בשולחן עגול באירוע הוליוודי, בין פפיון ענק שמודבק על ראשה של נטשה ליון, לבין שרוולי הזהב של עמיתתה לכתום זה השחור החדש טיילור שילינג, יושבת לה אילנה דיין. בחליפת מכנסיים כהה, שביל באמצע-צד ובאיפור עדין עד לא-קיים, היא יושבת בנינוחות ומחייכת חיוך דק. רק שזאת לא אילנה דיין. זו סינדי הולנד, מנהלת התוכן המקורי של נטפליקס, אחת מ-100 המשפיעים של מגזין טיים ומי שמאוחר יותר באותו ערב ג'יין פונדה תקרא לה לבמה לקבל את פרס נשות המדיה של WMC לשנת 2018, ותציג אותה במבט מלא אימה כ"זו שמבינה אלגוריתמים". 

הולנד מבינה אלגוריתמים. היא גם מבינה איך הופכים שירות למשלוח די-וי-די - מה שנטפליקס היתה כשהיא רק הגיעה אליה - למפלצת תוכן ששואבת לתוכה שמות ענקיים כמו טינה פיי, שונדה ריימס וברק ומישל אובמה. הולנד היא האישה שהקימה את חטיבת התוכן המקורי של נטפליקס, והפכה אותה תוך שבע שנים ממחלקה של אישה אחת וסדרה אחת, למי שאחראית למעל 700 כותרים ו-70 עובדים, וללהיטי ענק עולמיים כמו הכתר, נרקוס ובית הנייר. היא הביאה כוכבי ובמאי קולנוע למסך הקטן (ומשם למסך הקטנטן), ושאבה אותנו לבינג' בלתי נגמר. אם ב-2011 מספר המנויים של שירות הסטרימינג עמד על 25 מיליון, עם הצמיחה בתוכן המקורי בסוף 2018 המספר עלה ל-139 מיליון, וכיוון שעל כל מנוי כזה מתעלקים לפחות כמה חברים או בני משפחה, מדובר בלפחות 300 מיליון צופים פוטנציאליים.

התוכן המקורי של נטפליקס הביא לזינוק לא רק בכמויות הצופים, אלא הצליח להביא אותה לחזית התעשייה גם מבחינת הכרה, כשבטקס האמי האחרון היו לה 112 מועמדויות, יותר מכל אחת מהמתחרות, ומה שכנראה בעיקר הסב לה נחת: יותר מ-HBO. האחים דאפר, שאחראים על להיט הנוסטלגיה דברים מוזרים, מתארים את סינדי הולנד כסוד ההצלחה של נטפליקס. במגזין טיים הם סיפרו על אשת עסקים בעלת פני פוקר מצד אחד, ועל אישה שנותנת אמון מלא באמנים מצד שני. "יש סיבה שיוצרים ענקיים נוהרים לנטפליקס", הם אמרו, "סינדי אוהבת אמנים, ונותנת להם חופש אמנותי חסר תקדים, ויחד עם זאת היא גם מנחה אותם - בעדינות, בביטחון ובחוכמה. היינו אבודים בלעדיה".

האימפריה אכן תכה שנית

הולנד מציגה שילוב נדיר של חיבה אדירה לטכנולוגיה והערצה ליוצרי קולנוע וטלוויזיה. היא נחשבת לדוקטור לתסריטים, שיכולה בהינף מבט להגיד בדיוק מה דורש הידוק, ליטוש או הפיכה מהיסוד. הפלטפורמה של נטפליקס והיד החופשית והנדיבה שנתנה ליוצרים בעלי שם היא מה שאפשרה לחברה להפוך לענקית התוכן הבינלאומית שהיא היום. הולנד עצמה מתארת את העבודה בחברה, כפי שאמרה בראיון ל-FAST COMPANY, כ"עירוב בין אמנות למדע".

