זהו זה, הוא הגיע, הפרק האחרון של "עושות כותרות". בעונה מקוצרת במיוחד עברו הגיבורות קשת רגשות, מחשבות ותהליכים של עונה באורך מלא, ועתה הגיעו לקו הסיום, עם הרבה בגדים מוגזמים ולא מעט קיצורי דרך. שימו לב, הריקאפ יעסוק בפרק השישי והאחרון של "עושות כותרות" (שמשודרת ב-yes), וספוילרים מחכים בהמשך הקריאה.
הפרק נפתח בסצנה מתוקה במיוחד, שאם אתם שואלים אותי, הייתה גם צריכה להיות זו שחותמת את הסדרה. קאט, ג'יין וסאטון נפגשות במקרה ברחוב, כל אחת עם הצרות שלה: סאטון בבלגן עם עצמה כי שכבה עם ריצ'רד וזה לא לגמרי היה בתכנית, קאט בבלגן עם עצמה כי שכבה עם אדינה וזה לא לגמרי היה בתכנית, וג'יין - טוב, לג'יין עוד אגיע. מבטיחה. שלוש החברות נפגשות בכניסה לדירתן, כל אחת טרודה במחשבותיה, והן חושבות על רעיון: לצרוח, ממש כמו בסצנת הפתיחה האייקונית של הסדרה. חדי העין גם יבחינו שהבנות לבושות באותם צבעים שלבשו ביום שבו פגשנו אותן, בעוד מחווה קטנה לצופים הערניים.
לא הרבה זמן לתוך תחילת הפרק הייתי משוכנעת שזהו זה - הכל עומד להסתדר כמו שצריך. כאילו התסריטאים קראו את הריקאפים שלי מדי שבוע, והחליטו להיענות לכל בקשותיי, תפילותיי ותחינותיי. ג'יין התחילה את הפרק כשהיא מראה רמזים ראשונים של חוסר שביעות רצון מהתפקיד שהונחת עליה מלמעלה, והיא מתחבטת בשאלה האם לקחת את התפקיד של העורכת הראשית של סקרלט (זה היה החלום שלה מאז ומתמיד, מתברר, כי זו פעם ראשונה שאנחנו שומעים על זה) או לוותר עליו. ואם שאלתם את עצמכם כמה יוצרי הסדרה הזו עצלים, אז הנה התשובה: ברשימת המשימות של ג'יין, המשימה האחרונה היא להפוך להיות עורכת ראשית של המגזין. ומעליה? המשימה החשובה שהציבה לעצמה היא "ללמוד איך לבשל פאד תאי". כן, באמת.
בחזרה לעניינינו, ג'יין מתארגנת לראיון ראשון בתור העורכת הראשית של סקרלט. בעודה יושבת בלובי הבניין היא נתקלת ברַיאן, הלא הוא פינסטרייפ, האקס המיתולוגי שלה. בהתחשב בנוכחות העיקשת של שני מושאי האהבה של הבנות האחרות, היה רק מתבקש שגם הוא יופיע מתישהו. לרגע חששתי שיתפתח ביניהם משהו רומנטי, אך נשמתי לרווחה כשהבנתי שלא זו מהות הפגישה. הוא רק היה צריך ללמד אותה לרדוף אחרי החלומות שלה, או איזו קלישאה אחרת.
בצד השני, המפגש המיני של אדינה וקאט הזכיר לחברתנו האקטיביסטית כמה היא רוצה את מערכת היחסים הזו. ברגע של צלילות אדינה דוחה את הצעתה של קאט, ומציעה לה להמשיך את השותפות היפה שהצליחו לבנות בפן המקצועי. זה היה יכול להיות סוף יפהפה לקו העלילה הזה, שמבהיר ממש בדיוק שלא כל מערכת יחסים צריכה להיות רומנטית. ספוילר: ב"עושות כותרות" כנראה לא מסכימים עם ההנחה הזו - כי קאט ואדינה לגמרי מסיימות ביחד. מה השתנה? לא ברור. אבל אם נודה על האמת, זו לפחות הבעיה הקטנה.
וכעת לבעיה העיקרית: סאטון וריצ'רד. הוא חזר לחיינו כדי שגברת בריידי-האנטר תוכל לחתום על מסמכי הגירושים ולהתחיל את חייה החדשים מינוס השם הנוסף. מה הבעיה? סאטון וריצ'רד עוד לא התגברו זה על זו, ולא מצליחים להוריד את הידיים אחד מהשנייה. איך פותרים את התסבוכת, כשיש עוד עשרים דקות עד לסוף הסדרה? נכון מאוד! גורמים לו לוותר על חלום חייו, על השאיפה להיות אבא. עכשיו הוא הבין שהוא פשוט אוהב אותה יותר מאשר את רעיון האבהות. רגע - מה??? זה פתרון כל כך שטחי לסוגיה שעד עתה התייחסו אליה בעומק וברצינות. כל כך "עושות כותרות" מצידם, אני יודעת, למצוא פתרון לכל בעיה בתום 45 דקות. אבל בנושא הספציפי הזה אני מודה, לא האמנתי עליהם.
ויש רק אור אחד בקצה המנהרה: קו העלילה של ג'יין. היא מחליטה, באומץ של ממש, לוותר על הקידום הענק והלא פרופורציונלי שהוצע לה, ובוחרת לקחת פסק זמן, לטייל בעולם ולחפש את עצמה. סוג של טיול אחרי צבא שמעולם לא היה לה. את תפקיד העורכת הראשית היא מורישה לקאט, שמוותרת באחת על כל הפרויקט שעליו עבדה בחמשת הפרקים האחרונים (חיים שלמים, במונחי "עושות כותרות"). וזהו עצם העניין: קאט וסאטון משתקעות. הן בוחרות בזוגיות ובקריירה. בניגוד אליהן ניצבת ג'יין, והיא מבולבלת, ומפוחדת, ואמיצה. היא מתנהגת בדיוק כמו שבת עשרים ומשהו אמורה להתנהג.
נכון, "עושות כותרות" אינה סדרה מושלמת. אבל למרות החסרונות, בדבר אחד היא מצטיינת: היא מצליחה לזקק את החוויה של הגיל הזה. היא מספרת על שלוש בנות שחוות דברים בפעם הראשונה, שלומדות איך החיים עובדים וקמות כל בוקר מלאות באנרגיה לשנות את העולם. וזוהי בדיוק תמצית הקסם שבה: הסדרה מצליחה לזקק חוויה ספציפית מאוד בהצלחה רבה. לכן, הסיום הזה, שבו קאט וסאטון בוחרות ביציבות - זה בדיוק מה שבני עשרים פלוס לא בהכרח היו עושים. צעירים היו שוברים את הכלים ובוחרים לעזוב הכל. זה מאוד מפתיע שדווקא ג'יין, הקונפורמיסטית מבין השלוש, היא זו שהלכה בדרך הזו. אבל אחת מתוך שלוש זה גם משהו, לא?