מערכת היחסים עם העונה השביעית של "אימה אמריקאית" היא רכבת הרים. אחרי פרק שלישי בינוני ומטה, פרק 4 היה כיפי ברמות - הוא הצליח לסתום כמה חורים עלילתיים, והעניק נפח לדמויות ששימשו עד כה בעיקר כתפאורה אנושית לצעקותיה של שרה פולסון על ליצנים. והטריק היה, ובכן, להניח לרגע לשרה פולסון, להעביר את דמותה של אלי לרקע ולתת לדמויות אחרות לפרוח. מלשון "פורח", כן? כי גם ברגעיה האיכותיים יותר, "אימה אמריקאית" היא עדיין סדרת טראש, אבל השנה היא הבינה שהיא לא חייבת לבחור.
לא פעם, "אימה" ניסתה להחליט בכוח שהיא רק דבר אחד: דרמה נוקבת, למשל, או משל שנון. או סאטירה היסטורית, או פארסה או פול-און סרט אימה עם רוצח וקורבנות. אבל השנה היא גם זה, גם זה וגם זה. וחוסר ההתחייבות הזה נחמד. הוא בטח יותר מהנה לצפיה מהדרמה המשפחתית שנכפתה עלינו בשני הפרקים האחרונים.
אז מה למדנו השבוע? וואי, מלא דברים. "9.11", שם הפרק והיום שאחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנה שעברה, הותיר את כולם מצולקים. ובדיוק כמו בתאריך המקביל-משלים, 11.9, אמריקה בטראומה. כלומר, היה לנו ברור שאמריקה הלבנה, האמידה והנאורה בטראומה, אבל עכשיו אנחנו יודעים שעלייתו לשלטון של טראמפ פגעה גם בשחורים, בעניים, בחולים וב"סתם" גברים סטרייטים. היא אפילו פגעה ברפובליקנים.
וקאי לא היסס לעבור על הדמויות המצולקות אחת-אחת ולגייס אותן למטרותיו. אם גורואים אחרים מציעים לחסידיהם קלישאות על אהבה ואור, קאי מדבר איתם על חושך, פחד, מרירות ועצבים. וזה עובד מדהים. הוא זיהה את מערכת היחסים המעורערת בין הריסון (להלן, עני) לקולגה ששולח אותו לנקות כתמי זרע מקירות המלתחות בחדר הכושר. את הנכוּת הכלכלית של מדו (חולה), ואת הרצון הנואש שלה להיאהב. את הזעם ההולך ונצבר של כתבת הטלוויזיה בוורלי הופ (שחורה) - גם כלפי הקולגה שלה וגם נוכח האלימות והזלזול שהיא סופגת במהלך דיווחי החדשות. הוא לקח את כל אלה, ואמר למדוכאים: אני רואה אתכם, ומגיע לכם יותר. על הדרך הוא גם ארגן לנו צפיה ישירה במותה המדמם של אמה רוברטס, אז איימן, בראת'ר, גם אני חבר בכת שלך עכשיו.
אפילו אייבי, שהיתה עד כה כינור שני להיסטריה של אלי, זכתה לפיתוח מעניין הפרק. היא הותקפה מינית על ידי גארי, מנהל סופרמרקט בגילומו של צ'אז בונו, והחליטה לנקום בו ולמנוע מלהצביע בבחירות. אה, והיא הכירה גם את וינטר עוד לפני שנזקקה לאומנת במשרה מלאה. השתיים נפגשו בהפגנה, תקפו יחד את גארי ונעלו אותו במרתף הספורמרקט כשאחת מידיו אזוקה. כיוון שגארי הופיע במונטאז' הפתיחה של הפרק (שם גילינו שמדו ניסתה להצביע לאופרה ווינפרי, כי אלא מה), היה ברור שהעלילה הזו עומדת להסתיים בזרוע כרותה. מזל שצריך רק שתי אצבעות כדי להחזיק את הטוש המשונה שאמריקאים מצביעים איתו בקלפי.
>>"אימה אמריקאית" עונה 7 פרק 3: הפסיכוטיות של אלי היא לא הדבר הכי מטריד בה
כששמו של בונו, בנה של שר, הופיע בקרדיטים, עברה בי רתיעה קלה. צ'אז בונו הוא לא שחקן עם יותר מדי קרדיטים, וחששתי שהוא לוהק לסדרה מטעמי "אומייגאד, הצלחנו להשיג מישהו מהמשפחה של שר! אולי היא בעצמה תסכים לבוא לאיזו הופעת אורח בעונה 8!". אבל לא, בונו גילם את גארי הנתעב בכישרון. ואם תהיו בשקט תוכלו לשמוע עשרות סטודנטיות.ים למגדר מתחילים.ות לכתוב מטלות סיום על הבחירה בשחקן טרנסג'נדר - כלומר שחקן שנודע, בין השאר, באיבריו העודפים או החסרים בגופו - המגלם דמות שבוחרת במודע לגדוע לעצמה איבר.
העלילה הזו הוכיחה גם שבדרכו המעוותת, קאי באמת לא עושה איפה ואיפה. לא אכפת לו ממעמד, נטיה מינית, או העדפה פוליטית. עבורו, כל האנשים כולם ניתנים לניצול ולתמרון בצורה שווה. בכל זאת, נכון לעכשיו הם עדיין חיים בדמוקרטיה. היא השתלבה גם בשאר העלילות באופן אלגנטי - מילה מאוד לא אופיינית ל"אימה אמריקאית", שבדרך כלל מעדיפה להכות אותך על הראש עם הגילויים העלילתיים שלה (ואז לצלם אותך מדמם, להעלות את זה לאינטרנט, ואיכשהו יש גם מכשפה ומינוטאור וחייזרים... סיפור ארוך). אבל שימו לב לקלילות בה דילגנו בפרק הזה מעלילה לעלילה - ראינו את כריתת הראש של ויני, מאמן הכושר, ואז את בוורלי מדווחת על גילוי גופתו. Grab her by the pussy - הציטוט שסיבך את טראמפ במערכת הבחירות לפני שנה - היה המניע המרכזי להתמוטטות של בוורלי, והופיע גם בעלילה של וינטר, אייבי וגארי.
אפילו שם המשפחה של בוורלי איננו מקרי. כן, Hope פירושו תקווה ובלה-בלה-בלה התקווה שנגוזה כשהשמאל בארצות הברית הבין שהוא לא יזכה בבחירות, אבל Hope גם היתה מילת מפתח במערכות הבחירות של אובמה. כמו אובמה, בוורלי הופ היתה השחורה היחידה שאיישה את תפקידהּ במערכת החדשות. זו גם הסיבה שלא פיטרו אותה אחרי שהרביצה לטינאייג'רים שהתעמרו בה במהלך השידור = אף אחד לא רצה לצאת נגד השחורה היחידה במערכת. כמו אובמה, גם היא חשבה שהולכים להחליף אותה באישה לבנה, נחמדה ובלונדינית (סרינה, כתבת הפנאי בגילומה של אמה רוברטס), וכמו אובמה - היא טעתה בענק. היא התעוררה בבוקר שאחרי הבחירות וגילתה שארצות הברית מלאה בליצנים ופסיכופטים, ועכשיו אין לה ברירה אלא לגרום לזה לעבוד לטובתה.
TVbee בפייסבוק