החיבור הזה נשמע כהתפתחות די טבעית להולנד, שמתארת את עצמה כמי שגדלה באייטיז כטינאייג'רית חנונית שחילקה את זמנה בין ספרים, קולנוע והקומודור 64. היא בת לאב עורך דין זוכה מלגת רודס הנחשבת, ולאמא עקרת בית, "אבל לאמא היה האיי.קיו הגבוה יותר מבין שניהם", היא מקפידה לציין בכל ראיון. היא גדלה בעיירה קטנה בנברסקה, בית הספר שלה מנה 80 ילדים בשכבה וניצב באמצע שדות תירס שהתפרשו עד הנצח, והעיר השכנה הקרובה ביותר היתה במרחק של 8 ק"מ. ביישוב הנידח לא היה בית קולנוע, מה שלא מנע ממנה לראות את האימפריה מכה שנית 11 פעמים על המסך הגדול.

בילדותה הולנד העדיפה בעצמה סדרות עם "Strong female lead" (תת-הז'אנר מגדיר התקופה שנטפליקס הוציאה לאוויר העולם). עוד הרבה לפני הניגון האוטומטי היא עשתה בינג' למלאכיות של צ'ארלי והעריצה את סברינה, המלאכית הפקחית עם החיבה למכנסיים וצווארוני גולף: אנליטית, מחושבת, חובבת סכנות אבל גם גאונה אסטרטגית. למרות החיבה למחשבים ולקולנוע, הולנד למדה בסטנפורד דווקא מדעי המדינה וכלכלה, ואחרי הלימודים החליטה להקדיש את עצמה לסקי-מים. היא התאהבה בספורט כשהתנסתה בו במהלך שנות הקולג', והחליטה להתמסר לתחום באופן מקצועי: השתתפה בתחרויות ולימדה בבית ספר לגלישה, אבל בתום שנה של גלישת סלאלום היא החליטה לחשוב על עתיד יציב יותר. היא זנחה את המגלשיים, רכשה בבארנס אנד נובל מדריך כתובות של נשים בתעשיית הקולנוע, והתחילה לשלוח מכתבים לבכירות בתחום. כך היא קיבלה את העבודה הראשונה שלה בתעשייה, כלקטורית שבוחנת ספרים שמתאימים לאדפטציה לתסריט עבור חברת בת של פרמאונט. 

כתום זה השחור החדש, יוני 2017 (צילום: יחסי ציבור)
יודעת מה עובד בתסריט - "כתום זה השחור החדש" | צילום: יחסי ציבור

זה היה צעד ראשון בכיוון הנכון, אבל באותו שלב הולנד עדיין היתה בחורה מופנמת וביישנית, וברחה מכל אינטראקציה חברתית שחורגת מקבוצת האנשים הקרובים אליה. לא בדיוק החומר האנושי שמזיז הרים בשואוביז. את כישורי המינגלינג שלה היא בחרה לשייף באמצעות השלמת הכנסה כטלפנית בחברת מוצרים רפואיים, עבודה שהכריחה אותה לעשות את מה שהבעית אותה יותר מכל: לדבר עם אנשים זרים. זה עבד חלקית. עד היום לפני אירוע גדול, בו היא יודעת שתיתקל בכמאה פרצופים מחייכים, היא כותבת לעצמה תסריט קטן ובו תכנון של מה תגיד לאנשים שתפגוש.

"נדהמתי מהכישורים שלה"

לנטפליקס היא הגיעה לאחר שעבדה בחברה המתחרה, קוזמו, הפיצה דומינוס של ספריות הווידאו, ששלחה לך את הקסטה שהזמנת עם שליח עד הבית, תוך שעה או פחות. טד סרנדוס, כיום עורך התוכן הראשי של נטפליקס, הוא שהביא אותה לחברה. השניים התחילו כיריבים, כאשר סרנדוס עבד ברכש דיוידי לנטפליקס עוד בגלגול שלה כשירות למשלוחי סרטים בדואר, והולנד עבדה באותו תפקיד עבור החברה המתחרה. אחרי שקוזמו פשטה את הרגל, סרנדוס נתקל בדיוידי לסרט תיעודי שצולם במשרדי החברה המנוחה, הבחין בהולנד, והרים לה טלפון בו הציע לה לחצות את הקווים. משם סוחרי הדיוידי היריבים עברו לעבוד יחד באותו המשרד, ומאז השניים עובדים בצמוד כבר קרוב ל-17 שנה.

