הבכורה של "פשוט ככה" הותירה את הקהל הנאמן של "סקס והעיר הגדולה" בהלם מוחלט. למעשה, כמעט ולא היה מקום לדיון על כל מה שמעבר למוות המטלטל של מיסטר ביג. מאז שידור צמד הפרקים כל השאלות נסובו סביב האירוע המונומנטלי הזה - למה החליטו להרוג אותו? איך זה ישפיע על העתיד של פלטון? ובעיקר: למה קארי לא הזעיקה אמבולנס?!
למרות שמדובר בסצנה שוברת לב, בשבוע שעבר כתבתי כאן שמדובר במהלך עלילתי מוצלח לפתוח איתו את העונה החדשה, כי שינויים ואתגרים הם החומרים מהם עשויה טלוויזיה טובה. הפרק השלישי בהחלט מוכיח את הטענה הזאת - לקארי מגיעה להיות שמחה, כמובן, אבל האובדן שהיא חוותה והתגליות שמגיעות אחריו החזירו אלינו את קארי המבולבלת והלא יציבה, שהיא הקארי שהכי מעניין לצפות בה.
מייקל פטריק קינג, יוצר הסדרה, הסביר מצוין את הבחירה להרוג את ביג דווקא בתקופה כל כך טובה בזוגיות של השניים, בראיון שנערך איתו לאחר שידור הפרקים הראשונים. "עשיתי את זה בגלל שזה מזעזע", הוא הודה. "אבל גם בגלל שזה נהדר לדמות של קארי, כי הוא תמיד היה מחוץ להישג ידה".
אחרי המוות והלוויה, קארי מתחילה לחזור לחיים. היא מעידה שהיא לא אוכלת ולא ישנה, אבל זה לא מה שימנע ממנה להתרוצץ בין הקלטת פודקאסט לקריאת צוואה לצילומים של ספיישל הסטנדאפ הנטפליקסי הלא מוצדק של צ'ה. בכלל, הפרק הזה כולו התרוצצות. קארי חסרת מנוחה, ולא רק בגלל המוות, אלא בגלל מה שהגיע בעקבותיו - התגלית שביג, שתמיד היה טוב במניפולציות רגשיות מרחוק וממשיך את זה אפילו מהקבר, הוריש מיליון דולר לאקסית נטשה.
החיים חישלו אותה
ופשוט ככה, אנחנו פוגשים שוב את הגרסה חסרת המנוחה של קארי. היא גם אומרת את זה בעצמה למירנדה - במקום להתמקד בתקופה השמחה שהייתה להם לפני מותו, הצוואה של ביג שולחת אותה להתרוצץ ברחבי העיר ולארוב לנטשה - סיטואציה שכבר ראינו את קארי בה בעבר. מדובר בחוויית צפייה אמביוולנטית מאוד: אנחנו רוצים שקארי תהיה מאושרת, אבל גם ברור לנו שכדמות, קארי בשיאה כשהחיים שלה נמצאים במערבולת.
בגרסת המקור שלה, "סקס והעיר הגדולה" הצליחה לא רק בגלל שהיא הייתה כיפית, נוצצת ועשויה היטב. היא הצליחה כי היא לקחה את הז'אנר של הקומדיה הרומנטית ופירקה אותו לגורמים. האהבה של קארי וביג הייתה רחוקה מלהיות סיפור פנטזיה (מלבד הסצנה האחרונה שלהם ביחד בעונה השישית). הסיפור שלהם הדהד אצל כל כך הרבה נשים שבמערכות יחסים רעילות עם גברים בלתי מושגים, אבל איכשהו עדיין מקסימים ומסחררים. כשביג נתן לקארי תשומת לב, היא הרגישה כמו האישה החשובה ביותר בעולם. אבל כשהוא היה לא נגיש ולא מתקשר - זה מוטט אותה.
