השיא הוא הווידוי שלו: "זה לא 'לא טעים'". איזה דבר לא מפתה להגיד על קינוח. היית צריך ללכת על התירס דוד, חבל. ברור שבשנייה שנגמרה המשימה הוא כבר הכריז שהוא לא מתכוון לאכול גזר בשנה הקרובה.
רגע לפני הגשת המנות לטעימת השופטים, גל מחליטה שלא לגשת למבחן הטעימה, מוסרת את סיכת ההצטיינות שלה ועולה למרפסת להמשיך להפריע עם שאר הילדים המרגיזים שסיימו את המבחן בזמן ששאר בני הכתה עוד נלחמים עד הרגע האחרון. כדאי וצריך להעריך את גל, שלמרות הזכות לא להשתתף בחרה בכל זאת לנסות, הכינה בורשט מדהים בפרק הקודם - ובפרק הזה הרגישה שהמנה לא עומדת בסטנדרטים הנדרשים, ורק אז מימשה את הגרסה של מאסטר שף ל"כרטיס היציאה מהכלא". וכל זה עם לק אדום מושלם שלא נסדק אפילו.
ועכשיו הספויילרים: מי שנשלחים הביתה הם דויד ועוגת הגזר הלא טעימה שלו ואלעד והקטאייף המרוקאי שלו (בג'ריר). ההדחה של דויד הייתה ברורה, אפילו לו היה קשה לבלוע את העוגה. ההדחה של אלעד כבר הייתה יותר מפתיעה – בסופו של דבר זה היה אלעד או הלל – אחד הכין מנה שאייל שני קרא לה משעממת ואחד הכין מנה שבקושי ענתה על המשימה.
אולי זאת כמות הריבה שדחס אלעד לקטאייף (הוא ראה בזה נדיבות, השופטים ראו בזה אי הבנה). אולי זה כי הוא לא הוסיף גבינה שהייתה נותנת טוויסט נדרש. אולי זה כי הלל היה טיפ טיפה יותר טוב במשימה הספציפית הזאת – ואולי זה בגלל הנטייה של אלעד להישאר באזור הנוחות לכל אורך העונה. בסופו של דבר, השופטים עשו את הבחירה הנכונה - אבל מה שבטוח זה ש"מאסטר שף" איבדה אתמול את אחד הנציגים הכי משמעותיים שהיו לה למטבח המרוקאי המגוון והעשיר. אם הייתי אלעד הייתי פותחת שירות משלוחי אוכל ביתי עוד לפני שהחגים נגמרים. אני בטוחה שיהיו קונים.
דרך אגב:
- הלו, מיכל מוטיל כבר קנתה שמלה לגמר! אוי ואבוי אם היא לא מגיעה לשם.
- האם הלל מסוגל להגיש מנה בלי יוגורט?
- הלבוש החורפי המוגזם של הפרקים האחרונים ממש מקשה על ההתמודדות עם הלחות והחום של אוקטובר בישראל. הסתיו צריך להתחיל שלשום.
- כדאי שהחברים במרפסת יתחילו להרגיע עם ההתססות והערות הביניים, זה בלתי נסבל.
- רותי חייבת להפסיק לנסות לחקות מבטאים.
- ג'יזל היא המתורגמנית הכי מתוקה שנראתה על המסך.