נשבע לכם שכמעט והצבעתי לעדן אתמול. היא אמנם הודחה ברביעי אבל הספיקה לככב בכ- 90% מהפרק של אמש, כשרק אחרי שעה ורבע לתוכו (בדקתי בממיר) היא הודחה, וקיבלנו את לירן כמו שהלב שלו בחר. כלומר, בערך, כי הלב שלו בחר במקור בעדן, אבל אחרי שהיא הלכה הוא נזכר שפעם הוא בחר בנטלי, והיא בכלל בחרה במוראט, ומוראט, שאלוהים יסביר לי למה הוא הגיע, היה עסוק בלהתמנגל במסיבה עם מתורגמנית. איך אומרים מביך בטורקית?
אבל עוד לפני שמוראט הגיח, חזרנו שוב אל משימת השלשלאות, הכביסה, תחפושות בית הנייר ואסף אחד שנראה כמו פרילנסר בשובר שורות. כל יום חזר על עצמו, וכל משימה חזרה על עצמה גם היא. על פניו אפשר היה לשדר שוב את הפרק של יום רביעי ולא היינו שמים לב, חוץ מרגע הדיסני המדהים בו בנזיני ניצח את שטראובר בסיבוב השני של "אחי, אני לא מרגיש את הכתפיים".
איזה רגע הירואי זה היה. כזה שחייבים להקרין לכל תלמיד יסודי בכל עיר בארץ. "גם אם היו נופלות לי הידיים לא הייתי מוריד" צעק בנזיני, ואז בכה, קפץ לבריכה עם בגדים (זה בסדר, יש מי שיכבס) ונתן לנו סצינה שרק בגללה היה שווה לחיות בסרט שעדן עדיין חלק מהבית. לאן נעלמו אורלי ונרי בשני הפרקים האחרונים? זו כבר תעלומה – ומי שאחראי עליה הוא לגמרי אסף.
אסף ממשיך לבסס את כוחו בבית, ובכל פרק שעובר הוא סוגר לעצמו מקום חזק בגמר. בעונות הקודמות ובזכיינית אחרת, היה זה שימי הדג שתיפקד בתור האח הקטן – וכל מי שהוא בחר לתקשר איתו תמיד זכה לעדנת הצבעות מסוימת מהצופים בבית. הפעם שימי הדג היה האח הקטן בנסט (האח AS IN גחלים, כן?), ומי שזכה לאותה עדנה ולהיות זה שיקבע את גורל המשימה היה אסף. בשני הפרקים האחרונים "הילד של כולנו" הפך לדייר הכי דומיננטי בבית, כשהוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
משם עברנו לסיבוב נוסף של "אחי, אני שוב לא מרגיש את הכתפיים", הפעם בכיכובן של ויקי ועדן (כן, היא עדיין פה) עדן ניצחה (טוב, זה קצת לא כוחות), ומשם לחדר הכביסה, קצת קיפולים, עוד קצת דמעות כשנטלי הריחה את הבגד של פצפץ, וזהו – אפשר להתקדם. עדן את המודחת החמישית מבית האח הגדול. יש לך שנייה וחצי לעזוב את הבית.
ואז הגיע מוראט. אולי אחד הביקורים הכי מופרכים והזויים בתולדות האח הגדול. כמובן שהכל היה שווה בשביל הרגע בו נטלי ראתה אותו לראשונה, ולמרות הדרישה מעצמה לפאסון - היא נראתה כמו חייל שבוז שסגר 28 ונתקל פתאום בנטלי דדון בעזריאלי. אפשר היה למצוא משהו טוב יותר מכוכב טורקי נאה שיושב על הספה עם אנשים שהוא לא מכיר, בשפה שהוא לא מכיר, רק לשם שידוך בערב יום האהבה, אבל האמת שבשביל הסכום שאני מנחש שהוא קיבל - גם אני הייתי נכנס לשעתיים להאח הגדול אזרבייג'ן.
רגע לפני הדחתה של נרי הספקנו לראות כמה רגעים נדירים במחוזות האח: א. שי חי מנקה את הבית - רגע היסטורי והיסטרי שמיטיבי הלכת של האח יידעו להעריך ב. שיחה טובה בנסט בין שי חי ואסף, שרק מחזקת את העובדה שאסף הוא שחקן נהדר שמצליח לעלות אפילו על רבו ג. רגע מזוקק של אמת מעציבה בחסות ויקי, שלא חוגגת מזה 13 שנה, מאז שאיבדה את בנה. עוד דמעות. איכשהו תמיד מגיעות עוד דמעות.
עכשיו מתבקש שאאריך על הדחתה של נרי, אבל האמת שאין מה - הצדק נעשה וההיגיון שיחק נקי. נרי היא זו שהייתה אמורה לעלות במדרגות אתמול, וזה מה שקרה. להשאיר אותה אחרונה מול עדי? ובכן, זה רק כדי לעשות את זה קל יותר. אני מניח שהיא תחזור הביתה, תצפה בעונה, ותבין לכמה בורות קטנים כגדולים היא נפלה בדרך. שבועיים נותרו עד לגמר ובפנים יש עוד טריליון דיירים. אז מי הבא שיפנה את מקומו? כנראה שהכל תלוי בכמה מוראט מוכן לחכות לנטלי.
בקטנה:
"אתה מכיר את העבודה, אתה יודע איך לעשות את זה, תעשה שהכל יהיה דלוקס". עדי מדבר עם אלוהים ומוכיח שגם בזמן הנחת תפילין אפשר לכתוב להיט לאייל גולן.
"הם אפילו מקבלים את זה שאני מוזר", אסף לאח הגדול. איך נגיד? הם לא ממש מקבלים את זה. והם עוד יותר לא יקבלו את זה אחר כך כשיגלו שאתה בעיקר משחק אותה מוזר.
"הרגשתי כאילו אני עוצר פנדל בדקה ה-120 ואנחנו מנצחים", לירן על הרגע בו הוא נשאר ועדן הודחה, ועל הדרך מסביר אולי טוב מכולם מה מרגיש דייר על הספה רגע לפני שהוא מודח או לא.
"הייתי יכול לומר את מה שיש לי בדרך אחרת", שי חי לאסף. או יותר נכון - שי חי בכל שעה עגולה לכל דייר רנדומלי.