לפני שלושה חודשים, במהלך המשימה הראשונה של העונה, תקוה גדעון נאלצה לשמוע מחבר כנסת לשעבר שכמו שאחת הדלתות של הבית נסגרה עליה בטעות - כך גם נסגרות עליה הדלתות בחיים עצמם. אתמול, בסמליות שבאמת אי אפשר שלא להתרגש ממנה, תקוה שוב נתקלה בדלת סגורה, אבל כשזו נפתחה - היא יצאה ממנה בתור הזוכה של העונה, בזכייה שאין מוצדקת ממנה.
הזכייה של תקווה אתמול ב"האח הגדול" היא סמלית בשביל לא מעט אנשים המשתייכים למגדר, עדה או מבנה גוף מסוימים. אבל תקוה בעצמה הבהירה שהיא אמנם מודעת לכל המשמעויות האלה ומעריכה אותן, אבל לא בשבילן היא באה לבית. תקוה באה בשביל להכיר אנשים חדשים, לעשות שכונה ובעיקר לנוח, ואנחנו בתמורה קיבלנו דיירת שלא רוכבת על אף סטריאוטיפ של מתמודדי ריאליטי מסוגה. היא הרוויחה מזה שלושה חודשים של כיף בזמן שאנחנו הרווחנו שלושה חודשים של טלוויזיה מעולה, והזכייה אתמול הייתה הדרך של הקהל להגיד על זה תודה לתקוה.
עוד נחזור לתקוה, אני מבטיח, אבל קודם עוד כמה דברים ראויים להתייחסות מאירוע הגמר של אתמול, שבאופן מפתיע היה גם דל בפרסומות. דברים כמו קליפ מחווה לאמן שהלך לעולמו לפני יותר משנה ומבזק חדשות שנראה כמו קטע מסרט אסונות. ישראל הלכה לבחירות, קובי בראיינט מת, הקורונה התפרצה וכל אירוע בעולם התבטל - אבל בבית שיא האקשן הגיע כשירדן עברה לפזור. העובדה שכל חמשת הדיירים עלו במדרגות בהסכמה ולא התחננו שיתנו להם להישאר בבית כדי לא להתמודד עם מה שקורה בחוץ - אנחנו מסתכלים עליך, גדי - ראויה להערכה.
הדיירת הראשונה שעזבה את הבית הייתה אודליה, שהצטרפה למועדון אקסקלוסיבי של דיירים חדשים שהגיעו עד הגמר. מועדון שכולל את אביבית בר זוהר, שרון גל ו… מישהו בשם איתי? בכל אופן, אודליה דאגה שבמהלך 50 הימים שלה בבית כל מלהק אפשרי בארץ ישמע עליה, או לפחות אותה, וסביר להניח שרזומה הריאליטי שלה לא ייגמר כאן. בניגוד לאודליה שראינו ב"בואו לאכול איתי" כאן כבר הכרנו דמות מורכבת ובוגרת הרבה יותר (קטעי המראה מתחילת השבוע הוכיחו את זה מעולה), ואם יש אנשים שלא הצליחו לראות מעבר לזררה והשירים של מושיק עפיה - הבעיה היא שלהם.
עוד אחת מהפתעות העונה היא גדי, שהגיע למקום הרביעי. כמו הדיירים עצמם, גם הצופים בבית עברו עם גדי תהליך, והקרדיט על השינוי הזה הוא כולו שלו. האבא הצעיר שבהתחלה עשה בעיקר רעש והתחמק מסמכויות מתוקף קווקזיותו, התגלה בסוף כאחד האנשים הכי רגישים בבית. אי אפשר היה להישאר אדיש מול מערכת היחסים בין גדי ליוסי - כולל סצנת הפרידה האייקונית מוקדם יותר השבוע - ואם זו עוד איכשהו נראתה טבעית, במקרה שלו ושל ניר כבר מדובר היה בקשר בוגר ומעורר הערכה הרבה יותר.
למקום השלישי הגיע אסיף, ואשקר אם אגיד שלא הרגשתי הקלה כשהוא הודח. מרגע שליאור יצא מהתמונה אסיף הסתמן כמנצח המתבקש, וטוב לדעת שהקהל יודע גם לתגמל דמויות טובות. תאהבו אותו, לא תאהבו אותו, אי אפשר להתכחש לעובדה שאסיף נכח במעט מאוד רגעים משמעותיים בעונה. במקום להיות צד בוויכוחים או מנוע של מהלכים כלשהם, אסיף תמיד היה שם בתור משקיף מהצד.
