הדו-קרבים ממשיכים באביב או אייל, ואיתם - הקטגוריות שעושות לי פאן בלב: "השראה", "להרים את האולפן", והאהובה עלי - "לב שבור". קטגוריה נוספת היתה קטגוריית הניינטיז, שהתגלתה כקטגוריה המנחסת של הפרק, שהניבה שני ביצועים הזויים למדי. הראשון - אביב, שדווקא היה אמור לפרוח בקטגוריה הזאת כי מה יותר ניינטיז ממנו - אבל בחר את "יש לך אותי" של תיסלם לצמד האחיות גל ושי רון. אם מצאתם שיר יותר פושר מזה - אשמח לדעת.
אביב נראה כמי שהקריב את האחיות רון לזירה, ועוד בשמלות לבנות כדי שיראו את הדם, כי בתכלס הוא ידע שאף אחד מהנבחרת שלו לא ינצח את הדואט של טיגיסט ומצדה. השני - אייל, שככל שעוברים הפרקים אנחנו נחשפים לעוד ועוד צדדים מפתיעים בטעם המוזיקלי שלו, ע"ע "The boy is mine" של ברנדי ומוניקה מהפרק של אמש אותו הוא מאוד אוהב, שמצטרף ל"I have nothing" של וויטני יוסטון (שיר קריוקי אהוב) מפרקים קודמים. שירי מימון, מאחורייך.
טיגיסט ומצדה הפייבוריטיות, שהיו אמורות לכתוש את האחיות רון, לא הכירו את השיר (כי הן הרי בנות 10 במצטבר), נתנו ביצוע תמוה שלא התרומם, ואז קורה שיא השיאים כמו שאומרת אופירה - טיגיסט מפסיקה לשיר באמצע הנאמבר: "לא הרגשתי בנוח עם הביגוד. עליתי ברע". יש מצב שהיא קצת מקדימה את זמנה עם הדיוואיות הזאת.
בקרב הלב השבור (שבורה על הקטגוריה) בחר אייל את קים אטדגי, לה רקח מאש-אפ לא רע בכלל ששילב את "לומדת ללכת" של נסרין ו-"Halo" של ביונסה. רק ששני השירים, ובטח "לומדת ללכת", הם שירים די מפויסים שאין בהם את ה"שריפה" שיש בשירי לב שבור - וגם לא את הדרמה שקים צריכה לביצועים שלה. אגב קים - גם לכם לקח כמה דקות לזהות אותה עם שיער מורם, או שזו רק אני?
מולה, לקרב ענקים, הציב אביב את נועם בתן שעלה עם ביצוע ל"Ne me quitte pas" של ז'ק ברל, שיר שכולו לב מרוסק אבל מה לו ולחיים עצמם? או אם לדייק - מה לו ולקהל הטינאייג'רז באולפן. עם בחירת שיר כזאת, קים הייתה לוקחת את הדו-קרב הזה גם עם שיר הפתיחה של שירים ושערים. מירי (בוררת מבחוץ ומנטורית מבפנים) אמרה שלנועם יש יכולת הגשה ברמה של שחקן תיאטרון, וצדקה בכל מילה - זה לגמרי הקלף שהוא צריך ללכת עליו עד הגמר.
יש מישהו בארץ שפספס את הקראש, שלא לומר את האובססיה, שיש לבן חור על אייל גולן? כי היו כמה דברים שרמזו על זה: בן חור, שנבחר ע"י אביב לדו קרב בקטגוריית "להיט עכשווי", ביקש מאביב לשיר את "זה מסוכן" של אייל גולן, במטרה "להוכיח לאייל מה אני שווה". בן חור בחר שיר שהוא לא בדיוק להיט ולא בדיוק עכשווי, אבל הוא בהחלט רמז מטרים לאסון שבן חור המית על עצמו עם ההתאהבות המסוכנת הזאת שלו. מולו שר דוד מזרחי מהנבחרת של אייל, שביצע את הלהיט המבעבע "איפה כל החברות שלך" של עומר אדם, עם קלידים, רקדניות, ואווירת מאניה כללית. יש מצב שאני כותבת את זה תחת השפעת הביצוע, אבל אם עומר אדם נחשב היורש המשוכלל של אייל גולן - אז דוד מזרחי הוא לגמרי יורשו העתידי של עומר אדם (מ.ש.ל?)
למרות שהוא נלחם בשיניים ונתן ביצוע מעולה לשיר לא קל, טכנית, בן חור לא גירד את ההצבעות שגרף דוד מזרחי עם "איפה כל החברות שלך", מהסיבות המובנות. אביב מצדו התנער מבן חור ומבחירת השיר שלו, ואמר שהוא "נשמע לו כמו אעזקה של רכב". רגישות, קווים לדמותה. אבל מה אכפת לאביב, מבעד לכל האחיות והבן חורים הוא כבר רואה את האס שלו - לינוי קנטור, אותה הוא שולף למשימת "הקלאסיקה שלי", עם שיר שהוא באמת קלאסיקת רוק - "Karma police" של רדיוהד.
לינוי שוברת את שיאי התוכנית עם ההצבעה הכי גבוהה עד כה - 674 נקודות, ואביב כבר מאבד אוריינטציה ושליטה ורבלית ומכריז בעודו יושב באולפני קשת: "איזה כיף שאני כאן בפריים טיים ערוץ 2". טוב שהוא לא אמר "ערב טוב ניצנים". אז נכון, לינוי היא מבצעת מרשימה פלוס, והיא בורכה ביכולות קוליות שבאמת לא נתקלים בהן בקריוקי של יום חולין, אבל, וסליחה שאני וכו', נראה שאביב משליך עליה איזה תחכום שאין בה כמבצעת. אם נועם בתן הוא מגיש ברמה של ליה קניג - אז לינוי היא בצד הצד של הסקאלה, ונדמה שהיא לא מתחברת עד הסוף לטקסטים שהיא שרה.
ואם בסקאלות עסקינן - בואו נעבור מרדיוהד ל"אל תשליכני לעת זקנה" של אביהו מדינה. מה שקרה בביצוע של מורן קריטי לקלאסיקה הנ"ל הוא שווה ערך למונטאז' ההטבלה מהסרט "הסנדק", ואני לא מגזימה: התזמורת המדהימה ומלאת הפאתוס של אייל התמזגה עם קולו הצלול של מורן, המספרים סרבו לטפס, הכינורות התגברו ובן חור דפק נשיקה ללינוי, במחווה של הכתרת המנצחת. שמעון הסוכן (לא השכן) לוחץ ידיים עם אבא של לינוי, טיגיסט ודוד עוד שניה צוללים לקהל מהגזוזטרה, ורק מירי מסננת: "לא הבנתי, לא הבנתי".
אז זהו, שאנחנו כן הבנו: נציגת הדור החדש ניצחה את נציג הדור הישן, כי זה מה שתמיד קורה, ולא שינתה העובדה שהוא היה טוב ממנה פי כמה. מי שעזב אותנו בסוף הפרק היה בן חור, שלא שכח להודות להפקה ש"נתנה לי להגשים את החלום ולפגוש את אייל גולן", אבל וואלה שכח גם שכח שהוא בכלל בנבחרת של אביב. נשמה, אתה נושך את היד המאכילה, קצת פאסון. אייל עולה לבמה לחבק את בן חור ולומר כמה מילים, כמו שהוא בטח אומר לעשרות ברכות מצולמות ביום, והפרק מסתיים ב"בסוף כל יום" של אייל גולן. לגמרי "הקלאסיקה שלי".
