כבודו, יש כאן טוויסט
השבוע הגיעה לסיומה פמת"א, סדרת בית המשפט של כאן 11 שיצרו נעה רוטמן, אסתר נמדר תמאם ועודד לוטן. למרות שהיא זכתה לנתוני צפייה יפים (יחסית לרייטינג של הערוץ הציבורי), סביר להניח שרובכם לא ראה את פמת"א, והאמת? זה קצת חבל. הסדרה ששמה הוא ראשי התיבות של פרקליטות מחוז תל אביב, נפתחת ביום בו נחשפת מעילת ענק בבנק מרכזי בישראל, כשבעקבות האירוע מוטל במדינה עוצר משכנתאות כללי וקיימת סכנה אמיתית לגורל המשק. חקירת המעילה מגיעה לפרקליטות מחוז תל אביב וגיבורי הסדרה הם הפרקליטים והפרקליטות שמנהלים אותה. חשוב לציין, פמת"א לא הייתה סדרה מושלמת, ולאורך 13 פרקיה לא היה בה פרק אחד שנחקק כמופת של טלוויזיה ישראלית - כמו שראינו לאחרונה בסדרות כמו האחיות המוצלחות שלי ואורי ואלה. מצד שני - זאת הייתה סדרה שחסרה כאן. סדרה תכלסית, סוחפת, גם אם מעט מיושנת.
חן אמסלם מגלמת בפמת"א את מרסל בן דוד (היינו מנחשים את המוצא גם עם שם פחות קלישאתי), פרקליטה צעירה שרגילה לדוגריות הירושלמית אך מגיעה לעבוד דווקא תחת פרקליטת מחוז תל אביב הצינית - מרי נחמיאס (שרה פון שוורצה) - מה שמוביל ללא מעט רגעים מסוג "עולמות מתנגשים". אמסלם ופון שוורצה מוקפות בקאסט מהטובים שקיימים בישראל שכולל את זוהר שטראוס כאליהו מורדוך - ראש משפחת פשע, ואת שלמה בראבא כנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים - אביגדור קאהן. פמת״א ניסתה להיות מציאותית ככל הניתן, והניסיון של בכירי הפרקליטות לתפור את התיק על פקידת בנק זוטרה וקשת יום נתקל במרסל בעלת המצפן המוסרי החזק, שמבינה כי המעילה קשורה בכלל בראש משפחת פשע (שטראוס).
אם נניח בצד את העובדה שפמת"א הייתה יכולה להיקרא "אתי אלון: הסיפור האמיתי", הסדרה בעיקר שימשה הזדמנות לחן אמסלם להוכיח לספקנים שהיא שחקנית מצוינת. אין כאן כוונה לזלזל בהישגיה הקודמים של אמסלם, שעוד לפני גיל 30 הפכה לאחת השחקניות העסוקות בישראל עם תפקידים בקולנוע (מכתוב), בטלוויזיה (זגורי אימפריה) ובתיאטרון (חצוצרה בוואדי), רק שכאן בתפקיד מרסל בן דוד נדמה שהסערה הפנימית שהיא מביאה איתה למסך מתאימה כמו כפפה לדמות אותה היא מגלמת. בתפקידים קודמים, כמו בהרמון, נדמה היה שהיא לא מצליחה למצוא את העדינות הדרושה לדמותה של נפגעת הכתות מאיה, וגם שלטון הצללים המפוספסת לא עשתה עימה חסד עם תפקיד לא אמין של יועצת בכירה לשר לביטחון פנים, שלא ברור אם היא קפריזית או סתם משוגעת. מרסל בן דוד היא פרקליטה אידאליסטית שמוכנה למות בשביל העקרונות שלה, וחן אמסלם הוכיחה את עצמה כליהוק המושלם לתפקיד.
יוצאת מהבוידעם
ילדי שנות התשעים עברו שבוע לא קל בכלל, זה היה שבוע בו התבשרנו על מותם הטרגי של שני כוכבים בולטים מהעשור ההוא: השחקן לוק פרי ששבר לבבות בדמותו של דילן בדרמת הנעורים בברלי הילס 90210 וסולן להקת הרוק-הדאנס פרודג'י קית' פלינט. עכשיו יש להם (ולנו) סיבה קטנה לחייך: פראן דרשר, מי שגילמה את נני פיין בקומדיה המצליחה והכל כך ניינטיזית, נני, עומדת בפני קאמבק טלוויזיוני ראשון אחרי שנים ארוכות. האתר וראייטי מדווח כי דרשר בת ה-61 לוהקה לתפקיד הראשי בסדרה חדשה של רשת NBC שתיקרא Uninsured (לא מבוטחים) ותספר על זוג צעיר: דייב ורבקה (אדם פאלי ואבי אליוט), שנאלצים לקחת את הוריו של הגבר תחת חסותם לאחר שאלה נותרו בלי כסף בגלל התנהלות כלכלית לא חכמה. דרשר תגלם את לינדה, אימו של דייב, סבתא יהודייה טובה שנהנית לשמור על נכדיה ולספר לאנשים על הקהילה היהודית החמה בברוקלין ממנה היא מגיעה.
