אמש הייתה שעתם היפה של הפילים. אחרי שהסתובבנו סביבם, התעלמנו, רמזנו ופחדנו לגעת, אנה נתנה שם וסיפור לכל החיות הענקיות שהסתובבו להן בחדרו של ד"ר בוקובזה, והגדול מכולם - יחסה האמביוולנטי לעלייה מרוסיה ולהשתלבות בחברה הישראלית. אנה עלתה בגיל 18, לא ידעה מילה בעברית. היא הייתה נחושה להפוך לישראלית "אמיתית", להתקבל לעולם החדש שנזרקה אליו בלי הכנה. למרות הקשיים, ואולי כמו בריצת המרתון דווקא בגלל הקשיים, היא לא הסכימה לקבל כישלון. היא התפרסמה בגיל מוקדם, עבדה על העברית, למדה את המנטליות ולא הביטה לאחור.
לקח לנו 11 דייטים עד שהגענו לבחור הראשון ממוצא רוסי, זה לא במקרה. הריחוק שלה מהעולם הרוסי היה ניכר כבר בשיחה עם אמה, בהתעקשות שלה לאכול בידיים ולשמוע את ה"תקחי מזלג" המנדנד. אני אישית פחות מתחבר לנטייה הפסיכולוגית להפיל יותר מדי על החינוך ההורי, והוריה של אנה דווקא עשו רושם רגוע ומכיל יחסית, גם אם הפגינו מידה מובנת של "מנטליות סובייטית". מעבר להאשמות על חינוך פרפקציוניסטי, היה ברור שאנה סיגלה לעצמה מנטליות אחרת, אותה מנטליות "ישראלית", שעל פי בחירת הגברים שלה היא מחפשת גם בבן הזוג.
למרות כל זה, ולמרות שנראה כי שהיא עשתה את הבחירה שלה כבר לפני שנים, בתחילת הדייט עם איגור היה נראה שיש פתח זעיר לשלב בין שני העולמות. הייתה מידה של כימיה טבעית שלא ראינו עם הבחורים האחרים, תחושה של חזרה למקום שהיא מכירה. אם הבחור גם משלב בתוכו את זה ואת זה, אם הוא גם אמנותי ותרבותי, אחד שהשתלב באופן מלא בחברה הישראלית, אולי שם היא תוכל למצוא את המקום הנוח שלה. איגור נראה "מגניב", הוא אמן שבשנה הבאה עומד להתפוצץ, למרות שהציורים שלו די מכוערים, אה וכן, הוא מאמין שאנשי לטאה שולטים בנו כמה מאות מיליוני שנים. לא בדיוק האדם המתאים לבחון עליו את דילמת הבחורים הרוסים, ובכלל, לא היו אמש יותר מדי בחורים מבטיחים במיוחד.
פרי לכאורה נשרף על הטעות הקטנה של הביליארד והמחשוף, אבל עוד במונית היה נראה שהיא מגיעה לדייט עצבנית. זה קצת מצער אבל ממש מובן, מרתון הדייטים הזה חייב לגבות קורבנות. הדייט עם פיני הצלם היה דווקא רעיון יפה, לא סתם מישהו מהעולם שלה, אלא ממש מישהו שהיא מכירה כבר שנים. בפועל זה לא כל כך עבד, הביאו לה צלם שהיא רגילה לעבוד איתו, אז הם עשו מה שהם רגילים לעשות ועבדו בסט צילומים. הייתי מתעכב עוד על הקוקו של פיני, על האוברול השמוט והוייב הכללי של "יאללה, נראה לאן זה זורם". אבל כמו שאנה הרגישה, באמת שאין עניין.
הדייט המביך עם דניאל במערות בית גוברין הביא למרכז הבמה פיל נוסף שהתחבא לו באמצע החדר - המותג "אנה ארונוב". אנה התלוננה שאנשים רואים רק את הסלב ולא מסתכלים עליה, אבל בדייט הספציפי הזה, זה הרגיש לא כל כך הוגן. את באה לבחור המסכן עם צוות צילום ומתלוננת שהוא לא מצליח להתעלם מהמצלמות? פעם ראשונה בחיים שהוא מופיע בטלוויזיה, והוא עוד צריך לעשות את זה במהלך דייט עם בחורה יפה ומפורסמת. אז אפשר לתת לו כמה דקות להירגע לפני שחורצים את דינו.
טוב, גם אם דניאל היה לוקח ארבעה כדורי קלונקס ושותה שלוק גדול של מיץ אומץ, זה עדיין כנראה לא היה מסתדר. הוא חנון, ואנה רוצה מישהו "מגניב" (המילה האהובה עליה). היא רוצה גבר מלא ביטחון עצמי וקסם אישי, לא נעבעך מתוק עם ידיים רועדות. הרגע שבו הוא לחש לה במבוכה ילדותית שהוא כותב ספר אולי המיס אותנו בבית, אבל גם חסם סופית את האפשרות שהיא תמצא בו פוטנציאל רומנטי.
השאלה האמיתית היא האם הפרסום באמת פוגע ביכולת שלה ליצור קשר עם אנשים "רגילים". נראה לי, כמו בדייט עם דניאל, שאנה קצת משליכה את התפיסה העצמית שלה על אנשים אחרים. אנשים מסתכלים עליך שונה, ואתה מתחיל לראות את המבט הזה אצל כולם, אחרי זמן מה, זה כולא אותך במצב של מודעות עצמית מוגברת שמפריעה לך ליצור קשר באופן טבעי. ברור שזה יוצר מחסום מסוים, אני לא מיתמם, אבל ההתרגשות והדיסטנס גוועים מעצמם אחרי ההיכרות הראשונית. אחרי יותר מעשור של מבטים, אולי הבעיה של אנה כבר אינה שהיא מגיעה לכל מקום וכולם רואים את "אנה ארונוב", אלא שהיא עצמה מגיעה לכל מקום בתור "אנה ארונוב". מי שיכבוש את ליבה לא צריך רק להתעלם מהילת הפרסום, הוא צריך לגרום גם לה לשכוח שהיא אנה ארונוב, לפתוח לה פינה קטנה וחמימה שבה היא יכולה פשוט להיות אנה.
לאהוב את אנה משודרת בקשת 12