תארו לכם שהיינו מתעוררים לבוקר שבו אסף וג'סיקה, המודחים הראשונים בעונה הנוכחית של "המירוץ למיליון", חוזרים למשחק כשהם מאכילים אבק את כל יתר הזוגות, החזקים ובעלי הניסיון פי כמה וכמה מהם, כולל את הלן הוד. כלומר את רגב והלן, אבל תזרמו איתי רגע. איזה מין בוקר זה היה? כמו הבוקר שאחרי ליל בחירות 1977, כמו הבוקר שאחרי הניצחון של הראל מויאל על הראל סקעת: כאוס מהסוג שיש רק במהפכים היסטוריים שכאלה. אבל למזלנו לא קמנו לבוקר כזה, כי רגב והלן איז באק אין דה גיים, ביצ'.
אבל ברשותכם, נחזור להתחלה. אנחנו עדיין בקירגיזסטן, התושבים המקומיים עדיין מוצגים כבורים, פרימיטיביים ובעיקר בעלי טעם מפוקפק באוכל. אחרי שבפרק הקודם הציגו לנו את הממתק המקומי, חטיפי גבינה שעשויים מחלב סוסים שהתייבש בשמש, הפעם התוודענו למעדן שהוא צמות שעשויות ממעיים. בואו נגיד שעם יותר מדי תיאבון לא יצאתי מהפרק הזה, למרות המחמאות הבהחלט מפתות לסוכריות טיק טק שנשזרו לאורכו.
אחרי האתנחתא הקלה בפרק הקודם, בה הודחו הני ואביבית מהמירוץ באופן סופי, נותרנו עם חמישה זוגות שבגדול התחלקו ל-2 קבוצות: אלה עם סיכוי ממשי לחזור ואלה שכאן על תקן הקוריוז. יונתן ונמרוד, זוג החנונים האהובים עליי שעלו הפרק על סטארט-אפ לא נורמלי – הלבשה תחתונה לחנונים בלבד (כן!), משתייכים באופן מובהק לקבוצה השנייה, ואיתם כמובן אודי ויוסי. בקבוצה הנגדית יש לנו את עדי ומיתר וכמובן רגב והלן, ואילו את ג'סיקה ואסף הייתי ממקמת איפשהו באמצע.
בואו נודה בזה, ההפקה לא בדיוק עשתה חסד עם ג'סיקה ואסף. גם לאורך הפרקים המעטים שהם הופיעו בהם, הם הוצגו כזוג מעצבן, כזה שלא מפסיק להתווכח גם ביחס לעובדה שהוא אוחז בתואר המפוקפק זוג אקסים. בשניות מורטות העצבים שבהן הם התחרו עם רגב והלן על המקום הראשון ובעצם גם על כרטיס החזרה למשחק, תהיתי לעצמי אם זו אולי פשוט הדרך של ההפקה להתנצל בפניהם על כל העוול שנעשה להם. פייר, יכולתם פשוט לשלוח זר פרחים ובונבוניירה במקום לגרום להם לשנן משפטים שלמים בקירגיזית.
בהחלט הגיע לרגב והלן לחזור למשחק. לאורך כל העונה, על אף שהשניים הללו הפגינו לעיתים אובר-תחרותיות שהתפתחה לכדי סכסוכים אישיים עם חלק מהזוגות, הם קיבעו את מעמדם כאחד מהזוגות החזקים ביותר בהיסטוריה של התכנית. ההדחה שלהם שאולי מרגישה פרה-היסטורית אבל התרחשה רק לפני כמה פרקים, לא כולל הלקטים האינסופיים שהורגלנו אליהם לאחרונה, הייתה כמעט אכזרית. עם חזרתם למירוץ בעצם חזרנו למצב הטבעי שבו כל הזוגות שעשו את הדרך עד לרגע זה ממשיכים לרבע הגמר, וזוהי כמובן הזדמנות לתהות האם גלגל ההצלה הזה היה בכלל הכרחי.
אז התשובה היא כמובן, לא. לא היה טעם למרוח אותנו בעוד שני פרקים מיותרים רק כדי שנחזור לאותו מצב שכבר היינו בו בלאו הכי. כמו כל העונה הזאת, שנמרחה ונמתחה עד לכדי סצנות ביזאריות ולקטים מתישים, גם מקטע המירוץ הזה של "נקמת המודחים" לא היה מרעיש או מרגש במיוחד.
בעצם, יש סצנה אחת מהמקטע הזה שבהחלט צריכה להיכנס לפנתיאון: הרגע בו נמרוד ויונתן ואודי ויוסי, אבודים ברחובות בישקק, מבינים עם יציאתם של שלושת הזוגות האחרים לנקודת הסיום שאין עוד טעם ושהם הודחו סופית מהמשחק. ספק אם הם בכלל הואילו בטובם להגיע אל רון שחר. ספק אם הם בכלל חזרו לארץ. אם מישהו מקוראיי הקירגיזים יודע במקרה מה עלה בגורלם, הוא יותר ממוזמן ליצור קשר.