סרנדוס והולנד חלקו אהבה לסרטי אינדי, סרטים זרים וסרטי תעודה דלי תקציב, אבל החוש של הולנד לתחום התוכן בלט מהרגע הראשון. "כבר כשהתחלנו לעבוד יחד לסינדי היה מוניטין של בעלת טעם וכשרון יוצאי דופן לתוכן", סיפר סרנדוס בראיון לניו יורק מגזין בשנה שעברה. "היא יכולה לקרוא תסריט במהירות שיא, ומיד לנתח אותו בראש שלה - מה לא עובד בו ואיך בדיוק צריך לתקן אותו. אני, למשל, יכול להגיד לך שמשהו לא עובד, אבל אני לא אדע כל כך מהר איך אפשר לשפר אותו, אז נדהמתי לגמרי מהכישורים שלה".

מחלקת התוכן המקורי של נטפליקס התחילה ב-2011 כבלון ניסוי. כשהחברה העבירה את מוקד הפעילות שלה מדיוידי לסטרימינג, והוחלט שיש צורך במנהל תוכן מקורי, הולנד מיד התנדבה לתפקיד. סרנדוס הזהיר את הולנד שמדובר בהימור, משום שהיא תאלץ לוותר על התחומים האחרים שתחת אחריותה על מנת להתמקד במבצע, אבל הולנד התעקשה וההימור השתלם. 

בלי קווין: "בית הקלפים" חוזרת לעונה חדשה (צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", שידורי קשת)
אישה חזקה בתפקיד ראשי - "בית הקלפים" | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", שידורי קשת

את תפקידה כמנהלת התוכן המקורי של החברה היא התחילה כמחלקה של אישה אחת, שהלכה ותפחה במהירות למימדים אימתניים. הפרויקט הראשון של הולנד היה בית הקלפים. תוך 11 יום מקריאת ההצעה לעיבוד לסדרה הבריטית, היא כבר חתמה עם דיויד פינצ'ר על חוזה. בלי פיילוט, בלי רייטינג, ובלי פריים טיים, החברה השקיעה 100 מיליון דולר בשתי עונות, שהראשונה בהן עלתה לשידור בפברואר 2013. משם קצב העבודה של המחלקה רק גבר. אחרי בית הקלפים הגיעה כתום זה השחור החדש של ג'נג'י קוהן (העשב של השכן, ומאוחר יותר גם GLOW), וב-2014 מספר הפקות המקור כבר עלה דרסטית. המודל של חתימה על סדרה בלי הפקת פרק פיילוט ייעל את התהליך ואפשר היקף גדול בהרבה של הפקות. עכשיו רשתות הטלוויזיה מחקות את נטפליקס, כשבשנים האחרונות מספר הפיילוטים שהזמינו NBC ,CBS ושות' ירד בשליש.

השקעה של 15 מיליארד בשנה על תוכן

השנה שתי תכניות הדגל שהתניעו את המסע של נטפליקס אל ערבות התוכן המקורי מגיעות לסוף דרכן, אבל סביר שמרבית המנויים לא ישימו לב לשינוי. נטפליקס כבר נמצאת בשלב אחר לגמרי. כיום המחלקה שלה, שאחראית על סדרות מתוסרטות מקוריות, דוקומנטריים ומופעי סטנד אפ, מונה מעל 70 עובדים תחת הולנד. אחרי שב-2018 השקיעה מעל 12 מיליארד דולר בתוכן, מומחים מעריכים שב-2019 ההשקעה תעלה ל-15 מיליארד, שבאמצעותם ענקית התוכן מתכננת לעמוד מאחורי כאלף כותרים מקוריים (אמנם יש לזכור כי רבים מהם מקבלים את התואר 'תוכן מקורי של נטפליקס' כחלק מהסכמי הפצה שמנים, ולא כמה שאכן פותח והופק אין-האוס על ידי אולפני החברה).

