ושוב הגענו לאותה דילמה נצחית - הלב או הראש. שני הארכיטיפים הגבריים האלמותיים ניצבים זה מול זה: בחור תל אביבי עם זקן וחולצת וי שחורה, ובחור תל אביבי עם זקן וחולצה שחורה עם כוכבים. לעין הבלתי מזוינת אורי ואייל ייראו אולי כמו אותו בנאדם, אך למי שמכיר את מבחר הגברים בתל אביב ברור כי תהום פעורה בין השניים. האחד עבר בין כל מיני עבודות במהלך החיים והשני עבד גם הוא קצת במטבח, קצת בבניה, קצת חיפש את עצמו. האחד ממש בכושר והשני די בכושר. האחד עדיין לא מצא את האחת והשני בטוח שהנה, עוד שניה היא מגיעה. אנה, על כל פנים, העדיפה את אורי, כלומר את אייל, מי שנתן רושם קצת יותר חלקלק וצ'ארמר, או כמו שאנה אומרת, עם אינטליגנציה אישית יותר מפותחת.
אבל לפני שנגיע לשני הגברים שהיו יכולים להתחיל איתה בבר תל אביבי, אנה הייתה צריכה לעבור עוד סיטואציות עם פוטנציאל רומנטי מהחיים האמתיים - בחור שמתחיל איתה בים, ותימהוני מעיק שנופל עליה בפסטיבל שאנטיפי. על יקי מבת ים באמת היה חבל, לא היה לו סיכוי מהשנייה הראשונה. אנה לא הייתה צריכה אפילו לשאול בשביל לדעת שהוא לא מכיר את פרידה קאלו. לא נעים על הבחור המתוק, אבל אי אפשר לבוא לאנה בטענות, הוא לא היה רציני, וזה לא היה דייט רציני. היא מחפשת מישהו מהעולם שלה, או שנמצא לפחות במרחק סביר מהעולם שלה, אנחנו לא יכולים לצפות ממנה לתת הזדמנות אמתית לכל ילדון חתיך שהיא פוגשת בים.
אם אצל יקי הייתה ברורה חוסר ההתאמה מהרגע הראשון, אצל נבין היא הכתה באנה ובנו באגרסיביות. מאיפה לעזאזל הקריצו את הטיפוס הזה? הוא לא בגיל שלה, לא בראש שלה, והגיע לתכנית בעיקר כדי לקדם את מתחם הקניות של קהילת ההיפים שלו. אנה קלטה מיד שהוא מנסה לעשות עליה סיבוב וסירבה לשחק את המשחק. הדרך שבה היא משכה את השטיח מתחת לכל ההפקה שהכינו לה, כשחברי הקהילה הגיעו מופתעים לגלות שהקדימה את הלו"ז, הייתה מספקת ביותר. היא יכלה לזרום ולשתף פעולה עם התרגיל היח"צני, אבל היה ברור שאין פה שום עניין רומנטי, והיא לא הגיעה לתכנית כדי לבקר בקהילות שונות ברחבי הארץ. אם היה צורך בהוכחה לכך שהיא נכנסה לתהליך בכוונה כנה, החיזלוש התקיף של הסיור בקהילת ההיפים סיפק אותה.
כנראה שמבחר הגברים הלא כל כך מעורר תיאבון שהציעו לה הדייטים הראשונים מעט הטו את שיקול דעתה, כי אנה התייחסה לאייל כמה נווה מדבר ביום קיץ חם. אני אישית חייב להגיד שלפי הרושם שהותיר בי אייל, מדובר בפאטה מורגנה ולא באואזיס. אייל הוא נראה כמו בחור חמוד ומקסים, אבל יש לו ניחוח קל של רווקות תל אביבית קשה. מעבר לביוגרפיה התזזיתית (עבד פה ושם, פתח עסק ויצא לטייל), משהו בו שידר מקצוענות מעוררת חשד. הוא אמר את המילים הנכונות, עשה את הצעדים הנכונים, הוא היה חמוד וביישן במידה ואסרטיבי במידה וידע בדיוק איך ללחוץ לאנה על כל הכפתורים.
