כשהעונה השנייה של "אופוריה" התחילה, שרון גולן מאירי כתבה בביקורת שלה שלמרות שאפשר לראות את "אופוריה" כסדרה שכולה מבוססת אך ורק על הפן הוויזואלי הסופר אסתטי שלה, הוא למעשה רק מעצים את העומק שבה. וזה נכון, אבל לפעמים "אופוריה" בוחנת גם אותנו, הצופים שלה, ומכריחה אותנו להיות מעורבים אקטיבית בצפייה כדי להוציא ממנה את המירב - ממש כפי שקורה בפרק 4.
אם הפרק הקודם היה כל כך עמוס בעלילה ובמילים, הפרק הזה באמת נראה לעתים כמו מיצג וידאו ארט מהמם ולא יותר מזה. אבל מאחר שבשלב הזה הצופים של "אופוריה" כבר מעורבים בעולם הרגשי של הדמויות, הרבה מהרגעים האלה הופכים להיות טעוני משמעות עוד יותר. הפרק נפתח ונסגר עם מונטאז'ים שמרפררים ליצירות אמנות קלאסית ופופולרית, ובין לבין יש הרבה נסיעות, חלומות ודמויות ששרות לעצמן. אבל זה בדיוק העניין עם "אופוריה": אי אפשר לדעת מתי נקבל אוברדוז של עלילה ומתי נזכה להזיה ויזואלית מתמשכת שנועדה בעיקר להתעדכן עם מצבן הרגשי הנוכחי של הדמויות.
בסרטון מאחורי הקלעים של הפרק הראשון של העונה (בערוץ היוטיוב הרשמי והמומלץ שלה), היוצר סאם לוינסון אמר שהחלום של רו הוא שיהיו לה גם סמים וגם את ג'ולס, במקביל, ושהוא ניסה לתת לה העונה את כל מה שהיא רוצה, ולראות לאן זה מוביל. בפרק הזה, אנחנו מתחילים לראות את הניצוצות של האתגרים האלה עבור רו, שמאבדת סבלנות כלפי ג'ולס ומתחילה להסתגר בתוך עצמה, תוך שהיא ממשיכה לחסל את המזוודה מלאת הסמים שעוד תחזור לנשוך אותה בעתיד. ואגב ג'ולס - מדהים כמה בקלות היא מזהה אורגזמה מזויפת, אבל לא שמה לב שהחברה שלה מחוקה מסמים כבר שבועות. ניתן לה ליהנות מהספק כי היא בת 17, אבל מה התירוץ של אמא של רו?
בכל אופן, הפרק מתחיל בשיר הלל לאהבה של רו לג'ולס, אבל לקראת הסוף רו בוחרת בסמים על פניה. כשהיא ספק חולמת ספק הוזה, היא פוגשת את אבא שלה, שלובש כמובן את הקפוצ'ון האייקוני מהעונה הראשונה, וממשיכה להיתלות במוות שלו כתירוץ/סיבה: היא עושה סמים כי היא לא יכולה לשאת את הגעגוע אליו, אבל כשהיא עושה סמים הוא מופיע לה בחלומות ורק מגביר את הגעגוע, והמעגל האכזרי של ההדחקה ממשיך - אבל לא למשך זמן רב.
התפרקות מפוארת
ג'ולס אולי לא שמה לב שרו עושה סמים, אבל היא ללא ספק שמה לב לכך שהיא לא לגמרי איתה, וזה רק חלק ממה שמושך אותה להתקרב לאליוט. החיבור בין ג'ולס לאליוט קרה מהר, אבל מצליח לעבור מסך באופן מאוד טבעי והגיוני. למרות שאליוט עושה סמים עם רו, הוא הרבה יותר נוכח. הוא ממש רואה את ג'ולס בתקופה שבה רו לא מסוגלת, יש להם המון במשותף ולא מזיק שהוא סקסי וגם בן אדם נחמד ומתחשב (אולי לא כל כך ברו), בעיקר כשהוא מבין שהוא לא יכול לשכב עם ג'ולס בזמן שהוא משקר לה. כמו כן, חבל שרו מסוממת מדי בשביל להבחין שהם בכלל מעדיפים לעשות איתה שלישייה.
בינתיים במשולש מאדי-קאסי-נייט, שתי הבסטיז ממשיכות לא להבין שכל אחת מהן שווה פי מיליון מנייט פאקינג ג'ייקובס, חלאת המין האנושי. מאדי חולקת איתו תובנות על אהבה ויחסים שהן הרבה מעבר לאינטליגנציה הרגשית שלו ורוצה שהוא ירצה לחזור אליה, גם אם היא לא בטוחה שהיא רוצה לחזור אליו. קאסי ממשיכה להתפרק באופן שהוא מביך ונוגע ללב בו זמנית, וגם נותן עוד ועוד הזדמנויות לסידני סוויני להראות מה היא יודעת לעשות - שזה בין השאר לשחק שיכורה באופן אמין עד כדי הלם. קצת לא נעים לצחוק כשקאסי מקיאה על עצמה ועל כולם ומייבבת בג'קוזי, אבל זה כבר הפרק השני ברצף שסידני סוויני נותנת הופעה קומית מבריקה. אולי הגיע הזמן לתת לה איזה אמי?
ההתפרקות של קאסי אמנם מפוארת, אבל קאל נותן לה פייט לא רע. בשבוע שעבר ראינו אותו מתאהב בחבר הכי טוב שלו בתיכון, זוכה להתאחד איתו לרגע אחד של נחמה, ומיד הופך להיות איש משפחה. אז נכון, הרקע הזה גרם לנו לפתח מעט יותר חמלה לדמות שלו, אבל עדיין - מדובר באסהול אטום רגשית שמנסה להאשים את כל מי שמסביבו במצב שלו, מבלי לקחת אחריות. מעבר לכך, הוא ממשיך להטיח בנייט עלבונות כל כך צורבים, שאין פלא שהוא לא מסוגל לאהוב או לקבל אהבה באופן בריא - אפילו אבא שלו שונא אותו.
לאן הולכים מכאן? לא בטוח שנראה שוב את קאל העונה, אבל יש כמה דברים שכבר אפשר לצפות שיקרו - הניסיון של רו להיות מכורה לסמים "מתפקדת" עומד להתפוצץ לה בפנים, גם מכיוון ג'ולס וגם מכיוון המזוודה מטילת האימה, קאט תיפרד מאית'ן ומאדי תגלה על קאסי ונייט, מה שיתחיל מלחמת עולם במסדרונות התיכון, אבל יש לנו תחושה שהיא תסתיים בשיחות שלום בין שתי החברות וגירוש של נייט מהטריטוריה.