מצדה איש ימיני היא תגלית השנה! איזו הפתעה, אני הייתי בטוחה שקים אטדגי לוקחת את זה, והיא בכלל לא הייתה בגמר. סתם נו, בואו נודה בזה – הזכייה של מצדה הייתה די צפויה, אפילו אייל אמר את זה בעצמו איפשהו בתחילת העונה, ועם כל הכבוד ל"אלימות" שבשירה של נועם או לגרוב המתפרץ של טיגיסט, מצדה ניחנה בקול ענק וטאץ' דיוואי נדיר שזיכה אותה, והכי בצדק, בתואר.
הערב נפתח במחרוזת של המתמודדים לשירי אביב ואייל מתוך תאי מתכת שעליהם הוקרן וידיאו ארט עתידני. ובכן, אני מבינה שרצו להגן על ארבעת הפיינליסטים מהקרב המדמם שהתרחש שם בחוץ בין השופטים, אבל להחביא אותם בקופסאות? מישהו שם הגזים לגמרי. חייבים להתייחס גם ללבוש של המתמודדים, ובראש ובראשונה לטיגיסט שהגיעה במה שאני מכנה שמלצ'ון – שמלה מטאלית משולבת בקפוצ'ון, דיווה הוליוודית וראפרית אנדרגראונד בו זמנית. נועם כהרגלו עלה עם חליפת חתן, וכך גם לינוי - שלבשה שמלת כלה. מצדה הוחבאה מתחת לערימה כל כך מאסיבית של נצנצים שכמעט ולא הצלחנו למצוא אותה.
אז אחרי שחילקנו דרקונים, נעבור לסיבה שלשמה התכנסנו כאן: לגרום למירי מסיקה להפסיק לשחק אותה מאמא תרזה. ובכן, אפשר בהחלט לומר שלא ממש הצלחנו בזה, כי בדיוק כפי שעשתה לאורך כל העונה, גם הפעם מירי סירבה להחליט, הלכה בין הטיפות וחילקה את הנקודות שלה כמעט שווה בשווה בין כל המתמודדים. גם ברגע ההכרעה האחרון היא בחרה לחלק את הנקודות שלה באופן כמעט זהה בין שלושת הפיינליסטים, אבל למזלנו הקהל בבית לקח את המושכות לידיים והיה המבוגר האחראי בסיפור.
בפן המוזיקלי, קיבלנו ביצועים טובים יותר וטובים פחות – נועם, שדשדש בהתחלה עם "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי, הפציץ בביצוע השני והבלתי נשכח שלו ל"הללויה". טיגיסט, שריגשה עם "Empire State Of Mind" של אלישיה קיז (ולא "ניו יורק", כמו שהיא חשבה שקוראים לשיר) שיעממה קצת עם ביצוע רגוע ל-"Let It Be" של הביטלס. מי ששמרה על הרמה הגבוהה בשני הביצועים הייתה כאמור מצדה, המנצחת הגדולה של הערב, ולא נשכח את הביצוע של לינוי לשיר "The Power Of Love" של "Frankie Goes To Hollywood" שהיה לא פחות ממצוין.
ההדחה של לינוי הייתה כאובה כאמור, אך צפויה גם כן. לינוי אולי צעירה רק במעט מטיגיסט ומצדה, אבל ברור שהיא עדיין לא הבשילה כמותן. למרות זאת, חייבים לחלק לה ח"ח על כך שהצליחה לגבור על כמה וכמה מתמודדים רציניים לאורך העונה, כמו בן חור או מורן קריטי.
חוץ מהניצחון של מצדה, זכינו לרגע היסטורי נוסף במהלך הערב – החיבוק של אביב ואייל, שהגיע במהלך ביצוע משותף של שלושת השופטים. כמה מפתיע שדווקא אביב, זה שלאורך כל העונה שמר על דיסטנס ברור, סירב לקבל את העצות של אייל ולא מעט פעמים גם סיפק אמירות שנויות במחלוקת על המוזיקה המזרחית, היה זה שקם מהכיסא ושלח זרוע של שלום.
הגמר של אביב או אייל סגר קצוות בשני הקרבות שהתרחשו במקביל לאורך העונה - זה שבין אביב ואייל וזה שבין המתמודדים עצמם. גם אם סיימנו בניצחון של אייל ומצדה, חייבים להודות שהניצחון האמיתי של התכנית הזאת היה להושיב של הענקיים המוזיקליים האלה על במה אחת. שיתוף הפעולה בין אביב גפן ואייל גולן הוכיח את מה שהדור שלי לפחות, הבין כבר מזמן: לצעירים בישראל של שנת 2018 נמאס מהקיטוב, מהעדתיות ומהמחנאות המיותרת. כך שבמובן הזה, אנחנו הקהל, ולא מצדה או אייל, המנצחים האמיתיים של התחרות הזו.
ובנימה קצת יותר קלילה, נאחל למצדה בהצלחה (בעיקר בלקום לשיעור אזרחות הבוקר) וכך גם לכל יתר המתמודדים: לטיגיסט ולאמא המהממת שלה, הכוכבת האמיתית של התכנית, לנועם כוכב הפסטיגלים לעתיד וגם ללינוי, שיכולה כעת להוסיף את המילה "גויאבה" לשמה בגאווה. נתראה בעונה הבאה, רק הפעם מירי, פליז תהיי החלטית יותר. מבטיחים שגם אנחנו.