וואו, איזה פרק. אני לוקחת בחזרה את כל מה שאמרתי על מאוריציוס בריקאפ הקודם, כי שני הפרקים האחרונים היו ככל הנראה הפרקים הכי טובים של העונה. טיה ופיי, שהיו עד כה האנדרדוג, הצליחו להרים את עצמן ועשו את אחד המהפכים הכי גדולים בתולדות המירוץ, כשיום אחד הן על סף הדחה, ויום אחרי זה הן במקום הראשון. לשמחתי הן קיבלו את החלטה שלא לתת לעצורים לשבור אותן, והשאירו לשאר המתמודדים אבק. אבל בואו נחזור אחורה.

הפרק התחיל מאמצע משימת הדו קרב בבופה, שהתחילה מאוד סוערת והביאה את אחד הרגעים הכי אמוציונלים של העונה. אני כמובן מדברת על הפיצוץ של עדן ואביעד. לתדהמת המתמודדים האחרים, עדן הביעה אפס אמפתיה לבן זוגה המקיא שדחף הרגע קילו של סטייקים ואורז. התרגלנו כבר לצעקות של עדן, אבל מדובר כאן ברגע קשוח במיוחד. בעיקר כשהיה ברור שאביעד גם ככה הרגיש מובס ואשם, הוא לא היה צריך גם את התחושה שהוא מאכזב את בת זוגו.

אחרי שני הפסדים כואבים, בזמן שאביעד עוד מעלה גירה, מגיעים ניסים ואוראל. כאן זה כבר נראה אבוד, מתחילת התכנית הם לא מפסיקים למנות את כל הדברים שאמא שלהם מכינה לארוחת שישי, או בעצם את כל המאכלים הקיימים בעולם וכמה הם רוצים לאכול אותם. אבל עם כל הכבוד לתבוסתו וקיבתו המואבסת של אביעד, בעיניי הגיבור הטראגי של הפרק הוא בכלל ניסים. אוראל לא העמיסה מספיק את הצלחת שלו, והחלום המתוק על בופה אכול כפי יכולתך נגוז. מה הבן אדם בסך הכל ביקש? פנקייק עם נוטלה? עד שסוף סוף מגיעה משימה שהוא יכול לנצח בה, הבן אדם לא יכול לקחת אפילו ביס. אין אכזרי יותר מזה.

עדן ואביעד סוף סוף מנצחים בדו קרב הבופה ויוצאים לחופשי, בזמן שניסים כבר בונה על הארוחה בדו קרב הבא. מי שמגיעות הן טלי וגילי והן מנסות לעשות את תרגיל הקשישה במצוקה ומבקשות שיוותרו להן. עם כל אהבתי הרבה אליהן, צר לי לומר "פחחחחח". כבר ראינו מה קרה לזוג שוויתר להן (בן ורן), ולא משנה כמה גילי מתוקה, זה לא שווה לסכן את המקום שלך במירוץ. גם הפעם, ניסים, שהוא לא פחות מאיוב בן ימינו, לא מצליח לשים את ידו על האוכל (אבל כן אצבע בנוטלה), וסוג של מנצח בטעות. לשמחתם, ולצערם, ניסים ואוראל יוצאים משם שמחים ורעבים.

זוג האינסטגרמיות מיכל ועומר היו הבאות שהגיעו למשימת הבופה, ובשלב הזה, זה מרגיש כאילו מיכל יוצאת מגדרה כדי לצאת ריץ' גרל מנותקת. היא כבר סיפרה בפרקים קודמים איך ש"סגנון החיים באפריקה לא היה מתאים לה", ועכשיו טענה שהיא לא הולכת להכול כלול כי היא "מעל זה" ו-"יש משהו נורא זול בבופה". נשמה, את לא תדברי ככה על בופה, סבבה? סליחה באמת שזו לא ארוחת שף בריזורט במלדיביים שקיבלת בחינם כי העלית תמונה בחלוק עם לוגו של המלון וכתבת "Good Vibes".

למרות שהיא "מעל זה", מיכל דחפה את ארוחת הבופה, אבל הזמן נגמר והיא נשארה עם קיבה מפוצצת והפסד לטובת טלי וגילי. הן החליטו לוותר ולחכות להבאים בתור - סיד ואייל. בקרב הזה השתיים נאלצו להתחלף, והפעם עומר, נאלצה לאכול כמעט קילו של פחמימות. כשהגיע תור סיד לאכול, זה נראה שהמצב אבוד בשביל הבנות - אבל הוא היה שאנן, ובמקום לבלוע בחייתיות את הצלחת כמו כולם, הוא היה עסוק בלהתענג על החריפות המעקצצת של הסלמון והפסיד בדו קרב. סיד ואייל נתקעו במקום האחרון, וניצלו את המצב כדי להתחרע על מה שנשאר מהבופה. ליבי עם ניסים שכנראה יושב עכשיו בבית ובוכה.

כאן הסתיימה לה המשימה הכי טובה שהייתה בעונה עד עכשיו, והגענו למשימות הסיום של מאוריציוס. בראשונה, הזוגות היו צריכים לסחוב עגבניות ולשמור על שיווי משקל. משימה כל כך משעממת שהיה עדיף כבר לראות את אייל וסיד מחליפים מתכונים עם השף של הבופה. המשימה הזאת הייתה סבל טהור בשביל כולם, ובעיקר לתושבים המקומיים שצריכים לראות את העגבניות הטובות והמוכנות לאכילה שלהם נמעכות על הרצפה בשביל תחרות דבילית.

המשימה האחרונה לפני נקודת הסיום הייתה משימת "חדר עם מלא דברים שצריך למצוא בו משהו שקשור למירוץ", או כמו שהמתמודדים אוהבים לומר תמיד בשלב הזה: "משימה שיכולה לערבב את כל הקלפים". ואכן, הקלפים עורבבו. טיה ופיי התחילו את היום הזה במקום האחרון, וסיימו אותו במקום הראשון. הממנים התחילו את היום במקום הראשון, וכל כך התעכבו בחדר הדואר שהם סיימו במקום החמישי. וכאילו שזה לא מספיק, גילי וטלי, המתקשות של המירוץ, הגיעו למקום השלישי והמכובד וזכו לקבל סמול טוק מפנק עם רון שחר. בסוף קיבלנו מירוץ של ממש כשסיד ואייל ומיכל ועומר הגיעו באותו זמן ונאלצו להתחרות בריצה על מי ישימו ראשונים את רגליהם על השטיח. יצא ככה וצמד האינסטגרמיות הגיעו למקום האחרון והודח מהמירוץ. ובכן, קארמה של בופה. סורי נוט סורי.

בפרק הבא של המירוץ למיליון: תושבי אפריקה עושים אירוע התרמה כדי לפתור את בעיית הרעב של ניסים, עדן מכניסה את הראש שלה כל כך אחורה לצוואר תוך כדי דיבור שהיא לא מצליחה להחזיר אותו חזרה וגילי סוף סוף עושה מוב על רון שחר.