שלושה פרקים עברו מאז הטוויסט הכי לא צפוי של "סיפורה של שפחה", שהוציא את ג'ון לחופש בקנדה ולאיחוד המצופה עם לוק מוקדם בהרבה ממה שציפינו. עכשיו, כל מה שנותר הוא לשחרר את האנה ולהפיל את גלעד. נו ביג דיל.
אחרי שג'ון החליטה לשתף את לוק בכל מה שקרה עם האנה, נראה שבפרק 9 היא יצאה מההלם שהביא איתו החופש, והיא - כמו גם הסדרה עצמה - מתחילה להסתגל לשגרה חדשה. למרבה המזל, קיבלנו פרק שמתעסק יותר בעלילה ורגש מאשר בפריימים יפים וסימבוליים (מלבד המחווה לסעודה האחרונה של ישו בסצנת הארוחה במרכז האדום, שלא לגמרי ברור מה הייתה המטרה שלה): ג'ון ולוק עובדים במרץ לאתר את האנה, פרד וסרינה מבינים שהחברים בגלעד הם לא בדיוק חברים וג'אנין ולידיה נכנסות שוב לגרוב של מערכת היחסית המרתקת-חולנית ביניהן.
ישנה גם החזרה המתוקה-מרירה של אסתר. אסתר נכנסה בסערה לחיינו בתחילת העונה ואז נלקחה מאיתנו בטרם עת, ועכשיו חזרה, אבל למרבה הצער בתור שפחה. גורל עגום באופן כללי, וגם הזדמנות מפוספסת להמשיך לראות את הקשר המרתק בינה ובין ג'ון מתפתח. אבל מכיוון שבזמן הקצר שלה על המסך היא הצליחה להשאיר רושם כל כך גדול, יכול להיות שקו העלילה החדש שלה עוד יפתיע לטובה.
למרות שהפרק בנוי כך שהוא מוביל לשני שיאים ברורים - המפגש של ג'ון עם ניק וכמובן סצנת הסיום בה היא מאיימת (ובצדק) על חייו של מארק, אי אפשר שלא להתפעל שוב מכל מה שמביא איתו המפקד לורנס למסך בכל פעם שהוא מופיע. לא ברור אם זו רק כתיבה טובה של דמות או המשחק המושלם של בראדלי וויטפורד, אבל כל אינטראקציה בין ג'ון ללורנס היא פשוט מחשמלת, גם אם מדובר רק בשיחת טלפון.
אבל בואו נדבר על המפגש ההוא עם ניק. אליזבת מוס, שגם ביימה את הפרק הזה (זה הפרק השלישי שהיא מביימת העונה), עושה כאן את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - להביע הכל דרך מבטים בלבד. ובאמת, כל מה שאנחנו צריכים לדעת על הרגשות המורכבים שלה כלפי ניק ולוק מופיע בסצנות בהן היא נוהגת בדרך למפגש ובחזרה ממנו. היא אוהבת את שניהם, אבל אחד מהם הוא בן הזוג הוותיק והאמין, זה שאפשר תמיד לסמוך עליו, והשני הוא אהבה אסורה וסקסית שמעוררת אותה בכל מובן אפשרי. האחד הוא העבר שלה, השני עתיד שהוחמץ, וממש כפי שהיא מתרגשת לראות אותו והרוסה לעזוב אותו, היא גם אכולת רגשי אשמה כלפי לוק ומפקפקת במידת האהבה הרומנטית שעוד נותרה לה אליו.
עכשיו כבר אין ספק: החופש של ג'ון מיטיב עם הסדרה. הרענון הזה הוא בדיוק זריקת המרץ שהיינו זקוקים לה בתור צופים כדי להתאהב מחדש בפוטנציאל האדיר שיש בסדרה כולה וספציפית בדמות של ג'ון. הסיפור שלה בתוך גלעד היה מרתק, כמובן, אבל כמות הסבל הייתה גדולה מדי, ולראייה - לא מעט צופים נטשו את הסדרה בדיוק מהסיבה הזאת. השגרה החדשה, שמאזנת בין הזוועות שבגלעד לבין החופש שבקנדה, הופכת את "סיפורה של שפחה" לדרמה מוצלחת, ומרחיקה אותה מטריטוריית פורנו העינויים.