כיום, שש שנים משידור הפרק הראשון של בית הקלפים, נטפליקס נמצאת בחזית ההשקעה בתוכן מקורי, ובעיצומו של מירוץ חימוש מול היריבות. כחלק מהתחרות עם רשתות הטלוויזיה, מול אמזון, הולו והחל מהשנה גם עם שירותי הסטרימינג של דיסני, וורנר ו-NBC, נטפליקס חותמת על חוזים נדיבים וארוכי טווח עם יוצרים כמו ריאן מרפי (300 מיליון דולר), שונדה ריימס (100 מיליון דולר) וגם ברק ומישל אובמה (הסכום טרם פורסם). כך מעצמת הסטרימינג מבטיחה לעצמה ספריה מלאה בשמות ענקיים, ויתרון גדול על המתחרים.

האופן שבו נטפליקס משיגה את השמות האלה קשור באופן הדוק בחופש היצירתי שמאפשרת להם הולנד ובאמון שהיא נותנת בכוחם של אוטרים. בראיונות היא מתארת שוב ושוב את הפליאה של תסריטאים ובמאים בכל פעם שהיא מסכימה לבקשות שלהם ללא התנגדות. "[הם אומרים] 'את צוחקת?', ואני עונה 'לא, אני לא צוחקת. אנחנו רק מעוניינים בסיפור כפי שאתה רוצה לספר אותו'. אנחנו תומכים בהם, כי בסופו של דבר זו היצירה שלהם, וזה השם שלהם שחתום עליה", סיפרה בראיון לרולינג סטון הקיץ.

חברה של "כן" בתעשייה שבנויה על "לא"

מבחינה מספרית די ברור שהולנד הובילה לשינוי חסר תקדים בכמויות התוכן שזמין לצופה הממוצע, בין אם בנטפליקס ובין אם בפלטפורמות האחרות, אבל נראה שאפשר לזהות שינוי מובהק גם באופי התוכן הזמין. נטפליקס הנהיגה טרנדים כמו החייאות לסדרות שבוטלו, הפקות ממוקדות נוסטלגיה, טרו-קריים, ולאחרונה גם שובה של הקומדיה הרומנטית. ההשפעה שלה ניכרת על הנוף הטלוויזיוני בכל הפלטפורמות, אבל נדמה שהמילה שמאפיינת את התוכן שהולנד עומדת מאחוריו, יותר מכל, היא 'גיוון'. לא מדובר רק בשפע מספרי, אלא במדיניות שנובעת הן מאג'נדה ברורה והן מאופיה של הטכנולוגיה.

אם מקשיבים לדברים שאמרה בראיון לאתר Whimn ב-2017, על הרגע שבו החליטה להפיק את כתום זה השחור החדש, אפשר להבין את תמצית הקו שהולנד מתווה בנטפליקס: "ג'נג'י קוהן (יוצרת הסדרה) דיברה איתנו על הגישה שלה: להראות קבוצה מגוונת של נשים, בכל הצורות, הגדלים, הצבעים והזהויות, ולעקוב אחרי הסיפורים של כל הנשים האלה". השילוב הזה של מִגוון, גיבורות לא קונבנציונליות, וקולות שונים הוא חלק בלתי נפרד מנוסחת ההצלחה של ענקית הסטרימינג.