ההפסד (היחסי) של אסיף הוא גם מסר חשוב להפקה, שניסתה העונה לפמפם את נושא הפוליטיקה בכל הכוח דרך ההכנסה של אורן חזן וההתעסקות בעמדותיו של ניר. אסיף היה הדייר היחיד שהתעקש להשאיר את הפוליטיקה בבית כשהעמיד את ניר מדי שבוע בגלל דעותיו הפוליטיות, והעובדה שהוא בסוף לא זכה מראה כמה לאף אחד אין סבלנות לעוד תעמולת בחירות.
ירדן הגיעה למקום השני, אחרי שצברה לא מעט פופולריות בגלל הנוכחות בכל קווי העלילה החשובים. גם עם ירדן הייתה לצופים מערכת יחסים מורכבת, ומרגע שהתנתקה מספינת האם של ליאור היא בהחלט נולדה מחדש בתור אישה חזקה וראוייה. ועדיין, לצד כל הקטעים המחמיאים שלה שבאו עם הזמן, ירדן התעקשה לחזור שוב ושוב לנישות שהוציאו אותה קטנונית ולא ספורטיבית. מספיק היה לראות איך רגע לפני ההכרזה ירדן ציינה שהיא גאה להיות בבית בתור נציגה מזרחית או איך גם בראיון ההדחה היא דחפה את מוטו ההעצמה הנשית בכל פינה, בשביל להבין למה היו צופים שהרגישו שהיא לא כזו אותנטית.
ובסוף: תקוה. הרשו לי להיות בומבסטי ולהכריז על תקוה לא רק כזוכה של העונה, אלא כאחת הזוכות הגדולות ביותר בתולדות "האח" והריאליטי הישראלי בכלל. הכרזות כאלה לרוב מתבדות מטבען, אבל יש לי יסוד סביר להניח שזה לא המקרה הפעם. זו לא רק העובדה שתקוה חתומה על כל אחד ואחד מהרגעים הגדולים של העונה, הטובים הרעים וגם המצחיקים, אלא גם האופן בו היא לקחה חלק בכל אחד מהם.
לאורך יותר משלושה חודשים, תקוה שימשה כמעין אחות קטנה. היא ידעה איך ליצור תוכן טוב בבית וידעה בדיוק מה להגיד ומתי, אבל בעיקר הצליחה לא לגרום לזה להרגיש כאילו הכל נעשה "למצלמות". היו בה גם פגמים כמו הריבים עם ירדן או רגעים מסוימים בקשר עם ליאור, אבל הם דווקא הפכו אותה לזוכה נכונה עוד יותר. תקוה לא הסתירה מאיתנו את החולשות שלה, אבל עשתה זאת במידה ובלי לנדב יותר מדי פרטים שלא היו רלוונטיים מבחינתה על העבר ועל המשפחה שלה. ככה היא דאגה שאף צופה לא ירגיש שהיא משתמשת בטיקט מסוים, וכשהיא נפגעה - היה הרבה יותר קל להזדהות איתה.
העונה הזו לא הייתה מסתדרת בלי תקוה, אבל גם ההפך הוא הנכון. זו הייתה אחת העונות הממכרות ביותר של התכנית, שאמנם עוד לא השכילה להבין איך בונים סיפור שאפשר לעקוב אחריו אבל כן הציגה ליהוקים מבריקים כהרגלה. מינון נכון של דמויות עגולות (אודליה, יוסי, גדי) יחד עם כאלה שבאו נטו בשביל הטרלול (חגית, אמלי) הציגו את אחד הקאסטים המוצלחים ביותר, כזה שהכיל הרבה מאוד זוכים פוטנציאליים. גדי, ליאור, אסיף, ניר וירדן - בשלב כזה או אחר היה נראה שהמיליון בידיים של כל אחד מהם, ובגלל זה הזכייה המוצדקת של תקוה הצליחה עדיין להיות מפתיעה.
מעל הכל, תקוה לא זכתה רק בגלל שהיא "נכונה" אלא גם בגלל שהיא, מה לעשות, דיירת מאוד כיפית. מערכת היחסים שלה עם האח עצמו הייתה מהמתוקות שנראו על המסך, ההערות הציניות שלה היו תמיד חדות במינון הנכון וגם ברגעים הקשים היא זכרה שבסוף זו טלוויזיה והצליחה לשבור את הקרח - כמו אותה הערה על "הפיל שבחדר" במהלך השיחה עם ליאור. תקוה הייתה אחד הכוחות המשמעותיים בבית, וכשכל זה נעשה יחד עם מודעות עצמית גבוהה וכמה מונולוגים באמת מעוררי השראה - נוצרת דמות שזה לא רק משמח שהיא זכתה, אלא גם בעיקר חשוב.