מהפרק הראשון של "סיפורה של שפחה", היה ברור מאוד מה נרטיב העל שמוליך אותה - הקריעה של האנה מזרועות אמה ג'ון, שבמהלך העונות המשיכה להיות המניע העיקרי של ג'ון כמעט בכל בחירה שלה. האנה הייתה הסיבה עבורה לשרוד, הסיבה עבורה למרוד, הסיבה עבורה להישאר. עם כל הזוועות שג'ון עברה בגלעד, זה עדיין הפצע העמוק מכולם.
אבל פרק סיום העונה הרביעית הראה שבדרך לצדק האולטימטיבי - האיחוד של ג'ון והאנה - ג'ון לא תפסח על אף הזדמנות לנקמה, ואף תייצר אותה בעצמה. הבחירה בפרד היא ספציפית: הוא הרי מי שגרם לה הכי הרבה סבל פיזי מיידי בגלעד (לצדה של דודה לידיה), אבל היא גם סימבולית. ג'ון תהיה הראשונה להודות שפרד הוא כלום, גבר חלש ונאלח בלי שום תכונה אחת ראויה לציון. בניגוד לג'וזף, למשל, שלא רק שנרתע לחלוטין מהרעיון של לשכב איתה ללא הסכמה ורצון, אלא גם מתגלה כאיש חכם מאוד, מה שקשה להגיד על פרד. אבל כשג'ון דואגת שפרד לא יראה את החופש שהובטח לו, היא לא נוקמת רק בו, היא נוקמת בכל גבר בגלעד שאי פעם אנס, השפיל או הכה שפחה, ובכלל נשים, ולכן גם לא הייתה לה בעיה לגייס ניצולות גלעד נוספות שלא בהכרח נפגעו באופן ישיר על ידי פרד. דרך הנקמה בפרד, הן זוכות לקתרזיס שמגיע להן ולשחרור מעט מהכעס המוצדק כלפי הגברים שפגעו בהן ישירות ובעקיפין בתקופה שלהן בשבי.
הפרק הזה מספק לא רק בגלל התוצאה הסופית שלו ותחושת הצדק הפואטית שבלראות את פרד תלוי על הקיר. הוא מספק גם בגלל הדרך המתוזמרת היטב לשם, בה כל אחת מהדמויות מבצעת בדיוק את התפקיד שמצופה ממנה. ג'ון כבר הוכיחה שכשהיא רוצה משהו, שום דבר לא יעמוד בדרכה, וגם הפעם יודעת בדיוק איך להביא את כל הנפשות הפועלות בדיוק למקום בו היא צריכה אותן. הביקור שלה אצל פרד אולי לא הכרחי, אבל ללא ספק הופך את הנקמה למתוקה יותר, ומראה בפעם האחרונה בסדרה עד כמה האיש הזה סובל מאינטליגנציה נמוכה - רגשית ובכלל, כשהוא שוב מתעקש ש"היה ביניהם משהו". באמת, בעולמו של פרד אין גבול לטיפשות.
במקרה של מארק המצב היה יכול להיות מורכב יותר. ג'ון אמנם מזהה בחוכמה שממש כמו פרד, גם הוא איש חלש, אבל סביר שהיא לא מודעת לקראש המשונה שיש לו על סרינה. לא סתם ראינו בפרק הוכחה לכך שההתאהבות שלו בה לא באמת התפוגגה כשהוא גילה שהיא פחות תמימה ממה שהוא היה רוצה לחשוד. סביר שאם לא היו לו רגשות לסרינה, הוא לא היה זורם כל כך בקלות עם התוכנית של ג'ון. ובואו נתעכב שנייה גם על סרינה ועל המתנה/מחווה שג'ון שלחה לה - טבעת הנישואים של פרד יחד עם האצבע עליה ענד אותה. זו המתנה המושלמת, כי היא מבטאת את מערכת היחסים הדואלית בין השתיים, שנעה בין שנאה להבנה ואמפתיה. ג'ון רוצה שסרינה תדע שהיא רצחה את בעלה ובכך פירקה את המשפחה שלה, ולכן בוחרת דווקא באצבע עם טבעת הנישואים, אבל היא גם רומזת לסרינה שהיא נקמה גם את הנקמה שלה, עבור האצבע שלה שנכרתה בגלעד.
ג'ון מבינה שבעוד מוירה וריטה רוצות להמשיך הלאה ומשתדלות שלא להיכנע לצד האפל, אמילי היא בהחלט שותפה סבירה להוציא את תוכנית הנקמה לפועל. כשהיא מדברת איתה על כך שהיא לא מסוגלת לשחרר את הזעם שלה על פרד, ג'ון פגיעה וכנה במיוחד - שתי תכונות שהיה לה ממש קשה להפגין במהלך רוב הסדרה. אבל מלבד הרלוונטיות העלילתית של הסצנה הזאת, היא גם תופסת במדויק את החוויה הפוסט טראומטית: הרצון להשתחרר ולא להרגיש כמו קורבן, רגשות האשמה והבושה שמלוות את עצם היותך קורבן לטראומה, שרק מועצמות על ידי קולות מהסביבה (החל מאנשים שממליצים "לשחרר" לטובת הבריאות הנפשית ועד למי שמטיח בקורבנות תקיפה מינית שהן "מתקרבנות"). כל מי שאי פעם עבר טראומה מעוניין להמשיך הלאה בחיים, להיות שמח, לשחרר את הכעסים ותחושת אי הצדק שנעשה איתו, אבל טראומה נצרבת בכל איבר בגוף, ולכן להיפרד ממנה הוא תהליך קשה עד בלתי אפשרי.
סצנת הסיום היפהפייה של הפרק והעונה מבהירה שג'ון יודעת שעל מה שהיא עשתה, היא צריכה לשלם מחיר, אבל גם נראית שלווה ושלמה עם ההחלטה שלה להוציא את פרד להורג. עד כמה שלווה ושלמה? "זה לא יהיה מספיק בשבילך", ג'וזף אומר לה במהלך הפרק, וג'ון אמנם עוטה על עצמה מבט קשוח, אבל ניכר שהיא לגמרי מודעת לכך שהוא צודק, ולרגע אפילו מבועתת מכך. אם הנקמה בפרד לא מספיקה כדי לשחרר אותה מעול הטראומה - האם משהו אי פעם יוכל?