ראש מחלקת התוכן, סרנדוס, אוהב לתאר את המודל של נטפליקס כ"חברה של 'כן' בתעשייה שבנויה על להגיד 'לא'". התוצאה של המדיניות הזו היא גם כמויות אדירות של תוכן (על מנת לאפשר את הכן הזה, שתי שכבות ניהוליות מתחת להולנד יכולות לתת אור ירוק להפקת סדרה), אבל גם שפע של קולות לא שגרתיים. לא רק במינון הגבוה יחסית של סדרות נשיות, אלא גם בייצוג אתני וקווירי שמתפרש על כל מפת הזהויות - בין אם דרך תכניות כמו קוויר איי, Sense8, או חינוך מיני.

בעוד שמדובר בבחירה מודעת למען ייצוגים מגוונים, בראיונות הולנד לא גורמת לקו הזה להישמע כמו הצהרה, אלא כמו השקעה נבונה. לפי איך שהיא מציגה את הדברים נראה אך הגיוני, מנקודת מבט עסקית, לשקף את הפלחים האלה של האוכלוסיה. ובאמת, בעוד שהבחירה בגיוון גם נחשבת לנכונה פוליטית בעת הזו, היא גם נכונה כלכלית, ובמקרה של נטפליקס, גם קשורה במודל קהילות-הטעם שהאלגוריתם של החברה סובב סביבו.

החלטות על בסיס קהילות טעם

כיוון שנטפליקס לא ממומנת על ידי מפרסמים, אלא על ידי מנויים, המודל שלה מוכוון קהל, וספציפית - מוכוון קהלים קטנים. המידע הרב שיש לחברה על האופן שבו צופים בתכנים שלה מאפשר לה לבסס החלטות לא על פי דמוגרפיות של מצב סוציו-אקונומי, גיל או מגדר, אלא על פי דעת קהל, וספציפית לפי מה שהחברה מכנה "קהילות טעם". כתוצאה מניטור הרגלי הצפיה, נטפליקס הצליחה לזהות כאלפיים קהילות טעם שכאלה, והיא יכולה לצפות מראש אילו הן קהל היעד הטבעי לתכנים מסוימים, וכיצד הן יגיבו. למשל, אנשים שאוהבים את מראה שחורה, אבודים וגם את לקום אתמול בבוקר מהווים קהילת טעם אחת, מה שמגלה שיש מבנה עומק שמקשר בין הסדרות והסרטים הלכאורה שונים לחלוטין האלה. אשכולות התוכן הזעירים האלה משנים את התמונה, ויוצרים קהלים קטנים-גדולים. במובן זה נטפליקס מנסה לספק תוכן למנעד רחב בהרבה של טעמים. במקום מכנה משותף רחב, היא מכוונת למאות אשכולות קטנים. בראיון לניו יורק מגזין בקיץ האחרון סרנדוס הסביר שהם החליפו את הרעיון של "אופי של המותג", כמו סדרות HBO שהן בעלות מראה וטון מסוימים, בחזון של פרסונליזציה. כל אחד יוכל למצוא את מה שמתאים בדיוק לו. את מה שנחשב לתכניות נישה, נטפליקס הפכה לתכנית פעולה.

הניסיון להתפרש על פני הגלובוס באמצעות פניה לקהלים קטנים-גדולים כאלה, הוא גם מה שהוביל לפיתוח תוכן מעבר לים. בשנים האחרונות נטפליקס שמה יותר ויותר דגש על תוכן בינלאומי, שנוצר בשפתם של היוצרים. ההצלחה הענקית של סדרות כמו בית הנייר ו10 אחוז (בעיקר מחוץ לארה"ב בקנדה, שעדיין דבקות בנאמנותן לשפה האנגלית) מראה שגם כאן הניסיון לתת הזדמנות לקולות אחרים הוכיח את עצמו. בראיון להוליווד ריפורטר הולנד הסבירה את הבחירה לצאת מאזור הנוחות האמריקאי והאנגלוסקסי. "ככה אנחנו יכולים למצוא את הכשרונות המוצלחים ביותר, בכל מקום בעולם, ולאפשר להם להישאר קרוב לבית וליצור בשפת האם שלהם". וכפי שאמר בכיר אחר בנטפליקס לניו יורק מגזין, גם כאן מדובר כחלק מאג'נדה שמטרתה להראות שלנקודות המבט, למבטאים ולשפות השונות האלה יש מקום שווה לאלה של דוברי האנגלית. 

