נתחיל דווקא מהסוף: ההדחה של בגדדי היא משהו שהיה חייב לקרות - גם לו, גם לדיירי הבית, גם להפקה וגם לנו. כי מלבד היותו מופע קרינג' מהלך, נדמה שיחזקאל די מיצה את השהות שלו בבית. הבנו, אתה בומר עם נשמה טובה, אתה נגד ביבי וזה מה שבאת להראות. אבל גם רמי ורד נגד ביבי, הוא פשוט עוד דברים חוץ מזה, ואתה, ככל הנראה, לא. בשביל להרצות לדור ה-Z על ההרגלים המגונים שלהם, חוסר הנימוס וההתמקדות במסכים, יש פרלמנטים ליד קיוסקים או דיונים בתכניות בוקר בערוץ 13.
וניכר שהדיירים הרגישו לא נעים איתו, ממנו ובגללו. אולי לא יהיה נכון להגיד שהם שמחו שבגדדי יצא כי עדיין כולם ניסו להתחבר אליו, אבל אפשר לומר בהחלט שכולם - מתמודדים וההפקה גם יחד - הרגישו הקלה. מעבר לכך, רונית הביביסטית, הנמסיס של בגדדי ומי שאני בטוחה שיש לה שם משפחה ואולי הוא אפילו ייחשף אי פעם, היא המרוויחה הגדולה מהסיפור הזה. עכשיו היא תוכל לפרוץ ולפרוח, ותהיה לה הזדמנות להראות עוד צדדים חוץ מהצד הפוליטי. נותר רק לראות אם הוויכוח הבא שלה (מול רמי, אלא מה) יהיה מעניין יותר, ואם נשפוט את שניהם רק לפי הטוויטר - תרחיקו לאט ובזהירות ילדים קטנים מהמסך.
אם נשים בצד את ההדחה המוצדקת של אלימלך, עליה דובר רבות בכל מקום אפשרי, הבית עובר את אותו תהליך ראשוני טבעי של חלוקה למחנות לפי מכנים משותפים בסיסיים. "הצעירים התל אביבים" הפכו לקבוצה אחת, מחפשי דמות האב\אם לקבוצה השנייה, וכוחות האו"ם הנייטרלים שנחמדים לכולם או משעממים מדי הפכו לקבוצה השלישית. זה לא סיפק לנו מספיק ריבים ובלאגן, אבל זו ההתחלה בלתי נמנעת עד שהבית יתרוקן קצת ואז יחל העניין האמיתי. בינתיים זה סיפק לנו קצת תתי עלילות בנאליות.
תת העלילה הראשונה היא כמובן אגדת דיסני המעצבנת. אנחנו אמנם "האח הגדול", אבל הצפייה בו יותר מזכירה פרק של "גְלי", שלא לומר "קטנטנות". שתי המרשעות כביכול, מור וקארין, מרכלות על גל שכל חטאה הייתה להיות נחמדה לתום, בן חתיך שעליו קארין החליטה להתביית (מה נקרא בשפתנו "אמרה עליו שוטגאן"), בשיחת הלחישות עם מור לפני השינה. אבל טינופים וריכולים לחוד ומציאות לחוד, כי כל הפאסון המכשפתי של קארין נעלם בסצנת מדידת בגדי הים ולאחר מכן כשהשקיפה על תום וגל בבריכה. ולמרות שניסו להציג את גל לא פעם כצעירונת טיפשונת, היא מתנהגת בצורה בוגרת יותר מרוב המתמודדים האחרים, ובעיקר מהחברים האחרים לקבוצת הצעירים בבית. אולם כמו שבדרך כלל קורה, נראה שהסיכויים לא לטובתה וכנראה שהיא תדורדר בעל כורחה לריבים הילדותיים של מור וקארין.
תת העלילה השנייה היא זו של יהודה: הוא מצא דמות אם ושולה מצאה דמות בן, שלא דומה לאף ילד שלה אלא לה בלבד. יהודה הוא מקרית שלום, כלומר דרום תל אביבי, לכן הוא לא מתחבר למרכז תל אביביוּת של תום והיופי שלו, ואין לו בעיה לצאת על תום, על מור, על בגדדי ועל כל דבר שלא בא לו טוב. בכל עונה חייב להיות מתמודד כזה, ובדרך כלל הוא גם מגיע רחוק, לטוב ולרע. לטהוניה, ישראל וקותי, למשל, זה עבד מעולה. לשולה, אימו החדשה של יהודה, יש אינטליגנציה רגשית גבוהה, ויכול להיות שהיא באמת תצליח לאזן ולהרגיע אותו, אך תכונה אחת רואים שהיא כבר הורישה לו: שימוש מופרז בקלישאות.
אבל אל תטעו, הפרק הזה הוא לא מדד לשום דבר. חוץ מיהודה, שכבר עכשיו ברור שיהיה אחד מכוכבי העונה, וזהבה שבנוהל מוכיחה כמה היא נשמה בלי להתאמץ, נעלמו קצת רונית, שכניסתה לוותה ברעש וצלצולים, וגם ימית ודרור. דיוויד, לינור ואילון הם אאוטסיידרז בואך ניצבים כרגע, עם פוטנציאל להפוך ללייט בלומרז אם יגיעו רחוק. לכן למרות שבאופן די קבוע הפרקים הראשונים לא מייצגים את המשך העונה, אי אפשר לומר שהמשחק לא התחיל.
בזמן שמצמצתם:
-
"לא יצא לנו לדבר הרבה"- כל הדיירים בבית לאילון כשהם מעמידים אותו להדחה. מנגד, אילון בתעודת זהות: "אני הבנאדם הכי חופר בעולם". מה קרה בין לבין?
-
"אתה הולך להיות גרוש המון פעמים"- רמי לג'וזי, שבאמת צריך להופיע רק ב"חתונה ממבט ראשון" כדי לסגור סריה של תכניות ריאליטי ישראליות.
-
"אל תשפשף ג'יני שאתה לא יודע איזה שד ייצא ממנו"- יהודה לבגדדי, לא ברור אם בתור דייר בבית האח הגדול או כאדמין העמוד משפטים יפים בפייסבוק, כל יום משפט :-).
-
"אולי נכין טוסט?" – ימית, אחרי ריב של כל הבית, הבינה את החיים.