אבל צריך להגיד גם כמה מילים על הצמיחה שלה. באופן כללי, חזרה לדמויות ישנות ואהובות כשהן מבוגרות יותר היא תמיד מראה מעניינת לחיים עצמם. "פשוט ככה", ממש כמו הריבייבל של "בנות גילמור", מזכירה שאנשים תמיד משתנים, ואף פעם לא באמת משתנים. קארי היא עדיין נשמה סוערת מבפנים, גם כשהיא נראית רגועה כלפי חוץ, אבל היא גם מתמודדת עם האבל באופן די מעורר השתאות. זאת תזכורת טובה לכך שהיא - כמו גם שרלוט ומירנדה (וסמנתה שעדיין כה חסרה) - אישה שהחיים חישלו אותה רגשית.
קארי היא שורדת. היא אולי איבדה את אהבת חייה, אבל היא לא שוכחת לרגע שיש לה עוד כמה כאלה, ומשכילה לבלות כל רגע נתון עם מירנדה, שרלוט וסטנפורד. היא ממשיכה לנוע, ליצור, לעבוד ואפילו להיות פנויה רגשית לסובבים אותה, וכל זה באאוטפיטים מרהיבים - ואלה לא דברים שאפשר לקחת כמובנים מאליהם לאחר אובדן שכזה.
הטון של הסדרה עדיין מעט מבלבל. קינג אמר באותו ראיון שהוא מנסה באופן מודע ליצור סדרה שונה מ"סקס והעיר" המקורית, אבל התוצאה היא איכשהו סדרה שמרגישה פחות רעננה מהמקור. "סקס והעיר הגדולה" הייתה מופת של טלוויזיה. היה לה קצב נהדר, כתיבה שנונה ולא היה בה רגע דל או משעמם. ההחלטה המודעת להתרחק ממנה היא תמוהה - למה להחליף סוס מנצח? למרבה המזל, הדמויות עצמן עדיין נהדרות ומצליחות להחזיק את הסדרה, אבל מה שנעדר ממנה בהחלט מורגש, ובעיקר הקריינות של קארי.
מאחר שקארי היא אישה של מילים, לקריינות הזאת היו לא מעט תפקידים. עכשיו כשהיא נלקחה מאיתנו, אנחנו לא מפסידים רק משחקי מילים, אלא שכבה נוספת של משמעות ופרספקטיבה לדברים שקורים על המסך. העדר הקריינות גם מדגיש עד כמה קווי העלילה של מירנדה ושרלוט לא מקבלים מספיק זמן מסך או יחס.
ובהחלט מגיע להם: מירנדה סוף סוף חווה את ההתעוררות המינית שציפינו לה מאז שסינתיה ניקסון עצמה נפרדה מבן זוגה והתחתנה עם אישה - ולמרות שזה קורה עם צ'ה הבלתי נסבל.ת, מדובר בהתרחשות מרגשת. זה גם מגיע בעקבות שיחה שמרגיש שנגזלה מאיתנו, כשמירנדה ושרלוט מחכות לקארי שתסיים להלחיץ את נטשה, ומירנדה זורקת לאוויר בנונשלנטיות את העובדה שסטיב והיא לא עשו סקס שנים. ב"סקס והעיר הגדולה" הפרט הזה היה מקבל פרק שלם, או לפחות פאנל חפירה על בראנץ', ולא קפה ומאפין חטוף. ואם סמנתה הייתה שם, תהיו בטוחים שהיא לא הייתה מרשה לזה לקרות.
בעולמה של שרלוט אפילו יותר מרתק, עם ההצהרה של רוז שהיא "לא מרגישה כמו ילדה" והאופן הרגיש והמתחשב שבו שרלוט מגיבה, שמוכיח שגם היא צמחה והשתפרה עם השנים, וניכר שכבר פחות חשוב לה מה אנשים אחרים חושבים עליה. וכשכל זה קורה, גם סטיב והארי סובלים מהמבנה החדש של הסדרה - הם צצים לעתים רחוקות, לזמן קצר ועם תרומה לעלילה שהיא יותר שטוחה מהנעליים של נטשה.