דברים מוזרים (צילום: צילום מסך)
להיט עולמי שאיש לא צפה - "דברים מוזרים" | צילום: צילום מסך
חינוך מיני (צילום: TriStar Pictures)
קולות לא מובנים מאליהם - "חינוך מיני" | צילום: TriStar Pictures

לפי הדימוי הרווח, אפשר היה לחשוב שנטפליקס מציעה תוכן מותאם אישית, חתוך במידה הנכונה, התשובה הטלוויזיונית לפרויקטים כמו של באזפיד לפיצוח ויראליות. אבל תחת הנחייתם של הולנד וסרנדוס, נטפליקס הפכה להרבה יותר ממהפכה טכנולוגית. ענקית הסטרימינג לא עצרה בשינוי הרגלי צפיה, אלא למדה לשלב את הידע הטכנולוגי שלה עם הבנה עמוקה של תוכן. לא בייצור של קליקבייט, או בינג'בייט, אלא בשינוי הנוף הטלוויזיוני והפיכתו לעשיר בהרבה, גם מבחינת היצע כמותי, אבל בעיקר בהיצע של קולות חדשים וקידום של הטרוגניות בסיפורים שאנחנו טובעים בתוכם אל תוך הלילה.

יחד עם ההגיון הכלכלי והטכנולוגי, אפשר לראות כאן יד מכוונת שיש בה תחושת שליחות. כשהולנד מספרת על הרגע שבו סוף סוף מצאה דמות שהיא יכולה להזדהות איתה במלאכיות של צ'ארלי בתור ילדה, ומתארת את החשיבות של זה עבור הצופים של נטפליקס כיום, או נותנת את כתום זה השחור החדש כדוגמה לייצוג לא סטריאוטיפי, שרואה בדמויות הרבה מעבר למאבק חד-ממדי עם הזהות שלהן, נראה שמדובר בבחירה ברורה.

ביניים: לא ביץ' חמוצת פנים

אם מסתכלים על מנעד הגיבורות של סדרות נטפליקס אפשר למצוא את קלייר אנדרווד הדורסנית, קימי שמידט הנדרסת אבל הבלתי-שבירה, ואת מלכת אנגליה לצד המתאבקות של GLOW. אבל לא כולם מסתדרים עם הרעיון של Strong female lead. כמו נשים רבות במעמדה, גם הולנד נאבקת בדימוי של ביץ' חמוצת פנים ומוצאת את עצמה מלטשת ניסוחים שוב ושוב. היא מתגאה בכך שרואים בה רכה יותר ככל שהשנים עוברות. "מה שמעניין הוא שאני לא חושבת שהאופי שלי השתנה בכלל מאז התיכון, אבל ככל שהתקדמתי לעמדות בכירות יותר, אנשים שינו את האופן בו הם תופשים את האופי שלי", היא הסבירה בראיון לניו יורק טיימס ב-2015. "כשהייתי קטנה, אנשים היו מרוצים מזה שאני נערה שאפתנית, גוֹ-גטרית, אסרטיבית, אבל מרגע שאת מגיעה למעמד מסוים אנשים מרגישים מאוימים על ידי זה, וזו כלל לא הכוונה שלי. עבדתי די קשה כדי לווסת את זה, ולהיות מודעת למה אני אומרת ולאיך אני אומרת את הדברים, ולאחרונה גם קיבלתי פידבק על זה שאני אדיבה ועדינה יותר משהייתי בשנים עברו, אז בתקווה המאמץ משתלם".