אחרי ששבעה מדייטים עם גברים שבחיים לא הייתה יוצאת איתם לדייט, אנה עטה על אייל כמוצאת שלל רב. אבל אחרי שההתרגשות דעכה הגיעו הספקות: אולי הטבעיות שבה התקדם הדייט מעידה שהיא שוב נופלת לאותם בחורים מוכרים? אני לא רוצה להיות פסימיסט אבל נראה לי שהחששות מוצדקות. "אנשי החושך" אנה קראה להם, אני הייתי קורא להם "דושים", אבל איך שלא נגדיר את קבוצת האוכלוסייה, הזאת, נראה שאייל משתייך אליה.
נעבור לאורי, הכפיל המעט יותר שרירי של אייל, אבל לפני זה נעשה קפיצה קטנה ליקום מקביל - שיחה עם אחותה. בעולם המקביל הזה הכל יותר פשוט, יש הרבה גברים עם עבודה טובה, יש להם הובי. אנה מחפשת את אותם גברים בתור הברנז'ה שלה, אוספת מסכנים בתור לפסיכולוג. בכלל, היא לא מבינה למה גבר בן 40 צריך ללכת לפסיכולוג, שילך לעבוד במקום. הדרך הזאת באמת יותר פשוטה, מוצאים איזה גבר, מסתדרים עם מה שיש, ובכל מקרה מתים בסוף אז מה ההבדל. נראה שזה בדיוק המקום ממנו אנה מנסה לברוח כל חייה, ולכן גם אמרה לאחותה בישירות, "האנשים סביבך , הם לא יכולים להיות האנשים שלי".
היא נותנת לזה כל מיני שמות, אינטליגנציה רגשית, שאיפות תרבותיות, עולם ערכים דומה, אבל מדובר באותה נטייה אנושית טבעית - אנחנו רוצים אנשים שדומים לנו, אנשים מהסביבה החברתית והתרבותית שלנו. הרוב המוחלט של הזוגות מגיעים מרקע דומה, אפשר לעשות על הנטייה הזאת מחקרים סוציולוגיים, אבל אין טעם להילחם בה.
הבעיה עם אורי הייתה קצת יותר מורכבת. שוב, מי שלא בקיא ברזי הגבריות התל אביבית יחשוב אולי שמדובר בתאום הזהה של אייל, אבל אנה ראתה בחור אחר לחלוטין. בעיני אנה, אורי הוא אי של יציבות למרות שהוא מחליף מקצוע כל שנתיים, נראה שיצא מפס הייצור של הקהל בפורט סעיד - נושק לגיל 40 בלי ילדים או כוונה דחופה לעשות ילדים, ומפלרטט עם הרעיון של מונוגמיה אבל בשלב זה בעיקר מפלרטט. אם נסתכל מעבר לנורות האדומות, אורי באמת נראה בחור מתוק, ואפילו חלק עם אנה את תחביב הכושר. אם אני הייתי צריך לאבחן את ההבדל בין השניים, הייתי אומר שאייל עושה רושם מעט יותר אינטליגנטי, ואורי מעט יותר טוב לב, אבל באמת שמדובר פה בניואנסים דקים יותר משיערות הזקן שהם מטפחים כל כך יפה.
זה לא באמת משנה אם יש או אין ביניהם הבדל, כי הדרך השונה שבה אנה ראתה אותם מלמד המון. ד"ר בוקובזה הציע כי מה שמשך את אנה באייל הייתה תחושה של חוסר יציבות, של רגישות פנימית כובשת אך מסוכנת. זה נשמע מאוד אפל ורומנטי, וגם אם אני לא ממש ראיתי בו את דמות האמן המיוסר, זאת בדיוק הנקודה. אנה חיפשה משהו אפל ורומנטי, סיפור אהבה הרסני וגדול מהחיים, כי היא פחדה להתפשר על סתם אהבה רגילה, אמיתית.
אין בחור מושלם ואין בחורה מושלמת, אין את האחד שעונה על כל הקטגוריות. בשביל למצוא את האחד שלה היא צריכה להבין שהאחד המושלם לא באמת קיים, ובעיקר להבין שלהתפשר זה לא אומר לוותר על עצמך, אלא לראות, להבין ולהכיל את האדם שעומד מולך. לא לנסות להתאים את הגבר שלך לפנטזיה שטיפחת מילדות, אלא באמת לנסות להכיר את הגבר עמו את רוצה לחלוק את חייך. אני לא יודע אם הגבר של אנה כבר הגיע, או שהוא יגיע בהמשך, אבל אפשר לקוות שכשזה יקרה, היא תהיה מוכנה לקבל אותו כמו שהוא, לנסות להכיר אותו באמת.
לאהוב את אנה משודרת בקשת 12