על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. עשיר אחד רצה להזמין את ידידו קמצא לארוחה, ובטעות הגיע בר קמצא. עמד העשיר וצרח עליו שעות רבות שהוא רוע טהור ומנסה להשתלט לו על הטריטוריה ושאין כוסברה בגינה. צרח עליו קמצא שיש כוסברה בגינה. למחרת כולם מתו, סוף.
נווה אילן כמעט חרבה אתמול. הרגל של אלוהים כבר ממש נשענה על האנטנה של האולפן במטרה למעוך את כולם אבל ברגע האחרון הקריבה סימה את גאוותה וביקשה סליחה מכולם למען איחוד הבית, ואנחנו קיבלנו סצנת סיום מרגשת בה כולם מוחאים לה כפיים ומתחבקים. חוץ מאביבית, שהתבאסה בצד עם פרצוף של "מה, כבר נגמר?". אין ספק שסאגת הטירוף של סימה, שאחריו נגררה גם מירב בחרחורי "גבינה וחביתה! גבינה ועגבניה זה פאתט!", הרימה לאביבית יותר מכל פוש אפ שהיא יכולה לחלום עליו. קוראים לזה "אפקט שפרה קורנפלד": אתם אולי לא מתים על הטרחנית המשעממת עם הפטרייה על הראש, אבל אחרי יומיים שהבובלילים צורחים עליה "פרידמנית מתה" – כבר ממש מתחשק לכם להעיף עליה מיליון שקל.
כמו שפרה, גם אביבית לא ממש מעוררת אמפתיה בימים כתיקונם, על אף שמירב סבורה שהיא נכנסה לבית עם צבא מעריצים. גיחוך כן, אנטגוניזם ברור, סקרנות אולי. קשה להאמין שעם ישראל היה נוהר בהצבעותיו אחרי חיקוי ליאת הרלב צרחני עם שלוש קומות ריסים – אנחנו הרי יותר טיפוסים של נסיכים עממיים כמו אלירז ואליאב ואליוואטאבר. אבל מרגע שמלכה וציפי, האחיות החורגות של סינדרלה בגרסה של אביבית (בארוררר כי רק את נערה פשוטה ונחבאת אל הכלים שמאבקת את מדף הכלים בדממה), סימנו את אביבית כקורבן - לעם ישראל לא הייתה ברירה אלא לסמס למסכנה. במו טירופן, גזרו סימה ומירב על האויבת הכי גדולה שלהן את הניצחון. אם רק היו מניחות לה, אביבית לא הייתה בעינינו יותר מאשר המצחיקולה עם הלוק היומי, במקום ז'אן דארק בפלנל שנואמת בדמעות על צדק.
בין אביבית למירב מוטלת אדל, כמו פעוטה מבוהלת באמצע טורנדו גירושים. היא לא רוצה לבחור בין אבא ואימא, אבל מה לעשות שהם רצים אחד אחרי השני במעגלים עם גרזן. כמו אהרון הכהן בשעתו, גם היא מנסה לפייס ביניהן בתחבולות: מבטיחה למירב שאביבית לא אמרה עליה מילה רעה, נשבעת לאביבית שמירב לא הכפישה אותה לרגע, טריק ממשפחת ה"לתת לכל אחת מכתב מפוברק שבו השנייה מזמינה אותה כביכול למסיבה אבל אז הן מגלות שאין מסיבה ושנעלו אותן ביחד במחסן עד הבוקר ובזמן הזה הן צריכות ללמוד להסתדר ביחד ולגלות שהן לא כל כך שונות אחרי הכול". אך מירב לא נופלת למלכודת, ולא משתכנעת גם מסבב השיחות שעורכים לה אליאב וישראל ותומר, היא משוכנעת שהכול חלק מקונספירציה אפלה של אביבית להכין חביתה עם עגבנייה.
כבר בתחילת הפרק, כשמירב צועקת על ישראל שהיא שבורה ממנו ושהוא סאקר של חביתות, מתחיל לזלוג קצת מרצע מהשק: מתברר שאביבית לא מעצבנת את מירב בגלל היחס שלה לסימה, או בגלל אי אלו ירקות ממשפחת הדלועים, אלא פשוט כי היא כבר קיבלה את ההזדמנות שלה. "די, נגמר, ארבע פעמים היא הייתה באח הגדול, היא טעמה את הדבש הזה כבר". מירב פשוט חושבת שזה לא פייר שבאמצע משחק חובבים בשכונה הקבוצה היריבה מביאה את מסי. לא כוחות. "חודשיים וחצי טחנתי כאן", היא מבהירה שוב ושוב, ומזכירה לנו שאחרי כל האינטריגות והצהרות הנאמנות, בסוף זו תחרות עם פרס, ואת תעופי על מי שמאיים לגזול לך אותו עם פז"ם לא חוקי. מספיק לראות את גולום-מירב מלחששת לכולם בעיניים מכווצות מפרנויה ש"אביבית רוצה לקחת לי את הטריטוריה, הטריטוריה שלייייייייי", כדי להבין שיותר מלהגן באצילות על כבוד חברתה, מירב פשוט רוצה לצמצם מכשולים בדרך לפרס.