ההומור היהודי הוא חלק משמעותי בקריירה של דרשר שדאגה לתת לו דגש גם בנני, בה גילמה יהודייה חיננית, בעלת קול מאנפף וצווחני שעדיין רודף אותנו בחלומות. נני מפוטרת מעבודתה כמוכרת מוצרי קוסמטיקה לאחר פרידה מכוערת מבן זוגה ומגיעה חסרת כל לביתו של מפיק עשיר בברודווי בשם מקס שפילד (צ'ארלס שונסי) שם היא הופכת לשמרטפית צמודה לשלושת ילדיו. המתח המיני בין השניים החזיק את הסדרה לאורך שש עונות מצליחות (בהן היא גם הייתה מועמדת למספר פרסי אמי) וכאשר הוא הסתיים בנישואים - הסדרה הגיעה לקיצה. מאז שהסדרה הסתיימה בשנת 1999, דרשר התמקדה בעיקר בכתיבת ספרי העצמה נשית, כתיבת אוטוביוגרפיות והתמודדות עם סרטן צוואר הרחם. כיום היא עדיין נחשבת לאחת הקומיקאיות המוכרות והאהובות בארצות הברית (ותומכת נלהבת של מדינת ישראל), והידיעה על כך שהיא חוזרת לטלוויזיה העלתה לנו חיוך גדול - גם אם חשש משמעותי מדלקת אוזניים. מבטיחים לעדכן.
7 בום
נתחיל בהערה קטנה ואולי גם קטנונית, הדבר היחיד שהפריע לנו בספירה לאחור: 7 ימים, הסדרה התיעודית החדשה של נטפליקס, הוא ההחלטה שיהיו בה רק שישה פרקים ולא שבעה. למה? אנחנו הרי חיים בעידן ה-o.c.d, אז למה אתם עושים לנו את זה ולא שומרים על המספר שבע לאורך כל שלבי התכנית? זהו, פרקנו, עכשיו אפשר להגיע לעניין. 7 ימים מכניסה אותנו למקום בו כולנו שואפים להיות, מתחם ה-VIP, ולאורך שישה סרטים בני שלושת רבעי שעה היא מתארת את ההכנות לשישה אירועי ענק, שונים זה מזה במהותם: הדרבי של קנטקי (מירוץ הסוסים המפורסם בעולם), תערוכת הכלבים של וסטמיניסטר, נחיתה של מעבורת חלל, פתיחה מחדש של מסעדת יוקרה, תחרות גיימינג ענקית ותצוגת ההוט קוטור של בית האופנה שאנל. מתוכם בולט מעל כולם הפרק על שאנל, ראשית - כי הוא מספק ראיון כמעט אחרון עם קרל לגרפלד, המעצב שעמד בראש בית האופנה והלך לאחרונה לעולמו, ושנית - כי הוא נותן זווית חדשה לעולם האופנה שאנחנו לכאורה מכירים מהאינסטגרם וממגזינים. לגרפלד, גאון ויזואלי שהיה מזוהה בזכות שיערו הארוך והלבן, משקפי השמש הגדולים והכפפות המוקפדות על ידיו, נראה תמיד מנותק, כמו שהייתם מצפים ממי שמוקף ביופי בלתי נתפס ועושר אינסופי.
7 ימים מוכיחה אמת שאולי היינו מעדיפים לא לדעת: בסופו של יום, גם לגרפלד הגאון היה פקיד. אפילו מנהל בנק. העבודה הקשה על התצוגה המדוברת בעולם מתנהלת כמו כל פרויקט שאתם מכירים מהעבודה המשמימה שלכם - רק בסטנדרטים הרבה יותר מחמירים. תחת לגרפלד עובדות שורה של מנהלות תפירה, שבודקות ששמלות ההוט קוטור, שמחירן מגיע גם למאות אלפי דולרים, ייראו כאילו הן לוקקו על ידי נימפות ולא נתפרו על ידי תופרות צרפתיות בשר ודם שאצבעתוהין כבר נפוחות מעבודה. יש משהו מתסכל אך מנחם בצפייה בפרק הזה, וזה נעוץ בידיעה שגם האנשים המוכשרים והנערצים בעולם חיים בסוג של דיי ג'וב. מצד שני, הסדרה גם תקרקע את הפנטזיות שלכם, ומה הם חיים בלי חלומות?