הולנד מציעה מודל אחר גם בסוג התוכן שהיא בוחרת וגם בסוג הניהול שלה. את אותו חופש פעולה שהיא מאפשרת ליוצרים שהיא עובדת איתם, היא מנסה לאפשר לעובדים תחתיה. "אין דבר שנותן לי סיפוק כמו לשמוע רעיון טוב יותר משלי", היא אמרה בראיון לניו יורק טיימס ב-2015. היא מאמינה בהאצלת סמכויות, ובכך שהאנשים שמתמודדים עם העשייה השוטפת ביומיום הם בעלי הכלים הטובים ביותר לפתרון הבעיות, ומשתדלת לשמוע את התשובות של העובדים שלה ולאפשר להם לספק מענה, במקום להנחית פתרונות מלמעלה.

גלואו, נטפליקס
עשייה פמיניסטית מובהקת - GLOW

הולנד, שבת הזוג שלה אנני אימהוף גם היא עוסקת בתחום כמפיקת טלוויזיה, פעילה למען זכויות נשים ולמען הקהילה הגאה. היא קיבלה פרסים על הפעילות שלה למען שתי המטרות, ומזה 11 שנים רוכבת במירוץ אופניים לגיוס תרומות למאבק באיידס. היא פמיניסטית מובהקת בעשייה שלה, ובחתירה שלה למען ייצוג, שבוחרת לעשות את העבודה באמצעות הצהרות שקטות. היא בהחלט מונה את הגיוון - גם מצד הסיפורים עצמם וגם מצד מי שמספר אותם - כאחת המטרות שלה ושל החברה, אבל ממסגרת את הבחירה בקו הזה גם בהגיון כלכלי נוקשה. הבחירה שלה בלוח תכניות שיש בו עושר של קולות ונקודות מבט היא חלק ממהפכה שקטה. כמו שהעידו עליה האחים דאפר: "אצל סינדי אין הצהרות בומבסטיות, אין בולשיט, היא פשוט גורמת לדברים לקרות. זו פשוט מי שהיא: היא מעדיפה לעבוד מאשר לדבר על עבודה".

3 שאלות על טלוויזיה עם סינדי הולנד/מיכל ישראלי

איזו סדרה הצליחה פחות משציפית או לחילופין, הצליחה יותר?
"אני חושבת שהפופולריות העולמית והעומק של ההערצה כלפי דברים מוזרים הפתיעה אותנו. היינו בטוחים מאוד לגבי הסדרה, אבל זה עדיין מדהים לראות איך קבוצה של שחקניות ושחקנים צעירים שלא היו מוכרים לפני כן הופכים לשמות שמוכרים בכל בית מסביב לעולם. מהצד השני, אני מאוד גאה בשאיפות שהיו לנו עם סנס8 וגט דאון, והתאכזבתי שלא הצלחנו למצוא קהלים גדולים יותר לסדרות האלה. הן שתיהן מאוד מיוחדות עבורי".

מהי הפקת המקור של נטפליקס האהובה עלייך?
"זה כמו לבחור ילד אהוב, הן כולן כל כך שונות. בית הקלפים הייתה הראשונה, אז היא בולטת. אנחנו גם עומדים לקראת העונה האחרונה של כתום זה השחור החדש והיא מיוחדת בעיניי. היא שברה תבניות בכל כך הרבה דרכים ולא היינו יכולים לדמיין את התופעה הגלובלית שהיא הפכה להיות. הסדרה האחרונה שצפיתי בה בבינג' הייתה בובה רוסית. נטשה ליון, איימי פוהלר ולזלי הדלנד יצרו סדרה מעולה. מהפרק הראשון הייתי מכורה לחלוטין וזה ליווה אותי עד הסוף".

וכשאת לא צופה בנטפליקס אלא בפלטפורמות סטרימינג אחרות - מהי הסדרה המועדפת עלייך?
"אני נהנית מהטובות לקרב ב-CBS All Access".

סינדי הולנד תתארח בכנס החדשנות בטלוויזיה INTV מבית קשת, בתאריכים 11-12.3. הפרטים המלאים זמינים באתר הכנס