"הסיכויים טובים יותר אם אני שוכבת על הגב אחרי" - כך מגיבה אמילי לאשת המפקד שבדיוק סיים לאנוס אותה במסגרת טקס האונס וחטף התקף לב, כשזו מבקשת ממנה להזעיק עזרה. לורליי גילמור הייתה לגמרי גאה. רגע אחרי היא בועטת בו, כשהוא ספק גוסס ספק כבר מת. מה עוד נשאר לה לעשות? למרות שאמילי היא דמות יחסית שולית בעונה השנייה, היא תזכורת תמידית לסבל שנשים עוברות בעולם של גלעד. לא שג׳ון היא לא תזכורת מספקת, אבל אמילי הספיקה קצת יותר. חתכו לה את הדגדגן, וזה משהו שהיא לא תוכל לקבל חזרה גם אם יום אחד היא תצליח לברוח. בנוסף, היא כבר הספיקה לעשות סיבוב במושבות, להיחשף לפסולת גרעינית ולאבד שן. מפתיע שהיא עדיין בחיים ולא סיימה את חייה כמו השפחה ששכנה אצל הזוג ווטרפורד.
הסצנה הפותחת של הפרק קשה לצפייה, בעיקר כי בעקבות ההריון של ג׳ון, קיבלנו כולנו הפוגה מסצנות האונס. אבל הפרק הזה - כולו אונס. את הטקס אנחנו כבר רגילים לראות, אבל שום דבר לא הכין אותנו לסצנת הזוועות בה סרינה ופרד מחליטים ביחד שהדרך הטובה ביותר לזרז את הצירים של ג׳ון היא לאנוס אותה בברוטליות. במהלך הטקסים היא התנתקה מהגוף שלה והעמידה פנים שהיא לא שם. רק כך היא הייתה יכולה לשרוד את זה. היא גם ידעה מה יהיו התוצאות אם היא תתנגד. אבל הפעם, היא בועטת וצועקת ומתחננת.
סרינה ממשיכה להיות דמות מורכבת וקשה לפענוח. אם חשבנו שהביקור בקנדה והמאורעות שבאו לפניו טילטלו אותה עד כדי כך שהיא מתחילה לפקפק בדרך החיים החדשה שלה, עכשיו אנחנו רואים את תוצאות ההדחקה שלה. בפרק הזה היא מזגזגת בין האם הטהורה המצפה, לבושה בלבן, שיערה פזור והיא נושמת בעדינות, כאילו היא זו שעוברת את הצירים המופלאים בעצמה. ממש מלאך. אבל כשהצירים של ג׳ון מתגלים כאזעקת שווא, היא חוזרת להיות האישה שרק רוצה להעלים משדה הראייה שלה כל הוכחה לאכזריות שלה עצמה, והיא עושה זאת בדרך האכזרית ביותר.
בינתיים בגזרת עדן: היא, בתור ילדה תמימה ומאמינה אדוקה, באמת ובתמים לא מצליחה להפנים את העובדה שנישואים שמתחילים בשידוך לא בהכרח יסתיימו באהבה. ניק מעדיף את ג׳ון, וכנראה שלא היה נותן צ׳אנס לעדן גם אם ג׳ון לא הייתה בתמונה. למה? כי סביר שהוא לא פדופיל. אבל עדן מוצאת את הפדופיל שחלמה עליו בדמותו של אייזיק. הרומן המבצבץ הזה מעט מרגיע את החששות שעדן עוררה עד כה. במבטים שלה, ברמיזות שלה, בשיחות של עם ג׳ון - היה נדמה שהיא הולכת להיות מקור מזיק. אבל עכשיו, היא חוטאת בדיוק כמוהם, או לפחות על פי מערכת האמונות שלה.
פרק 10 של ״שפחה״ הוא בעייתי, בלשון המעטה. הוא מלא בסצנות מזעזעות ושוברות לב, ובלי הרבה ערך מוסף או מורכבות. זה חבל, כי הפרק הקודם לקח אותה בכיוון מעט שונה, בעיקר עם ערעור יסודות האמונה של סרינה. בפרק הזה, ההתנהגויות של סרינה ופרד משונות ולא עולות בקנה אחד עם מה שלמדנו להכיר עד כה. כך, למשל, העובדה שדווקא פרד שולח את ג׳ון לפגוש את האנה אחרי האונס הברוטלי, מפתיעה. האם הוא באמת חש צורך להתנצל על כך? אחרי כל מה שעולל לה? סביר יותר היה שסרינה תארגן את המפגש הזה, כי היא ללא ספק זו שסבלה יותר מאותה סצנה מזוויעה בחדר השינה.
אם כל התרחשויות הפרק עד לאותה נקודה היו קשות, המפגש של ג׳ון עם האנה הוא השיא. נדמה שיוצרי ״שפחה״ חשבו שהפרקים האחרונים היו דלים מדי בטראומות, והחליטו לרכז את כולן בפרק אחד. סצנת האונס של ג׳ון היא כנראה האיומה והקשה ביותר שנראתה בסדרה, והמפגש שלה לאחר מכן עם האנה יכול היה לספק מעט נחמה, עבורה ועבורנו. זה בוודאי מה שפרד חשב, או שאולי פשוט חשש שהיא תיקח את חייה. הפגישה הקצרה עם האנה, שנבהלת מג׳ון, לאחר מכן מטיחה בה האשמות ואז חוזרת לזרועותיה, שוברת עוד יותר את רוחה ובו זמנית גם מחדירה בה רוח קרב חדשה.
שוב ממשיך אותו המעגל - ג׳ון שוב לבד, עם אופציה להיות חופשייה. האם היא תנצל את העובדה שניק נלקח ותנסה לברוח שוב? אם כן, היא בוודאי תיתפס ותוחזר לבית הזוועות. אין המון אופציות, מכיוון שהסדרה הוזמנה כבר לעונה שלישית, וסביר שהיא לא תתרחש כולה בקנדה כשג׳ון ולוק מערסלים בשמחה את התינוק או התינוקת שנולדו לה. קשה להישאר עם ״שפחה״ בשלב הזה, עם רמת הסבל והכאב שהיא מתארת, והיא תצטרך לספק לנו לפחות טיפה של אור בקצה המנהרה בשלושת הפרקים הנותרים.