צביעות או חנפנות, זאת השאלה. הקושיה שהעלה דודו בנוגע לאופיו של דומיניק שמה זרקור על אחת הדמויות החמקמקות והמסקרנות בעיר, ואין זה מקרה שהדיון על דומיניק החזיר לחיינו את השורש הנפוץ והמרכזי בריאליטי הישראלי - צ.ב.ע. אין זה מקרה, כי לאורך כל הפרק נראה שדומיניק מנסה להחזיר אותנו לתכנית אחרת ומוכרת. כשישב מול האוטומטים והתחנן לבואו של האיש, כשביקש לסגור את התריס ויצר לעצמו 'חדר איש שבקיר', כשסיים את השיחה כמו מי שהתאמן שנים על המשפט "תודה, איש שבקיר" - דומיניק ניסה להשיב את האיש שבקיר לתפקידו הישן - כאח גדול.
אז בואו נדבר על דומיניק, כי למרות שהאובססיה האגרסיבית של סמי כלפיו לא נעימה ואפילו קצת פתטית, הוא העלה כמה נקודות ראויות למחשבה. רז'אל הם קוראים לו, "היפה" (אפילו סטרייט אשכנזי כמוני מכיר את השורה משירו של עומר אדם "פגשה אחד, גבר גבר ורז'אל"), והיופי הזה לא מתמצה בפלומת האפרוח הבלונדינית או בעיני הכלבלב התכולות, אלא בתדמית שהוא מנסה לשווק לנו הצופים. וזה עובד לו: דומיניק הביא סיפור רקע מטלטל, התנחמד לכולם, התמרח על הבנות, אימץ מבוגר שהוא יוכל לקרוא לו אבא, התחיל לבנות רומן נכזב עם הודיה ובאופן כללי נראה כמו מי ששינן טוב טוב את ספר ההוראות "איך לצאת מהבית עם המיליון". חבל רק שמדובר במשחק אחר לגמרי.
זה עבד עד כה, אבל אני חייב להסכים עם השיפוט הקשה של סמי ולהודות שיש פה בועה של פייק שעתידה להתפוצץ. נעשה את התרגיל המחשבתי של סמי ונתעלם מסיפור הרקע של דומיניק, מה נשאר לנו? ילד יפה שמתחנף לכולם בהגזמה, מתנהל כמו קדוש צדקן שיקריב הכל אבל איכשהו תמיד מצליח להסתדר, מקבל מענקים קבועים מהצופים, וגם לן באכסניה הזולה בלי שאיש ידרוש ממנו לבזבז כסף על סוויטה. יותר מכל, המאמי של העיר הזכיר לי ביטוי שחוק נוסף מתכניות עבר, "מחפש מצלמות". אפשר לראות את זה בכל שיחה, האישונים מתרוצצים לחפש את הבמה מולה הוא יופיע, וגם כשהוא יוצא על סמי המשפטים תמיד טבולים בדבש.
אפשר להבין את החשדנות של סמי ודודו נוכח הגולדן בוי שמשיג את כל מה שהוא רוצה, מפיץ אהבה ריקה לכל עבר ומתבסס כפייבוריט מוקדם לזכייה למרות שהוא משחק אותה התושב הכי פחות תחרותי בעיר. האביר הזהוב לא נתן לבנות "להתהמלס", דרש שאביו המאמץ ג'ו "יגרזן" אותו והיה מוכן להקריב את עצמו לטובת הכלל - אז איך זה שהוא חי בעושר עם אופק כלכלי וכסף בבנק? אני לא חורץ את דינו בשלב זה, הוא נראה כמו בחור טוב, אבל יש פה מידה של הצגה שקשה להכחיש.
סמי הרס לעצמו עם המתקפה על דומיניק, זה ברור. הוא הדייר הדומיננטי היחיד שלא קיבל מענק, רוב העיר שונאת אותו וגם הצופים נרתעים. אבל סמי הוא בדיוק הסערה שהעיר הזאת צריכה. כשדומיניק הצטרף לנאום הטינוף הפומבי שסמי נשא עליו, סמי לא השתתק במבוכה, אלא המשיך בנאומו עם ברכיים רועדות, עד שכל טיפת מבוכה מהסיטואציה הקשה עברה אלינו, הצופים. לא הספקנו להירגע מזה - וסמי פתח את שיחת ההשלמה בייבוש הכי מפואר שראיתי מימי: "אני כרגע בשיחה מאוד חשובה ואני אשמח להקדיש לך מזמני, אבל לא היום ממי". רבותי, זה אדם שצריך להישאר בעיר. תתעשתו ותזכו אותו במענק.
אחרי שנכנסתי במלאך של הבית, אני רוצה להתייחס לנושא שלא כל כך נעים לדבר עליו. אני לא רוצה ליפול לסטריאוטיפים אבל כבר אי אפשר להתעלם מהעובדה שהבנות פשוט קמצניות. הרצון שלא להכליל על בסיס מגדר קורס מול כובד הראיות. סיגל יותר בונקרית מנבחרת איטליה, וגם שותפותיה נטע והודיה העדיפו לישון ברחוב מאשר להוציא כסף על מלון -בעוד הן בראש הטבלה(!). בארוחת השף אצל חיים כהן היו ארבעה בנים, וכולם מהתושבים העניים בעיר. יש לכן הזדמנות לאכול מהידיים של חיים כהן, ארוחה פרטית שתעלה בחוץ סכומים דמיוניים, ואתן מעדיפות להתקמצן על כסף וירטואלי שאתן לא באמת יודעות אם יעזור לכן בהמשך. לימור חשפה שגם מנואל ושרי נדבקו בחיידק היד הקפוצה, ומכריחות אותה להתקלח בתיאום איתן כדי לחסוך עוד 10 שקלים.
אתם תגידו שהבנות יודעות לשחק את המשחק - אבל אני לא הייתי ממהר להכריע. לא בטוח שדווקא חסכנות היא האסטרטגיה הנכונה. הכסף עוד יגיע מכיוונים לא צפויים, עוד יעלם ויקוצץ במפתיע. המטבע האמיתי של העיר הוא רצון טוב, אהבה ונאמנות. ככה קונים את הצופים והתושבים, וזה המטבע שהן צריכות לשמור בכיס לימים קשים. עד כה שלישיית הבונקריות מקבלות אהבה ומענקים מהקהל, אבל שוב, 10 שקלים שהן יחסכו לא ישנו את התמונה הכללית, אז עדיף להתנהל בנדיבות, ובאופן כללי יותר להינות מהרגע - ופחות לאכול חודשים מהאוטומטים כמו מסכנות. ואם התחלנו עם עומר אדם, גם נסיים איתו, בעצה חמה לתושבות העיר: "את כזאת שאוהבת עיניים, עם הלב את תקני את השמיים, כסף הוא בא והולך, את אומרת תמיד".