סימה, לעומת זאת, פחות מחושבת מהבחינה הזאת. משהו באישה הזאת באמת התפרק, וקשה לכעוס עליה גם כשהיא מבלה תשע-עשרה שעות רצופות בלצרוח "לא תגיעי לרבע מהסטייל שלי" כי ברור לנו שמשהו לא מוברג עד הסוף. אין מפחיד יותר מלראות את סימה הדלוזית מסבירה למירב ש"אנחנו מסתכלות למציאות בעיניים ואנחנו רואות הכול". סימה במשבר נפשי קשה ואני מקווה מאוד שבהפקה יודעים מה הם עושים כשהם משאירים אותה שם. השקט הפתאומי שצנח עליה אחרי כל הבלגן מהפרק הקודם יותר מדאיג מהרעש, כאילו משהו בה התרוקן מהר מדי.
אחרי הפסקה מתודית מענייני מירב וסימה, הכוללת שש דקות של בולשיט מרגש על אלי (מתברר שהוא אוהב שיר מסוים), שיעור אסטרונומיה קצר (האם המוח של אלי מסתובב סביב השמש או להיפך?) ופרסומת לטילון, במהלכה כולם אוכלים טילון וקופצים על טילון ואומרים יה טילון הנה טילון זהו טילון, מגיעה שיחת הבירור המדהימה של מירב וסימה. שבוע מירב צורחת על אביבית ועל כל מי שמגן על אביבית, ורק עכשיו היא נזכרת לשאול מה בעצם קרה שם. "רגע, אתם אומרים שסימה קיללה את אביבית ולא להיפך?" "זה מה שאנחנו מנסים להסביר לך כבר שבוע!" שואגים כולם. מירב שוקעת בהרהורים. יכול להיות שהיא... סתם כעסה על אביבית? יכול להיות שכן יש כוסברה בגינה? יכול להיות שגבינה ועגבנייה זה דווקא סבבה? היא קוראת לסימה כדי לברר סופית מה הסיפור, אבל סימה מתעקשת שאביבית היא השקרנית, ועכשיו מירב מבולבלת לגמרי, ומתחילה להבין שאולי היא רתמה את הסוס שלה לעגלה הלא נכונה, שלא לומר עגלה שדוהרת לתהום תוך כדי שהיא עולה באש ומחתנת קונסרבטיבים. "אני כבר לא יודעת למי להאמין", מירב ממלמלת לאדל, אבל אפשר לנחש שהיא כבר כן יודעת, ומתחילה לחשוש לגורלה בהצבעות. מזל שסימה, שבורה וכבויה, חתמה את המערכה בהתנצלות כנועה בארוחת הערב, וחילצה את מירב מהצורך המביך לרדת מהעץ בעצמה. לא בטוח שזה מספיק.
עוד כמה הערות:
- "תודה לחברי הקהילה בצוות ההפקה שעבדו היום מהבוקר על השידור הזה". ותודה לך לירון ויצמן על זה שהשטנקרת על מפרי השביתה בפני כל עם ישראל.
- באמצע כל הצרחות והבלגנים והריבים - פתאום מריה התעוררה. "אממ, די לצעוק", היא צייצה. כולם היו בהלם, כי הם לא ידעו שהדבר הזה גם מדבר. מירב הסתובבה אליה לאט כמו בסיטקום, "דיברת אליי, טוויטי?". "כן, אמרתי שמספיק עם הצעקות", היא חזרה, ומירב מרוב תדהמה לא הצליחה אפילו לצרוח בחזרה כהרגלה שלא יגידו לה לשתוק ושהיא תצעק כמה שהיא רוצה וככה אני אומרת את האמת. כולנו נדהמנו, האמת. יכול להיות שהכפתור של מיקי באמת עושה משהו? אשמח לשישה כפתורי "כתיבת בלוג מוצלח באישון לילה" בבקשה.
- מה יצא בסוף ממשימת גן הילדים? לא ראינו כלום ממשימת ה"חברה הדמיונית" של אדל ואף אחד לא קיבל אתגר שיפיל או ירים את הקבוצה. כל מה שהיה זה חולצות טיפשיות והתגלית (עבורי, בכל אופן) שמיקי אוהבת המון המון כפתורים. הקטע של מיקי היה יותר "הקוסם מארץ עוץ" ופחות מופע ילדים: לתומר היא העניקה שכל, למריה - אומץ ולמושיקו זמן מסך. האם הם ניצחו במשימה או לא? כל מה שראינו זה את האח מכריז על סיום המשימה, מחרבש משהו על תמימות וילדות ולוחץ פליי על "עוף גוזל" בשביל הרגשנות כי ישראל לא סיפק את הסחורה עם התמונה שלו וחייבים להיות עצובים כבר. חבל שמיקי לא העניקה לו את כפתור בימוי המשימות.
- גוברת חיבתי כלפי עמוס, שבגיל 55 משחק לי אותה קרקסון. יאללה לגמר.
- אז יש או אין כוסברה בגינה?!